שלמה פילבר הפך בחודשים האחרונים ל"בדיחה" הכי מצחיקה בעיר אודות ותודות לסקרים ה"לא רציניים" שפרסם לקראת בחירות 2026 והתחזיות שהוא נתן. בזה אחר זה ה"מומחים" סברו שדוקא הוא מספק "סחורה מדויקת" בהתאם לבקשת הערוץ אותו הוא משרת ולבקשת קברניטי הימין. והנה אתמול מסתבר שהבדיחה הזו כבר לא מצחיקה ואפילו רמת הדיוק שלה תואמת את רצון הבוחר בישראל ובזה אחר זה מצאו כל הסוקרים והערוצים האחרים "אוכלים את הכובע" ומתנצלים על הזלזול שהפגינו כלפי הניתוחים שבוצעו על ידו ושוב עולה השאלה מה עם אלו ש"ממש" לא היו בכוון. זה בסדר הם ימשיכו לרצות את "אדונם". אז מה היה לנו שם בהליכה לקלפי: הרבה יהירות, הרבה התנשאות, יצירת תודעה של קריסת דרכה של הממשלה היוצאת והבנה שכבר ניתן לתפור את החליפות, לחץ "כבד" על גנץ לפרוש כי הוא מפריע (בהחלט יש מצב שהתוצאה הייתה יכולה להיות יותר מחמיאה עבורו אם היה ממשיך להתמודד), "סוס טרויאני" שנדחף להמשיך בכדי לחבל במאמצי הימין, על אף שאת אחוז החסימה עמך שלו ראו רחוק מלמטה, סקרים דימיוניים שמתוזמרים בשיטתיות ומנסים לייצר בלבול עד הפחדה בקרב ההמונים, שמענו על סגירת ערוצים כי הדמוקרטיה שלהם לא תואמת ועוד מיני שאר ירקות בחירות. אתמול ראינו את "מידות" החליפה שממש לא תואמת לאדם שלבש אותה והעניבה אינה מונחת כפי שצריך והוא מקריא נאום שהקשר בינו ובין המציאות אינו קיים ועוד בנאומו במסגרת ה"דמוקרטיה", על פי דרכם, הוא קורא למנהיגי מערכות הביטחון למרד כלפי ראש הממשלה וממשלתו ומתחייב שהוא ייתן לכך גיבוי. אחר הזוי מעט קורא במידי ביחד עם כל מי שרק אפשר כולל המשותפת ורעם לכנס את הכנסת ולהפיל את כל מה שהממשלה קיבלה עליה החלטות ומצהיר עזבו ציונות בואו נעשה ברית ישראלים. מכבסת מילים שמנסה להכשיר את האנטי ציוניים ובמידה מסוימת אנטי ישראלים בכדי להקריס את הציונות הישראלית ועוד שבינם ובין התוצאות ובין המציאות שנחשפה אתמול בשעה 22:00 אין כל קשר. רגע לפני מהפך, הפיכה וסיסמאות ריקות מתוכן תסדירו נשימה ותחשבו ברצינות מה קרה ל"מלכודת הדבש" שדאגתם שתייצר לכם מציאות מדומה. לא הכרעתם, לא הכנעתם ואפילו לא ניצחתם אז כדאי רגע להבין מה קרה פה, מי זה העם ומה הם רצונותיו. לטעמי אין ספק באשר לניצחון המרכז בבחירות בודאי אם סופרים גם את ליברמן, בנט וגדי, כך שהגיע העת שהמרכז יקח את עצמו בידיים ויחד בכל זאת ינסו ליצור משהו אחר ומשותף למען העם בישראל.

התוצאות אינן סופיות וקולות החיילים יספרו רק לקראת יום חמישי או שישי ואז יהיה ברור יותר, אך בקולות אלו הערכה היא שהתמונה תיהיה עוד יותר שונה והליכוד והימין התחזקו יותר. מה צריך ללמוד מהתוצאות: קרב על תודעה הוא חשוב, אך הוא לא יכול להחליף את המציאות וברגע שאתה "מתמכר" אליו אתה בעצם משקר את עצמך ובונה תפיסות ופעולות שגויות. שנית רוב העם הוא במרכז ואוליי הגיע העת גם כאן לשנות טרמינולוגיה ולהוסיף גוש נוסף – גוש ימין, גוש שמאל וגוש מרכז והו אז ייתכן שהרבה חסמים ומניפולציות שמובלות על ידי השוליים בצדדים יפסיקו להחזיק את רוב העם בשבי של שמאל וימין. בנוסף הרבה צניעות נדרשת ממנהיגים ולהפסיק לזלזל במי שאינו מדבר את שפתך או אינו מתאים עצמו לעמדותיך. אי אפשר להחזיק 7.3 מיליון בוחרים בהתייחסות כאל המונים והם כבר "יזרמו עם הזרם", כל פרט הוא חשוב וקריטי וניסיון לזלזל בפרט ובקבוצות ייחוס מסויימות מייצרת הפתעות, כי בסופו של יום האצבע של הפועל מפס היצור תואמת להפליא לאצבע של יו"ר הדירקטוריון ועוד דברים רבים שניתן ללמוד. יותר מכל ממליץ לגוש הרל"ב להפסיק עם תפיסת החרמות כי בתפיסה זו הם לא מחרימים את האיש, אלא את כל מי שמעז ללכת אחריו.

התוצאות הסופיות יתפרסמו מתישהו בסוף שבוע, אך לא ניראה לפי התקדמות הספירה שיהיו שינויים מהותיים ותזוזת המנדטים תיהיה ברמה של מנדט לפה או לשם. לכן המאמץ כרגע שצריכים לייצר המנהיגים המובילים הוא של הסכמות רחבות יותר בתוך גוש המרכז וניסיון לבנות משהו אחר ומשותף יחד באופן שבאמת יעמיד את ישראל לפני הכל. אני מעריך שגדי ימשיך להתבצר בעמדותיו ולא יהיה מוכן (בעיקר כי לא יאפשרו לו, ככלל גדי הוא איש של ביחד ולא לחוד)לפשרות של הליכה עם הליכוד תחת ביבי, אבל לא בטוח שכולם בגוש הנקרא שמאל יתמידו באותה נחישות ולכן הערכה שלי שליברמן או בנט יקבלו החלטה שתאפשר להם להיות בעמדת מפתח ללכת עם ביבי והליכוד ולהביא לשינוי שיאפשר מעט יציבות חברתית אחרי שנות מחלוקת קשה. ליברמן אם יעשה כן יכול לחזור לעמדת כוח משפיע ומרכזית שתמצב אותו מחדש במעגלי העשייה ובאותה מידה גם בנט ש"בגד" בימין יכול למצב את עצמו מחדש. במידה ולא יהיו כאלו שיחצו את הקווים אז בהחלט אנחנו צפויים לעוד סבב בחירות בקרוב.

ידידיי ורעי יש לקיים את רצון העם ולא לנסות לייצר נרטיב שמהדהדים אותו בערוצים מסוימים והוא רק מפריד, מפצל ומחלק. מנהיגות היא בהחלט גם לעשות החלטות שלא בהכרח הן מיישרות קו, אלא הן אמיצות למען מטרות חשובות והכרחיות. למדנו כבר שבפוליטיקה הרבה הצהרות הן מהפה ולחוץ והן יכולות להשתנות בהתאם לצורך.