המצב הפוליטי בישראל בעיקר בשבועות האחרונים מחזק את התחושה שהמבוי הסתום הוא בלתי אפשרי וככל שהזמן חולף ה"שטיקים והטריקים" מתעצמים. הרבה מאיתנו היו משוכנעים כי לנתניהו אין מחליף ולא ניראתה האפשרות שיהיה כוח פוליטי שיוכל להזיזו מבלפור, אך באופן מפתיע, בלתי צפוי ואף מוזר הצליחו חברים מקצוות שונות של המרחב הפוליטי ליצור אינטרס משותף – "רק לא ביבי" ולהקים ממשלה. זו האחרונה הצליחה לחצות חודשים רבים ואפילו לייצר סדר יום וזאת על אף השונות ואז היתה זו יו"ר הקואליציה – ח"כ סילמן ליצור את עמדת האיום הראשונה ואחריה בזה אחר זה מכל קצוות הקשת הגיעו האחרים. בהתאם לכך כל צד החל בחישובי המסלולים בכדי להגיע למט, אך למשחק המלכים חוקים משלו וליריב תמיד ישנה את אופציית ההתחכמות בכדי למשוך זמן. המהלך האחרון הכניס את האופוזיציה ללחץ מסויים, בנט ולפיד הגו את המהלך להובלת פירוק הממשלה ביוזמתם ולהעברת החוק לפיזור הכנסת עם שילוב של מניעת מועמד תחת כתב אישום להתמודד וזה הכניס את נתניהו והליכוד לפאניקה. השרה שקד מנסה ממרוקו לייצר פתרון לממשלה חלופית ללא בחירות, סער מצהיר "אני אוביל" ומתנה שזה יהיה בלי נתניהו, גנץ מבין שמעמדו מאפשר חיבור הכי נכון, עבאס מוטרד מאחוז החסימה, אורבך מנסה להציל את מצבו האישי וכולם גם יחד רוקחים מזימות, שטיקים וטריקים בכדי לשפר את מצבם האישי ופחות מעניינת אותם מצבה של המדינה. התסבוכת ניראת לעת עתה ללא אפשרות יציאה מהפלונטר, אך יהיו המומחים למשחק המלכים שימציאו את המהלך הבא – יריב לוין או אלקין וגם מוחו של אמסלם חושב על הטריק הבא. אין מנוס ממהלך מבריק של שינוי, הליכוד דוחף לבחירות לאור הסקרים המחמיאים ויתר החבורות מחפשות פתרון בהרכב אחר לממשלה חלופית ללא המיועד לחלופי – לפיד. המשבר הפוליטי המתמשך בישראל הוביל אותנו להיות שיאנים בקיום בחירות, מתוך 21 מדינות דמוקרטיות שנמדדו ישראל נמצאת במקום האחרון עם ממוצע של 2.4 שנים לכל מערכת בחירות חדשה. הפלונטר הנוכחי הוא בעיקר בשל הדומיננטיות של נתניהו ואי רצונו לזוז הצידה וכך, ש"מעגל הקסמים" הנוכחי הוא ללא יכולת של שינוי יחד עם נתניהו ישנם נוספים שמעמידים עצמם קודם למדינה והפרסונליזציה הזו מובילה לכאוס פוליטי, שמשפיע על כל ההיבטיים בחברה הישראלית. נכון שביבי צריך לצאת מהמעגל, אך מרגע שהחליט שלא והליכוד מתייצב מאחריו, הרי שאין מוצא ולצערנו גם מהלך של בחירות נוספות לא ישנה את המאזן בין הגושים הפוליטיים. משהו מרכזי חייב להשתנות בפוליטיקה הישראלית בכדי לצאת מהפלונטר, אחוז החסימה, שיטת הבחירות, כמות המפלגות, שינוי החוק לפיזור הכנסת ועוד רעיונות שכל עוד ולא ייושמו אנחנו נמשיך להיות במקום הבטוח, האחרון, בין הדמוקרטיות בעולם.

השבוע פתח שר הבטחון – גנץ באופן רישמי את הליך מינוי הרמטכ"ל ובחר לראיין שלושה  מועמדים פוטנציאליים. האלוף איל זמיר, האלוף הרצי הלוי והאלוף יואל סטריק, לשני הראשונים יתרון משמעותי, בשל ביצוע תפקיד סגן הרמטכ"ל, שהוא חיוני לפני כניסה ללשכה הנכספת. כפי שהדברים נראים גנץ יעדיף את חובש הכומתה האדומה – האלוף הרצי הלוי וזאת בשל ההיכרות המיוחדת בינהם, אך בהחלט בינו ובין האלוף זמיר הבחירה תהיה מצויינת לצה"ל ולאתגרים העומדים בפניו. אני מכיר באופן אישי את השלישיה וזכיתי לשרת איתם בתקופות משמעותיות בצה"ל, את זמיר החלפתי פעמיים בתפקיד – מג"ד 75 ומפקד חטיבה 7 ובהחלט אלו הם המפקדים הראויים לעתיד הבטחון במדינה. בכל מקרה על אף הרצון לקדם זאת המהלך של בנט ולפיד יוצר בעייתיות והיועצת המשפטית לממשלה הודיע שמינוי כזה הוא בעייתי בזמן של ממשלת מעבר, מה שיחייב הארכת כהונתו של כוכבי לתקופה נוספת.

ידידיי ורעיי הפרסונליזציה הפוליטית היא שונה מהותית מהערכים הלאומיים עליהם גדלנו והתבססנו וטוב יהיה שההרכב הקואליציוני הבא יעשה הכל על מנת לשנות את הדרך והשיטה. משחק המלכים הוא משחק אסטרטגי מורכב, אך ברור שמצב הפט הוא מבוי סתום ומוביל את היריבים לטריקים ושטיקים אינסופיים. גם מהלכו של גנץ מבטא ניסיון לקבע מצב ביניים בכדי שהוא יהיה חתום על המינוי ואפילו הוא הופתע מבנט ולפיד ומהלכם הפוליטי.