לכבוד יום נישואינו ה-20… הגיע הזמן שלי להשיב לכל הטענות שעולות כאן
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה דעה אישית
- אשתי היקרה,
בחודשים האחרונים. בעיתונות הוגנת שומעים את שני הצדדים ואילו כאן את ממש חד צדדית. אז אחרי אין ספור עלילות עליי הגיע הזמן שפעם אחת אני אכתוב…עלייך. שהקוראים יכירו גם אותך. וחוץ מזה גם אני רוצה לפרגן לך כמו שאת לי.
כי ככה זה בזוגיות טובה, מלא פרגונים.
בואי נתחיל מלימודי השחייה שלך. חודש וחצי שאני מממן את שיעורי השחייה שלך. חודש וחצי שאני שומע שתכף תהיה פריצת דרך. זה נכון שכשהכרנו הייתי צריך להבין שאני בבעיה. כי לא ידעת איך נוסעים לים. אבל חשבתי שזאת בעיה קטנה. חוץ מזה הסתנוורתי אז מיופייך והשאר נראה לי זניח. לא, לא, לא התכוונתי לומר שעכשיו את לא יפה, להפך, את משתבחת עם השנים, פשוט אז היינו שנינו צעירים ו… לא, לא. בשבילי את עדיין צעירה. לא חשוב.
ומה עם שיגעון הצביעה שלך? בשנה האחרונה צבעת כסאות, ספסלים, סיר, שולחן, מגירות, אופניים ומי יודע מה עוד. מעבר לזה שהילדים ואני חוששים שיום אחד נתיישן בעינייך ואז תצבעי גם אותנו, אני מזכיר מי מצא לך את כל הדברים האלה. מי הסתובב בין פחי זבל וטיפס על ערימת גרוטאות בשביל למצוא לך עוד מגירה או אופניים לצבוע. אז צבעתי רק פס אחד באופניים בזמן שאת צבעת אופניים שלמים, אפשר לחשוב. אני לא אשם שבדיוק החבר'ה קראו לי לשחק פינג פונג ואני חברותי. חוץ מזה, אני עושה עבודה איכותית. לא, אני לא רומז שהצביעה שלך לא איכותית. אני רק אומר שאני קצת יותר יסודי. חצי מהזמן שצבעת אני בזבזתי בלחפש כסא? את רוצה שאשב על כיסא לא נוח ואחר כך אסבול מכאבי גב? את יודעת שכשאני סובל מהגב קשה לי ובעצם לכל הסביבה. נכון, את אומרת. נו את רואה, אז עדיף לך שאשב בנוחות ואצבע רק פס. אחר כך מי יתקן את כל הדברים בבית אם אני אשכב עם כאבי גב? ממילא בסוף מזמינים איש מקצוע? הבנתי אותך. לפחות יש לי כוונות טובות ולפחות אני עושה הרבה דברים בבית. אז מה אם לא מצליח לי תמיד. מצליח לי רק אחרי שמגיע איש מקצוע? לא נכון. לפעמים גם קודם. חוץ מזה מי שלא עושה לא טועה. את שואלת אם אני רומז שאת לא עושה? אני רק אומר שאת עסוקה בכתיבה כל הזמן. כולם בשקט כדי שתתרכזי. וכולם בשקט כשאת עסוקה בלהוסיף נשיקה למי שהחמיא ולהוריד מהרשימה כאלה שהעזו להיות בעדי…
כן מה חשבת, שאני לא יודע?
ועכשיו, אני חושב שמגיעה לי קצת אמפתיה מהקוראים. כי מאז שאשתי, התחילה לכתוב, אני לא רגוע. לא משנה איפה אנחנו – מתכרבלים על הספה, יורדים ממטוס, שוחים בבריכה או סתם מתווכחים להנאתנו, פתאום היא קופצת ומחפשת את האייפון או את המחברת, כדי לתעד. באף מקום אני לא יכול לעשות משהו ללא מחשבה. איך שהיא מחייכת, אני שואל את עצמי, מה כבר עשיתי עכשיו. אני מייד מבין שכדי לשפר את מצבי, אצטרך להתנהג יפה במיוחד בהמשך השבוע. אגב, בגלל זה אני משתדל לעשות את כל התיקונים בשבת. כי הפוסט כבר יצא. ככה שעד הפוסט של שישי הבא היא תשכח. וזה שהיא התחילה לקחת אומגה 3 לזיכרון, בכלל לא טוב לי.
חוץ מזה שתדעו שאני עושה לה בכוונה, כדי שיהיה לה על מה לכתוב.
ובכן אשתי היקרה, עד שתגמלי מההרגל לכתוב אודותיי, אני מתנחם בעובדה שאם את כותבת עליי סימן שאני עדיין חשוב לך, שאם את מתלוננת עליי וגם על הילדים, סימן שאני בחברה טובה ואם את משמיצה אותי, סימן שאני עדיין קיים בלבך.
חוץ מזה אומרים שאין פרסום רע.
חוץ מזה, אני מכחיש את כל הטענות כלפיי.
ומי שיבדוק, לא ימצא כלום כי אין כלום… אמרו חכמים ממני
כתיבת תגובה