שלוש שנים ליום הנורא ההוא צוינו השבוע בכל רחבי מדינת ישראל, והפעם גם הלמות תופי הבחירות לכנסת נשמעות ברקע.

יש כמובן מקום להתדיין באירוע המכונן הזה בתולדות המדינה והאיזור, אבל נראה כי הפוליטיקה מוציאה את העומק ואת ההתייחסות הרצינית לעובדות מתוך הדיון החשוב הזה. מבקרי הממשלה ומתנגדי ראש הממשלה, שלא לדבר על שונאיו, רואים בו אשם ראשי באסון. "ממשלת הטבח" ו"טבח נתניהו" ו"מר הפקרה" הם ביטויים שגורים בפיהם.

מצד שני, אותם אלו המייחסים אחריות ואשמה יתירה בראש הממשלה, מסרבים לייחס לו את ההישגים וההצלחות הרבות של ישראל במלחמה שפרצה, אשר שינו לחלוטין את תמונת המצב האסטרטגית של מדינת ישראל והשיבו את ההרתעה הישראלית לשיא של כל הזמנים, מנקודת פתיחה נמוכה ובלתי נתפסת בה היינו ביום האסון. הדבר מגוחך במיוחד נוכח העובדה שנתניהו התעקש לא לשמוע לזועקי "עסקה עכשיו" שקראו לכניעת ישראל, והוביל אישית את המדיניות שקצרה את ההישגים האלו.

והנה, השבוע גם למדנו משהו חדש: ברט מגורק, שליחו של הנשיא ביידן למזה"ת, במיוחד בנושא החטופים, ניפץ את בראיון נרחב מסכת השקרים כנגד נתניהו, במיוחד בכל הקשור לניהול המו"מ עם חמאס על השבת החטופים, והעיד כיצד חמאס היה זה שהכשיל עסקאות, ולא נתניהו.

גם הקמפיין המופרך סביב הטענה ש"מדינות באיזור הזהירו את נתניהו ממלחמה" התנפץ לנוכח ההכחשות של כל הגורמים שכביכול צוטטו בעניין.

האם העובדות החדשות שהתגלו ישכנעו את אלו הממשיכים להדהד את ההשמצעות והשקרים הללו? כנראה שלא, אבל נראה כי הציבור השפוי מתפקח מהשקרים שהלעיטו אותו. 

גיא זקס