בשבועות האחרונים זוכה גנץ ל"כתף" קרה מצד חבריו לקואליציה מה שהביא אותו ל"התנהגות הילדותית", כפי שכינו זאת "מקורבים ל…", או במילים אחרות להחלטתו להיעדר בהצבעות הקואליציה על חוקים בפרלמנט. אחרי כשלון חוק הגיוס, בגלל ח"כ רינאווי שהפרה משמעת קואליציונית, השבוע גנץ "רתח" מזעם נוכח ניסיונו להגן בחקיקה על פנסיות משרתי הבטחון במדינת ישראל. הסערה החלה לפני מספר חודשים נוכח חשיפת "תוספות הרמטכ"ל", ומאותו רגע שוב יצאו רבים למאבק נגד "שודדי הקופה הציבורית" – משרתי הקבע בישראל. גנץ ובצדק יצא למאבק ציבורי על מנת לטהר את שמם של אלו, שלא אוחזים ב"שלטר" כזה או אחר והמאבק הזה מבחינתו יכול להוביל לפירוק השותפות הקואליציונית ואפילו להשבת הליכוד ונתניהו לשלטון. והאמת היא שגנץ יוצא למאבק נכון וצודק, לא מסיבות אישיות ולא בהגנה על חבריו לשירות, אלא מאבק של הגנה על מגיני העם שמחרפים את נפשם, משפחתם, ממונם וזמנם על מנת להגן על העם והמדינה. לשם הגילויי הנאות גם אני בין אלו ש"נהנים" מקבלת גמלה חודשית מיום שחרורי מהשירות בצה"ל, אך מה שקדם לכך אלו שנות שירות משמעותי של כ – 28 שנה בצה"ל. כמו המשרתים כיום ובעבר לא היה לילות, חגים, שבתות, ארועים משפחתיים, הצגות, בילויים, נופשים בהם לא הייתי מוטרד מהעמידה במשימות ההגנה בגבולות המדינה ומרביתם נקטעו עם הקפצה חזרה ליחידה. הלכנו לישון עם לב כבד של תחושת אחריות ואם הצלחנו לישון במשך השעות הקצובות של הלילה, אז התעוררנו במרץ רב ולב מרוענן לכובד של אחריות. עסקנו כל העת בהתכוננות למלחמה, בפעילות מבצעית ולצערי גם במבצעים ומלחמות. זכינו לקלוט לשורותינו לוחמים בני 18, שזה עתה סיימו את כיתה יב' ובמלאכת מחשבת להכשיר אותם כלוחמים מובילים, פיתחנו מתוכם את דורות העתיד של צה"ל המפקדים, הקצינים וכל ייתר המשרתים בסדיר, בקבע ובמילואים. הדור הצעיר הגיע עם בסיס מוסרי וערכי מבית ועם זאת העצמנו בו את ערך השליחות והשירות עד כדי חירוף הנפש. בדרך המורכבת הזו בה אורך יום העבודה היה של כ – 25 שעות בממוצע איבדנו את טובי העם הזה, את טובי לוחמינו וחברינו לנשק. יצא לי לראות נערים בני 18 מלווים את חברם בדרכו האחרונה, לצערי בדרך משרתי הקבע ממשיכים לחוות זאת בתפקידים וזהו חלק מהמחיר של להיות שם במשימת ההגנה על המולדת. חשוב לומר כי בחרנו להיות שם ולבצע את המשימות הללו והתנדבנו לקשות ביותר ותמיד הרגשנו את רוח העם מאחורינו, ידענו שנזכה לגיבויי מלא בכשלונות ונזכה להנפה על כפיים בניצחונות, ידענו שאנו הנבחרת הראויה שהעם שלח למשימה הראשונה במעלה ובודאי ב"שכונה" שלנו. אז אל תיתנו לאוסף של פרובוקטורים לייצר כותרת כאילו שהנה נמצאו "שודדי התיבה האבודה", הנתונים רחוקים מלהיות שם. שכרם של המשרתים בסדיר הוא בכלל תקציב קיום בסיסי, שכר הנגדים, בודאי הצעירים, קרוב יותר לשכר מינימום ולא לממוצע במשק, שכר הקצינים הזוטרים הוא מגוחך, הפנסיה כבר מזמן היא לא תקציבית, על פי חוק, אלא צוברת, שעות העבודה הממוצעות ביממה של לוחמים הוא של כ-18 שעות ביממה ושל המפקדים והקצינים כפי שאמרתי קודם ועוד נתונים רבים שניתן להניח כאן. חבריי הרבים ואני שירתנו בגאווה רבה בצה"ל ולא היינו מוותרים על רגע אחד מתוך השעות האינסופיות במדים, הצבא יודע לשמר את אנשיו, לתגמל אותם, לפתח אותם ולהשקיע בהם רבות וזאת מתוך כוונה שהטובים ביותר יעמדו בקו החזית הלאומית בעת הצורך. אז אולי בני גנץ מתנהג כאן בחוסר משמעת קואליציונית, כ"ילד קטן", כיו"ר ועד עובדים ומנסה להבהיר עד כאן, אך להבנתי הוא עושה זאת מתוך ההבנה שיהיה אסון לאומי עם ה"פרה הקדושה" הזו תישחט. המחיר המובהק יהיה פגיעה אנושה ביכולת הלאומית לבצע את המשימות הערכיות להם צה"ל נדרש וההגנה על גבולות המדינה תיהיה בבעיה. לא בטוח שטובי הלוחמים ימישכו לשירות קבע ארוך, חבורת גאוני המודיעין יעדיפו את "מלכודת הדבש" של ההייטק וקציני העורף ימצאו עיסוק נוח יותר. כן ברמה הלאומית צריך להגדיר את משרתי הביטחון בעדיפות לאומית ולתגמל אותם בהתאם ובעיקר תוך הסדרה חוקית ולא מתחת לשולחן. תוספת הרמטכ"ל קיימת משנות ה – 60 של המאה הקודמת ואם צריך לשנות משהו אז נכון יהיה לדון בכך. אגב תוספות מקבילות בארגונים אחרים ממשלתיים, ציבוריים ופרטיים מקובלים ומבוצעים באופן קבוע. היו ימים כאן שלהיות משרת קבע בצה"ל ולשרת את מדינת ישראל ואזרחיה היו בסיס לגאוה לאומית. משרתי קבע היו זוכים לפרגון אינסופי והסתובבות עם מדים ברחובות העיר הייתה חוויה מעצימה לאזרח ולמשרת הקבע, לא כך כיום. אל תתנו לפוליטיקאים אינטרסנטים ל"שגע" את המדינה.
הקואליציה הזו מיום הקמתה "מדשדשת" ונמצאת באיומים קבועים של חבריה נוכח רצון לקדם אינטרסים אישיים ומפלגתיים – שכר המינימום, התוכנית הכלכלית, חוק נתניהו, פיצול משרת היועמ"ש, חוק הגיוס, משבר מאחז אביתר, התפטרות אבידר, שמעון הצדיק ועוד הם חלק מהלחצים שמפעילים באופן אישי או סיעתי חברי הקואליציה וכל משבר כזה מראה שימיה של הממשלה הנוכחית קצובים בזמן.
ידידי ורעיי יש מקום לעסוק בתיקונים רבים בחברה הישראלית, אך מכאן ועד פגיעה אנושה במשרתי המדינה – לובשי המדים ואנשי הבטחון יהיה בחזקת אסון לאומי ויפגע אנושות באיכות המשרתים ובהתאמה בבטחון כולנו. כן בני אל תתן לעבאס, הורוביץ ומיכאלי לקדם אג'נדה סמויה ולפגוע ביכולת ההגנה על המולדת, על אף שהם חבריך בעת הזו. בואו ניתן לביידן, פוטין ונאט"ו להירגע מעט ואז נחשוב על שינויים מהותיים באיכות הביטחון הלאומי.

89םאוןלםגב