פשוט מטורף מה שקורה כאן , כותרת רודפת כותרת, אירוע רודף אירוע ובכל אחד מהם יש פוטנציאל אדיר שמלמד רבות עלינו מאז ה – 7/10/23 וגם לפני.

אנחנו מכורים לבאלגן, לכותרות, לשינויים, לאי שקט , לתזזיתיות, לחוסר סבלנות , לחוסר איפוק, למאבקים , לשקט מדומה  ליריות, לטילים, למטוסי קרב, לרעש המנועים, למבצעים, להרוגים, למסוקים, דיבורי סרק, איומים, פרשנויות שמלמדות את האויב במדויק מי אנחנו ואיך אנו פועלים, פרשנים בשירות האוייב ( 8200 של היריב) ועוד ועוד. אם מישהו היה יכול להמציא ריטלין לאומי אז בהחלט ישראל היתה מובילה , מצטיינת בצריכה של הכדור הלאומי הזה (הנה לכם סטארט אפ, במסגרת הסטארט אפ ניישייון). הטירוף אוחז בכל מקום ובכל עת והמאבק הלאומי הוא זה בזה וכל אחד רוצה להראות לנו ששלו יותר גדול. שימו לב רק לשבוע האחרון ואני רואה זאת דרך הרצון לכתוב על הנושא הלוהט של השבוע. זה התחיל בנואם הלאומי מול שני בתי הקונגרס ושם היו כותרות רבות היו את אלו שראו את הפגנת הכוח של ביבי ומיד הרייטינג שלו זינק והוא חזר להוביל בסקרים והיו את אלו שראו את החולשה של ביבי בין אם מדובר בפער שלו בין דיבורים למעשים ובין אם מדובר בכך שלא הזכיר את המילה "עסקה" אפילו פעם אחת בנאומו, המשך בשהותו של ביבי בארה"ב וחגיגות יום ההולדת לבן, לא ברור על חשבון מי, המשך בפגישות עם המועמדים ובניסיון להראות שאנו תומכים בכולם לנשיאות, המשך בהתקפה המתמשכת בצפון שיוצרת איבוד של חבל ארץ שתושביו ברחו להם, המשך בירי למג'דל שמס ורצח 13 הילדים ופציעת רבים שם. לרגע ניראה שגם לדרוזים ברמת הגולן אלו ששומרים על שקט מתחת לפני המים יצאה לרגע הציונות והתערבבה עם פוליטיקה עכשווית- סמוטריץ "לך הבית"  ולפיד ה"כוכב". והמשך בחקירת מצ"ח הסמויה וביצוע מעצרים לאנשי המילואים בעקבות חשדות לאינוס מחבלי נוח'בה, פריצות לבסיסי צה"ל וזעקות האנרכיה של השמאל, כאילו שסרבנות, סירוב והתפרצות לכבישים שרק לפני שנה היו האסטרטגיה בכדי למנוע את הרפורמה המשפטית הם לא סוג של אנרכיה. בין לבין הרמטכ"ל מדווח על אנרכיה כאשר קולו לא נשמע בעת המחאה כנגד הרפורמה, דובר צה"ל מתנצל על אי אלו דברים, שרים פורצים לבסיסים ואפילו הממונה על התקציבים שולח מכתב מאיים, בהול לסמוטריץ שאומר פעל במיידי במיסוי העם חסר לך 50 מיליארד שקל לתקציב 2025, הנה עכשיו בעת כתיבת שורות אלו מדווח על תקיפת חיל האוויר ברובע הדאחייה בבירות שהיעד הוא "רמטכ"ל החיזבאללה" אחד האנשים הסמוכים ל"שימלתו" של נסראללה. אם אכן חוסל הבכיר אז בהחלט מדינת ישראל העבירה מסר על גבול החבל דק מאוד בדרך להסלמה עד כדי מלחמה. תקיפה בבירה ערבית, בלבנון, בבירות, ברובע הדאחייה, כנגד אדריכל הפעולות של החיזבאללה בחודשי הלחימה הארוכים, קרוב עד כדי נגיעה מנסראללה ולכן חיזבאללה יצטרך לשקול האם זה מסיים את סבב התגובות או שתבוא כזו שתדרדר את הסיפור בין ישראל לחיזבאללה. חברים כל זה במספר ימים מצומצם ואנחנו בטוחים שאנחנו שפויים , רגועים ושולטים במצב. אז זהו שלא וניראה ש"כדור הריטלין הלאומי" גם לא יעשה ניסים ונפלאות. את כל הכותרות הללו והפוטנציאל לעוד רבים רואים באופן ברור כולנו ומעשים אין, אבל הסיכון הוא שהאויב באשר הוא סביבנו רואה זאת בעין פקוחה ומבין שאלו כותרות ש"מרסקות" את הביחד הלאומי, את ה"ננצח", את הסולידריות. איזה עוד אסונות ואירועים צריכים להיות בכדי שנבין שאנחנו קרובים מאוד לקרקעית ובמידה ונגיע אליה ממש לא בטוח שנצליח להתרומם משם ואפילו אם ההוא מהיבשת הרחוקה של אמריקה הצפונית ירצה לעזור הוא לא יוכל לעמוד בנטל. חברים עם ישראל הוא האויב הטוב ביותר של עם ישראל ואנחנו שוב מוכיחים לעצמנו בעיקר ויותר גרוע לאויבינו שעדיף להם לעמוד ולהתבונן מהצד, עם ישראל יעשה את העבודה טוב יותר מכל ניסיון ח'ותי, איראני, חמאסי, חיזבאלי תנו לעם ישראל לנצח את עצמו הוא הכי טוב בזה. מאידך פנימה אנחנו לעצמנו חייבים לומר הגיע השעה לעצור, להתאסף להתאחד וזאת רגע לפני ששוב נשבור את לוחות הברית או ששוב שינאת החינם תגבר על הביחד שלנו. האם אפשר, כן בהחלט! ובכדי להצליח בכך דרושה מנהיגות כזאת שרואה את העם לפני הכיתה והמפלגה, את השלם לפני חלקיו, את הביחד והמשותף כאסטרטגיה חברתית מובילה. תיקונים תמיד יהיו ונושאים לשיפור תמיד יעשו, אך הדרך צריכה להיות רגועה יותר מבלי להתמכר לריב ומדון, מבלי לראות רק אינטרס צר, אפשר בדיון, בשיח, בוויכוח להכריע  ולהוביל להמשך התבססות בארץ ישראל כפי שעשינו זאת. והנה כמה שעות אחרי סיום הכנת הטור הזה נמסר על חיסולו של איסמעיל הנייה – ראש הלשכה המדינית של החמאס בטהרן וחיסול זה מיוחס לישראל.

ידידיי ורעיי כמות הכותרות, קצב האירועים, תזזיתיות המחנות מלמדת שחובה עלינו רגע להירגע להיישיר מבט למראה הלאומית ולהבין שאיבדנו משהו בדרך. חייבים לעצב את הביחד הערכי שלנו בתוכנו ופחות לבוא בדרישות תקיפות לאחרים איך להסתכל עלינו. הפתרון הוא שלנו והיכולת לעצור את הלחימה של שבט בשבט היא בהחלט בידיים שלנו ולעת עתה לא ניראה שיתחיל יצור של תרופה להרגעה לאומית.

 רק מניח את זה פה, שורות אלו נכתבות בימי האבלות הלאומית – תקופת בין המצרים (י"ז בתמוז – ט' באב) וזו תזכורת לכולנו שהשיאים שוב נשברים דווקא בימים אלו. אז בואו נאחל לכולנו שנצליח לעבור את ימי האבלות הללו בחשבון נפש לאומי מתקן לעתידנו ובמילוי הכוס באהבת חינם!