מילות סיכום מאת מנשה אלטהויז, עלי ברוק ומארגן הפסטיבל יונתן לוי
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה חדשותקרית טבעון
- פסטיבל שייח' אבריק – מגוון דעות מאת יונתן לוי, עלי ברוק ומנשה אלטהויז
שייח' אבריק III: תרבות, קהילה ופוליטיקה / יונתן לוי – ממארגני הפסטיבל
פסטיבל שייח' אבריק לתרבות אזרחית הוא אירוע יוצא דופן בישראל וכנראה בעולם כולו. הפסטיבל השלישי התעלה על שני הקודמים מבחינת היקף האירועים, מספר המבקרים ועוצמת התהודה החיובית. ייחודיותו הארגונית, רעיונות הבסיס שלו והכוחות הרוחניים של אלפי יוצריו מובילים לשינויים מרחיקי לכת בטבעון – מהבחינה האישית, הקהילתית והציבורית.
היופי והטוב רבים מספור: מאות רבות של אמנים הבאים להופיע ללא עלות בפני תושבי הקריה; עסקים בטבעון זוכים לימי שיא של הכנסות; שמה של טבעון הולך לפניה כקריה עם כוחות אזרחיים אדירים. משתתפי הפסטיבל עוברים במהלך תהליך היצירה מסע אישי, והחשוב מכל – נוצרים בטבעון עוד ועוד קשרים וחיבורים על בסיס חזונות משותפים, נתינה ללא גבול והתגברות על קשיים ואתגרים.
השנה התארחו בפסטיבל גם קבוצות של יוזמים ויוצרים ממקומות שונים בארץ – כגון באר שבע, עפולה, נתניה, תל-אביב, ירושלים, עין דור, חנתון ושפרעם – כדי לטעום ולהכיר את עקרונות הפעולה של שייח' אבריק ולהביאם לקהילות בכל הארץ, כל מקום בהתאם לאופיו ולצרכיו. באזור שלנו נחנכו שני מוסדות תרבות חדשים ויפהפיים: תחנת הרוח שבמרכז הקריה, וטחנת הקמח בשער העמקים.
בחורשה מעל הדשא הגדול פעל אוהל אברהם, התארגנות משותפת של קהילות דתיות בטבעון שפתחו את לבם בפני אוכלוסיות חדשות בטבעון. בכפר תקוה הועלתה הצגה בהשתתפות דייריו, לעיני מאות אנשים. יוזמה חדשה דאגה להנגשה של עשרות אתרים בפסטיבל. רשת של קולינריה קהילתית צמחה תוך חודשים ספורים והזינה את מבקרי הפסטיבל באוכל טעים, זול, בריא ואקולוגי. המתנ"ס הרים מתחם מופעים מפואר ומפגש של שירת המונים בן מאות אנשים. התקיימו הופעות מוסיקה במרכז שלהב"ת ובבתי אבות, ויוזמה מיוחדת דאגה להנגיש את הפסטיבל לקשישים מוגבלי תנועה.
השנה זכה הפסטיבל לתמיכתה של מועצת טבעון, על העומד בראשה ועובדיה, וכן של אנשי רשת המתנ"סים קרית טבעון, וזאת בנוסף לסיוע החיוני של אנשי סיעות הקואליציה מרצ, טבעון שלנו וטבעי לטבעון. תודה לאל – איש לא נפגע בפסטיבל – ולקפדנות המשטרה יש חלק בזכות הזו. עם זאת לא ניתן להתעלם מהיחס המשטרה למגזר האזרחי במהלך הפסטיבל, שהיה בעייתי בהרבה היבטים.
נקודת חיבור מרגשת נוצרה עם תמיכת המועצה ביצירת המופת הקהילתית – פרוייקט הקליידוסקופ ברחבת האנדרטה – והרצון להמשיך ולתחזקה חודשיים נוספים; וכן ביוזמה להשאיר על כנו את השער המקסים ביער השומרים. זוהי נקודת פתיחה המבטאת את הפוטנציאל העצום שבשיתוף הפעולה בין היוזמה האזרחית החופשית לבין הממסד השלטוני, שבזאת מתגלה כגוף המעודד את תושביו ליצור למען הכלל.
הפסטיבל מקדש את חירות היוזמה האישית ומתוך עקרון אינו מתערב בתוכן שמביאים אזרחיות ואזרחים לאירועים שביוזמתם ובאחריותם. מטבע הדברים, שלושה אירועים פוליטיים מתוך 700 (0.3 אחוז) עוררו תשומת לב רבה, ועוררו פצע קהילתי שאי אפשר להתעלם ממנו, ושיהיה צורך בהקשבה הדדית לרפאו. את הפתח לתקווה מייצגת בעיני רפאל שחר וקבוצת הצעירים המרשימה, בעלי תפיסת העולם הימנית, שיזמו וביצעו הפגנה מכובדת, שבה הקריאו עדויות חיילים, זאת מול המפגש של ארגוני השמאל שהתרחש בסלון פרטי של תושבת טבעון. בהחלט יוזמה אזרחית אמנותית שיש להסיר בפניה את הכובע. סוג כזה של דיאלוג תרבותי הוא מבורך ומהווה את החלופה הנכונה לכעס וצנזורה משני הצדדים.
מאת מנשה אלטהויז – נציג חב"ד בקרית טבעון
הגעתי למרכז קריית טבעון ביום חמישי בסביבות השעה 11:00 וראיתי התקהלות של אנשים זועמים מול מייצג שלא הבנתי מה טיבו, נאמר לי שזהו דגל פלשתיני , (דגל של עם שלא היה ולא נברא וגם לא משל ולא נמשל היה, אלא יזמו אותו קבוצה של יהודונים גלותיים שלא יכולים לראות בהתהוותה של מדינה יהודית בארץ ישראל והחליטו "שאם אני לא טס, אף אחד לא יטוס"), מייד ניגשתי למיצג של אויבי עמנו וקרעתי אותו לעיני כולם, בשם הורי ז"ל שהיו אוד מוצל מאש ובשם בני ביתי ועמי שנספו בשואה ובמערכות ישראל הי"ד.
בשבת בחזרתי מבית הכנסת מצאתי כמה מודעות על עמודים ועצים, שתוכנם הוא שקרית טבעון יושבת על שטח כפר פלשתיני שנקרא שייח אבריק, שכחו או במתכוון, שקרית טבעון יושבת על אדמות העיירה טבעון (או טבעין) שמוזכרת בתלמוד ירושלמי, שכחו במתכוון שקבר שייח אבריק יושב על שיפולי גבעת זייד מעל וליד בית שערים העתיקה והיתה אלפיים שנה לפני ששייח אבריק הגיע לאזור כעבד של איזה אפנדי מלבנון או מסוריה.
כשהתחילו לפני שלום שנים עם הפסטיבל, (הנה בנוסף לזה שכיהודי שומר שבת אינני יכול לתמוך במיזם שגורם להמוני יהודים לחלל את השבת) היה לי נראה חשוד קריאת השם הזה של הפסטיבל שמתקיים בארץ ישראל, על שם שייח ערבי שהיה פה לפני כ 100 שנה, בו בזמן שזאת ארצנו כבר למעלה משלושת אלפים שנה, עד שקבלתי את ה"תשובה" שישנם כנראה מניעים נסתרים, כדי לתת לשוליים רדיקליים לשיר שירי מחאה נגד הישוב היהודי בארץ ישראל וכן להכניס כביכול בדלת האחורית הרצאות של מוציאי דיבת חיילי צה"ל מהשמאל הרדיקלי ומייצגים אנטישמיים בדמות הדגל של אויבי עמנו המעוניינים להשמידנו.
הנני פונה אל ראש המועצה וחברי המועצה, אימרו כן לפסטיבל טבעון, אימרו כן לפסטיבל יהושע חנקין, אימרו כן לפסטיבל אלכסנדר זייד, אימרו כן לפסטיבל בית שערים. אימרו לא לפסטיבל שייח אבריק…
לסיום ברצוני לציין את הניקיון המופתי שהשאירו מארגני הפסטיבל במרחבי הקריה, על כך מגיע להם יישר כוח.
חג פסח כשר ושמח,
מנשה אלטהויז – איש יהודי מארץ ישראל, כי זאת ארצי זאת מולדתי אין לי ארץ אחרת ואין לי צורך להתנצל בפני איש.
פסטיבל שייח אבריק – יצירה תרבותית חברתית פורצת דרך / מאת עלי ברוק
פסטיבל שייח אבריק הוא יצירה תרבותית חדשנית, מקורית ועצמתית.
מקורות ההשראה שלה היו
יצירת תרבות מעצימה קהילות
יצירת תרבות מעצימה את היחיד
עושר רב פנים, ריבוי ושונות מחזקים את החברה וחי הקהילה.
הפסטיבל נולד מתוך אמונה עמוקה ביכולות היצירה של האזרחים, ובכח האזרחי לעצב את החיים בישוב. יצירת תרבות לא יכולה להתרחש מלמעלה, מהשלטון. זה גם לא תפקיד שלטון ואין הוא יכול לעשות זאת. ההיסטוריה מראה לנו שהשלטון אף פעם לא יצליח ליצור תרבות אורגנית, צומחת וחיה.
אלו האנשים, האזרחים הפועלים מתוך עולמם הפנימי היוצרים, מחדשים ובונים. אך הפסטיבל לימד אותנו עוד כמה תובנות עמוקות וחדשניות
כאשר יוצרים מרחב חופשי בו בני אדם יכולים להרחיב את המרחב האישי החופשי שלהם מתרחש ארוע מפתיע ומדהים, לא אדם הדורס את האחר כי רוצה לעצמו יותר מקום, לא אדם המקטין את האחר כי רוצה להיות בראש אלא ריבוי של מרחבי יצירה אישיים שבאופן מפתיע מעצימים אחד את השני ויוצרים אלכימיה שהמילה המתאימה ביותר לתאר אותה היא אהבה.
פסטיבל שייח אבריק מלמד אותנו, מראה לנו ומגלה לנו את עצמתה של הרוח האנושית שדווקא מתוך הריבוי של פניה, השונות שלה והמגוון העצום של ביטויה ממלאת את המרחב הציבורי בקסם, השראה, נתינה ועושר תרבותי וחברתי יוצאי דופן.
התופעה הזו של ריבוי פנים, של כיבוד האחרות, של יצירת מרחבי חרות אישיים מתאימה ומתחברת מאוד לבשורה הגדולה של חג הפסח הלא הוא חג החרות.
בקרית טבעון נוצרת תרבות עשירה, יחודית, חדשה ומתחדשת המכילה אחרויות, שוניות ועושר אדיר. יצירה זו מעוררת כמובן התנגדות, חששות ופחד. אזרחים אוטונומיים, חופשיים ויוצרים הם לא משאת הנפש של שום שלטון, יהיה הנאור ביותר שיהיה.
פסטיבל שייח אבריק מראה לנו שאזרחים יכולים לפעול, ביחד ולחוד, ליצור התרחשות שהיא במידה רבה ניסית ללא שלטון, כמעט ללא ניהול והכל באמצעות הכוחות הטובים הקיימים בכל בני האדם.
ועכשיו תארו לכם שזה לא יהיה רק פסטיבל אלא הרוח הזו תחלחל לעשייה הציבורית, לניהול החיים בישוב, לחינוך ולחיי הקהילות ותהפוך להיות נוכחת, משרה ומשפיעה על כל חיי החברה וכן גם החיים הפוליטיים.
על השם שייח אבריק – יש המתנגדים לשם אבל עצם הבחירה בשם הזה היא חלק מרוח הפסטיבל . האומץ, הנכונות, הפתיחות להכיל לתוך הפסטיבל את האחר האולטימטיבי, את ה״אויב״.
ההתנגדות לשם וגם לפסטיבל לגיטימית ובמידה רבה היא חלק נוסף מההתרחשות התרבותית חברתית בטבעון. דווקא מתוך תמונות המראה השונות הללו ומתוך מה שהן מציפות ומשקפות נראה כי אנחנו יכולים להיות אופטימיים באשר לצמיחה של חיי הקהילות והתרבות בטבעון ומעבר לה.
צילום: מיכל אגוזי
כתיבת תגובה