מסורת המפגש הכיתתי של תלמידיה של חנה גרשוני ז"ל לא נפסקת מעולם ומדי מספר שנים, תלמידיה בשנות החמישים מהמאה שעברה, נפגשים לנוסטלגיה בית ספרית של קרית עמל עוד לפני שאוחדה עם טבעון. כך קרה גם השנה במפגש בתחילת חודש זה בביתו של עמיחי צפריר (וינד), שנדד מקרית עמל לעיר הנמל אשדוד.

"מחנכת ומורה מיתולוגית", "חנה גרשוני עיצבה את חיי", "היא אהבה את כולנו, כל תלמידיה, באותה מידה", "אילולא חנה גרשוני אינני יודע איפוא הייתי היום…" אלה הם רק חלק מהסופרלטיבים שנשמעים בכל מפגש של תלמידיה שחצו כולם כבר את שנות השבעים ורובם מטופלים בנכדים, חלקם כבר על סף זכייה בנינים. עבורם חנה גרשוני היא לא רק מחנכת ומורה אלא גם אדם נערץ אשר מכתה ג' ועד ח' ועד היום היא משמשת עבורם מורת דרך לחיים.

סיפר צביקה שרקני, שמאז ועד היום מתגורר ברח' העמק: " עד כתה ג' כל מספר חודשים התחלפה מחנכת. ובתחילת אותה שנה הופיעה חנה, מורה צעירה ויפה, התיישבה על קצה השולחן של המורה והודיעה לנו בקול נוקב: אני המחנכת שלכם מכתה ג' ועד כתה ח'. וכך היה".

במשך עשרות שנים הייתה חנה גרשוני מנהיגה חינוכית בקרית טבעון. ניהלה את בית הספר היסודי בקרית עמל, החזיקה בתיק החינוך כחברת מועצה ושמרה על קשר רצוף עם תלמידיה גם לאחר שפרשה מהוראה.

קובי גובר (גרוברג), מרח' הציפורנים מספר: חנה גרשוני ליוותה את משפחתי מהוריי שהכירו אותה היטב, אני כתלמיד במשך שש שנים ועד ילדיי שגם הם זכו בסיוע חינוכי שלה. נזכרת יעל מרכוס (וישנוב), כיום בפתח תקוה: "אני חייבת לחנה את דרכי המקצועית כמורה לטבע ולביולוגיה, כיוון שהלכתי בדרכה. עבורה הטבע לא היה בכתלי הכתה, אלא יצאנו לטבע ללמוד אותו, לטייל ואת הדוקטורט שעשיתי בנושא לשון וספרות ודאי עשיתי מהשפעת לימודיי אצל חנה".

בגיל 83, בשנת 2008 הלכה חנה גרשוני לעולמה כשמאות מתושבי קרית טבעון מלווים אותה לבית העלמין בקרית טבעון.
כותב שורות אלה, שיש לו זכרונות נפלאים מהלימודים, מאישיותה המיוחדת והססגונית של חנה גרשוני מצא בארכיונו ידיעה שכתב לזכרה שפורסם ב"מרכז העניינים" בספטמבר 2009, בעת שנערכה אזכרה ליום השנה לפטירתה.

כתב: עודד הון הוניגווקס