האם הנדנוד הנוירוטי של הרגל, כסיסת הציפורניים או משהו גדול יותר, כמו עישון? 

רוב ההתמכרויות או ההרגלים מתחילים דווקא מתוך מנגנון מאוד חיוני להישרדותנו, 

לימוד בשיטת הגמול. 

אחת הדוגמאות היפות היא סוכר. ישנה תיאוריה הגורסת כי הטעם המתוק הוא לא תכונה

שקיימת בסוכר, אלא תחושת עונג סובייקטיבית שהגוף פיתח כדי לעודד אותנו לצרוך 

קלוריות, מנגנון שהיה חיוני בתקופות היסטוריות יותר שכל קלוריה הייתה ענין של חיים 

ומוות.

ואולם כיום המנגנון הזה עבר מטמורפוזה וכשהסוכר נמצא בשפע, הוא הפך ממועיל לבעל 

פוטנציאל נזק.

בכל פעם שאנו מנסים לשנות הרגל שנוצר כתוצאה ממנגנון הגמול – 

"מסתבר שאנחנו נאבקים באחד מתהליכי הלמידה האבולוציוניים 

השמורים ביותר הידועים למדע, אחד הנמצא כבר במערכת העצבים הבסיסית ביותר הידועה 

לאדם". 

את הדברים הללו טוען פרופסור ג'דסון ברואר, פסיכיאטר המומחה להתמכרויות .

לדבריו, העבודה המנטלית הכרוכה בדחיית המחשבות היא מייגעת, כיוון שהיא יוצאת נגד 

הנטייה של המוח שלנו להתפזר לכל הכיוונים ולעבד מידע.

ואילו סתם תשומת לב להרגלים, יכולים להפוך הר לעכבר ולסייע לנו 

להשיג שליטה גבוהה יותר על ההתנהגויות שלנו.

מה שיאפשר לנו להוריד את אי הוודאות ולכן המוח רואה בהם כפעילות מבורכת. 

"תהליך למידה המבוסס על הגמול הזה נקרא חיזוק חיובי ושלילי", מסביר ברואר,

 בדוגמא של הסוכר, "הגוף שלנו שולח את המסר למוח שלנו שאומר, תזכור את 

מה שאתה אוכל ואיפה מצאת אותו'". לדבריו, העסק מסתבך כאשר המוח מגלה פתאום 

שאפשר ליישם את השרשרת של טריגר-התנהגות-גמול גם במקומות נוספים. 

המוח אומר לנו "אתה יודע מה? אתה יכול להשתמש בזה לא רק כדי לזכור איפה האוכל 

נמצא. בפעם הבאה שתרגיש רע, למה שלא תנסה לאכול משהו טעים וככה תרגיש טוב 

יותר?'

קשה לבוא בטענות למוח שלנו, שרק מחפש פתרונות לעניינים רגשיים. 

אלא שבלי להתכוון לכך, הוא עשוי להפוך אותם להרגלים והתמכרויות. 

אז מה ניתן לעשות כדי לשלוט ולא להיות נשלט ולהגיע להתמכרויות גם התנהגותיות?

לטענת ברואר, האמצעי הזה הוא שליטה מחשבתית .

לטענתו ניתן לנצל את מנגנון למידת הגמול עצמו ע"י פיתוח סקרנות לגביו.

סקרנות לגבי מה שקורה בחוויה שלנו של אותו הרגע?

לבחון את הקשר בין תשומת הלב ובין שליטה בהרגלים.

לדוגמא: כמה מעשנים יודעים איזה טעם יש לסיגריה? 

עישון במודעות קשובה: יכול להפוך את החוויה מהנאה לתחושה קשה של טעם וריח

דוחים כאלה שלא נוכל לשאת, לעומת עישון בהיסח הדעת שמעמעם חוויה כזו.

סקרנות לחוויה גורמת לשאול אולי בפעם הראשונה, איזה טעם יש לסיגריה?

האזור האחראי על חשיבה רציונלית במוח הוא החדש ביותר מבחינה אבולוציונית. 

האזור האחראי על רגשות ולחץ. עתיק יותר והוא זה שמנהל גם את כל המנגנונים 

ההישרדותיים. 

לכן במקרים רבים יש לו קדימות כאשר קיימת סתירה בינו לבין החשיבה הרציונלית. 

למעשה, מסביר ברואר, אזור החשיבה הרציונלית הוא "החלק הראשון במוח שלנו שמתנתק 

כאשר אנחנו נלחצים".

התוצאה היא שקל לנו לחזור לדפוסים המנחמים כשאנו עצובים, לחוצים או כועסים. 

לכן הרבה פעמים אכילת יתר, עישון, התמכרות לסמים או התנהגות כלשהי

מקורן ברגשות לא פתורים.

המוח למעשה יוצר אשליה שההרגל חיוני, "לכן ההתפכחות מאשליה היא כל כך חשובה". . 

סקרנות לגבי חוויית ההרגלים והרצון לדעת ולהבין, מעלה את דרגת המודעות, מציבה מראה 

בפני המוח ומסייעת לו להתעורר מההשפעה האופפת של ההרגל.

תשומת הלב תאפשר לדעת בגוף שלנו שאנחנו לא צריכים לכפות 

על עצמנו להתאפק או לרסן את ההתנהגות שלנו. 

אנחנו פשוט פחות מעוניינים בלעשות את זה מלכתחילה 

מחקריו של ברואר הוכיחו כי לתרגול מודעות ולהבנת ההרגלים ,יש השפעה חיובית על 

השליטה בהרגלים ועל שינוי התנהגויות.

זה לא אומר שפוף, באורח קסם יפסקו ההרגלים הבעייתים,

 אבל לאורך זמן, ככל שאנחנו לומדים לראות 

יותר ויותר בבהירות את תוצאות ההתנהגויות שלנו, אנחנו משחררים הרגלים ישנים ויוצרים 

הרגלים חדשים 

מה שנדרש מאתנו כדי ליישם את השיטה 

הפשוטה הזו בחיי היומיום הוא לזהות את הנקודות שבהן אנו נשאבים להרגל הבלתי רצוי, 

ובמקום להתנגד לו – להתעמק בו, להשתיק את כל הרעשים שמסביב, להתנתק לגמרי 

משרשרת הנסיבות שהובילה אותנו אליו ולחוות אותו בצורה הכי מודעת שרק אפשר, לפתח 

סקרנות לגבי המנהגים שלנו.

 שימו לב לדחף, תהיו סקרניים, תרגישו את האושר שבלשחרר ותחזרו על זה שוב.

הסקרנות הטבעית היא מנגנון מתגמל בפני עצמו, מפני שהמוח רואה בה כלי ראשון 

במעלה להגברת הידע ולצמצום אי הוודאות. 

סקרנות היא כלי הישרדותי לכל דבר ועניין, ולכן כוחה הטבעי יכול לעמוד מול עוצמתן של 

התנהגויות רגשיות

במקביל, לאופי הפרדוקסלי של המוח יש גם היבט חיובי, מפני שהפעולה המאפשרת לשחרר 

את ההתמכרות או לשנות הרגלים – כלומר הסקרנות המודעת – היא ממכרת בפני עצמה. 

העמדת ההרגלים שלנו תחת אור הזרקורים הבוהק יוצרת  היפוך בכיוון הלולאה. וכך, מנגנון 

הטריגר-התנהגות-גמול החוזר חלילה משמש לביטול עצמו.