מאת חנן זיסו

הייתי בירושלים ביום שני ונכחתי בפתיחת מושב החורף של הכנסת שנפתח השבוע באקורד צורם. במקום בשורות לציבור, קיבלנו עוד הצהרות ריקות מתוכן, פולמוס פוליטי ומריבות בין סיעות כאילו לא הייתה מלחמה, כאילו אין עוד חטופים חללים, כאילו מיליון אזרחים לא נעקרו מביתם.
הממשלה נראית הכי מנותקת אי פעם מהציבור. בשעה שהדרום מתמודד עם אובדן ושיקום איטי, הצפון תחת איום יומיומי ותהליך שיקום מקרטע, והמשפחות השכולות זועקות. הנבחרים ממשיכים לעסוק אך ורק בעצמם. הדיונים בסוגיות ליבה כמו חינוך, ביטחון אישי, יוקר המחיה והשיקום נדחקו שוב בנאומי הפתיחה החגיגית לשוליים.
מה אנחנו למדים מזה? שמבחן המנהיגות לא מתקיים בטקסים חגיגיים ובנאומים מתוקשרים. הוא נמדד בשטח בקשב, במענה לאזרחים, ובעיקר, בקבלת החלטות אמיצות שמניחות את טובת העם מעל שיקולים פוליטיים.
דווקא עכשיו, בתקופה טעונה כל-כך, עם פצעים פתוחים בלב האומה נדרשת אחדות, אחריות ומנהיגות אמיתית מה שלא בא לידי ביטוי ביום הפתיחה החגיגי של מושב הכנסת.
הכנסת חזרה אך האם היא באמת כאן בשביל העם?
שני המקרים של יו"ר הכנסת אמיר אוחנה ונשיא בית המשפט העליון רק משקפים את רוח הדברים.
בפתיחת המושב, אוחנה פנה לנשיא בית המשפט העליון יצחק עמית כשהציג אותו כ"שופט בית המשפט העליון" במקום כהגדרתו הרשמית כנשיא.
הדבר עורר מהומה במליאה, ביקורת נוקבת מצד הנשיא יצחק הרצוג שדיבר על "חוסר כבוד בסיסי". והשר דודי אמסלם התעמת במליאת הכנסת עם ח״כ מירב בן ארי, והטיח בה בין היתר בשיח מכוער בוטה ונמוך שמזמן לא נשמע ובטח לא מכבד את כנסת ישראל ובכלל את עם ישראל: "תפסיקי לקרקר", "את הבן אדם הכי נמוך ושפל בכנסת", "לכי תצחצחי את הנעליים של לפיד".
הכנסת נפתחת והשיח מידרדר: כבוד הדדי או קרקס ציבורי?
כאמור המושב נפתח בקול תרועה אך לא של חקיקה אחראית או מנהיגות ערכית, אלא של זלזול, השפלה והתכתשויות פומביות בין נבחרי הציבור.
אלו שני מקרים שממחישים את אובדן הכבוד בין הרשויות והירידה המדאיגה בשיח הציבורי.
כאמור אוחנה מול נשיא העליון במסר פוליטי או חוסר כבוד?
ההתעלמות המכוונת של יו"ר כנסת ישראל מתוארו כנשיא העליון, דווקא באירוע פתיחת מושב החורף, פורשה ואכן כוונה במעשה ובמחשבה תלילה כפגיעה ישירה בלגיטימציה של הרשות השופטת, מסר ברור ברוח הרפורמה המשפטית.
עמית עצמו נראה נבוך. הנשיא הרצוג הביע ביקורת חריפה: "לא ייתכן שלא יינתן כבוד בסיסי לנשיא בית המשפט העליון במדינה דמוקרטית".
מעבר לסמלים ולכיבודים מדובר בנורמות שלטוניות. אם יו"ר הכנסת לא מכיר בנשיא העליון, איזו דוגמה הוא מציג לאזרחים?
וכאמור אמסלם נגד בן ארי זו כנסת או מגרש כדורגל?
כאמור שר המשפטים לשעבר לא להאמין, דודי אמסלם, הטיח בח"כ בן ארי שורה של עלבונות קשים.
אמסלם אולי חשב שמדובר ב"שיח פוליטי לוחמני", אך הציבור קלט רמות חדשות של זלזול. הציבור עייף כבר מהכנסת הזו מנבחרי העם הללו מהקואליציה וחברי הממשלה הזו, וחוסר האמון של הציבור מעיד על עייפות הציבור מחוסר תרבות דיבור וזלזול בעם .
מה זה אומר על הכנסת?
המושב כאמור נפתח בצל מלחמה, חטופים חללים, מאות הרוגים, מיליוני אזרחים במצוקה. הכנסת הייתה אמורה לשמש עוגן יציב אך במקום זה, היא משדרת מסרים של פילוג, ביזוי מוסדות ואלימות מילולית.
אם הכנסת לא תשוב להיות מוסד מכובד, המערכת הדמוקרטית כולה תישחק. אין מדובר רק בכבוד הדדי בין נבחרים, אלא בכבוד שהציבור מרגיש כלפיהם.
במקום לתקוף, הגיע הזמן שיתעשתו. שהממשלה תתפקד. שהאופוזיציה תבקר אך גם תציע. שנבחרי הציבור יזכרו הם לא נבחרו כדי להעליב, אלא כדי לשרת.
מליאת הכנסת התכנסה לטקס פתיחת המושב הרביעי שלה והשאלה הגדולה שמרחפת מעליו היא אם תתפזר הכנסת ותצא לבחירות עוד לפני שכנס הקיץ ייפתח ? ימים יגידו. שבת שלום. בואו כולנו נהייה טובים וראויים.
בשורות טובות.
הכותב חנן זיסו יועץ תקשורת ואסטרטגיה, מרצה ומורה לתקשורת חבר מועצת קרית טבעון ומועמד ברשימת הדמוקרטים לכנסת הבאה.