הם כל כך מתלהבים ואני גאה בשלומי ובי שככה תכננו חופשה משפחתית כיפית.
אני מסבירה להם שאנחנו מתחשבים בגילם הבוגר ולכן נעשה מעט פעילויות. פה טיול ג'יפים, שם ספורט ימי ורוב הזמן ניתן להם להתפנן כמו שהם אוהבים.
הם מביטים אחד בשני, מעכלים את הבשורות הנהדרות ושואלים את עצמם מאיפה נפלו עליהם הורים נפלאים כמונו.
שושקה מעדכנת שהיא בשמחה תבוא לפאפוס אך לצערה נבצר ממנה להצטרף לטיולים שאנחנו מתכננים כי הרופא המליץ לה על בטגב, בטלה בטן גב, אז שלא נבנה עליה.
יצאה סובלת מבטטת ילדות כמו האימא שלה.
אופירפיר אומר שממש סבבה שנוסעים אבל מזכיר את העובדה שצריך לבדוק אם הטיסה היא על משחק חצי גמר. אני שמרוכזת בעצמי ובכמה אני הורה מהמם, מפספסת את נורות האזהרה ובטוחה שעוד עדכון קטן על נפלאות פאפוס יעלים את העננה. אני ממשיכה ומספרת להם על עוד דברים נחמדים שאפשר לעשות שם.
דנדוש גולש באינטרנט ואז מהנהן ומאשר לאופירפיר שזה נופל על משחק חצי גמר.
חששתי שהוא לא בודק אטרקציות בפאפוס.
אני בשלי, ממשיכה ומפליגה בהסברים, מספרת שאפשר לעשות צלילות ניסיון, יש כמה טיולי ג'יפים נחמדים, מציינת שהמלון ממוקם על החוף ועפה עם הדמיון.
אופירפיר מבקש שאחזור על התאריכים ואני מתלהבת שהנה סוף סוף הוא מראה סימני התעניינות.
אני נוקבת בתאריכים ואופירפיר סופר באצבעות את הימים, לא יכול לחכות שהטיול כבר יגיע.
לאחר רגע מבינה, שהוא בעצם חישב אם במשחק הגמר אנחנו כבר בארץ או שגם אותו מחמיצים.
דנדוש בודק ומאשר שאנחנו כבר בארץ. אנחת רווחה נשמעת בקהל.
אני שמחה שכולם בטוב והתגברנו די יפה על תקלה בשם שמונדיאל. מזכירה שיש גם טברנות נהדרות שאפשר ליהנות בהן בערבים.
אופירפיר שואל אם בטברנות או איך שלא קוראים לדבר הזה, יש טלוויזיה.
רואים סדק קטן בפנים שלי אבל אני שומרת על קור רוח.
דנדוש שואל אותי לאיזה מלון הולכים ונכנס לבדוק אותו. אני עפה שיש צדיק אחד בסדום שמתעניין באיך המלון שלנו נראה. הוא מגיע לדף המלון וממלמל שכנראה אין בחדר טלוויזיה, בה יוכלו לצפות במשחקים.
מדגיש שלא בטוח שמתאים בכלל הפאפוס הזה.
צלצול הטלפון מציל אותי ואני קמה לפני שעוד מישהו יזכיר את המילה שמונדיאל ואז אומר משהו שאתחרט עליו כמו שאני איתם גמרתי וההפסד כולו שלהם. הם בטעות עוד יתלהבו שעוברת לי המחשבה לבטל את פאפוס.
שלומי על הקו מתעניין מה היתה תגובת הילדים ואני מעדכנת אותו שהוא לא מבין איזה התלהבות וחבל שהוא לא כאן ליהנות מהתגובות כמוני.
מספיק הורה אחד הרוס מאושר, לא צריך שניים.
ליתר בטחון אני ממליצה שלא יזמין מראש אף פעילות ואולי גם כדאי שימצא לו איזה פרטנר לפעילויות בים. הילדים לא בעניין ואני… ירושלמית, מקסימום מהחוף אני יכולה לנפנף לו לשלום.
ואתם, אם לרגע נדמה לכם שהילדים מעדיפים להישאר בארץ כדי לא להחמיץ אף משחק, אתם טועים. לדעתי הם מאוד מחכים. ככה אני, אופטימית וגם קצת חיה בסרט. בלהות. שנקרא שמונדיאל.
מי שמפקפק בדבריי, מוזמן לחכות ולראות, אוטוטו טסים ותראו איזה תמונות עם חיוך שלהם יעלו כאן.
או שלא…
מתנחמת שיש סיכוי שארגנטינה לא תתקדם בשלבים וכך התעניינותם תרד. זה לא שאני חלילה מאחלת שאהוב לבם יתחפף. אבל מה עדיף? מתבגרים מאושרים מתנגדים או מתבגרים מדוכדכים משתפי פעולה?
ובינתיים, בודקת אם יש אפשרות לבקש טלוויזיה לחדר. כי אם לא, הלך עליי.
בכל זאת שני מתבגרים רוטנים, אפילו לי קשה להכיל.

וגם בפייס: ליזה ארזוני