חוסר המיקוד בהכרעה מהירה בעזה, בהתאם לתפיסת הביטחון הישראלית, אחרי אירועי ה – 7/10 והימשכות המלחמה, הביאו לכך שהישגים רבים התמוססו והזמן שיחק לידיים אחרות שכעת יכולות להוות איום ישיר על ישראל.

נכון שארגון החמאס בעזה איבד נכסים רבים מאוד, נכון שהחיזבאללה צריך זמן ארוך מאוד להתאושש בכלל ההיבטים אם בכלל (לאור החלטות ממשלת לבנון), נכון גם שאיראן הוכתה באופן ישיר ועקיף, נכון שסוריה קרסה ומנסה לשקם את עצמה ויש עוד הישגים ששינו את המזה"ת באופן מהותי, אבל יש הישג אחד שהעולם הערבי ובעיקר זה הקיצוני לא ישכח והוא יום הפלישה למדינת ישראל ה- 7/10. ההישג הזה נותן מוטיבציה לארגונים רבים, אפשר להפתיע את ישראל, אפשר לערער את ביטחונה, אפשר לפגוע במורל העם היהודי ואוליי זו המתכונת לבאות. ברור לארגוני הטרור הקיצוניים שמלחמה קלאסית מול ישראל היא בלתי אפשרית, אך כן אפשר לפגוע בצורה אנושה בחברה הישראלית עד כדי מיטוטה ובוודאי להביא אותה לשינויי ביחס לכן או לא מדינה פלשתינית. מי שיותר מכל מפאר את ההישג של סינוואר הם הפלשתינים ביו"ש הם נמצאים במצב רוח לאומי ירוד, כלכלה שכבר קרסה, אבטלה קשה ומשילות שכלל לא קיימת ואם כן אז המהלכים שלה רק מעודדים טרור ומובילים בהכרח לקריסתה של הרשות בראשותו של אבו מאזן. תחת הנהגתו משפחות מחבלים מקבלים מענקים ומשכורות גבוהות וככל שעשית פיגוע משמעותי יותר כך תזכה ליותר, תחת הנהגתו החינוך בכל המוסדות הוא לשנאת ישראל ותחת הנהגתו תאי טרור פורחים. במצב הייאוש הזה מול הנהגה לא מתפקדת בכל סעיפי המשילות ופעולות אינסופיות של צה"ל, לא נותר להם אלא להיערך למאבק אלים מול ישראל, כי לשם מופנה הכעס, ורצוי שמאבק זה יהיה במודל הפלישה לישראל של מרצחי החמאס. ככל שהזמן עובר והחמאס בעזה לא הוכרע הם למדים את מגבלותיה של העוצמה הישראלית ומבינים שהם חייבים לנקוט פעולה קיצונית בכדי שלכל הפחות תוכר להם המדינה הפלשתינית בשלב ראשון של המאבק, בסיומו הם לא רואים ישות ישראלית יהודית מתקיימת פה וחלומם הוא השיבה ליפו, חיפה, רמלה, לוד, אשקלון ולכל ארץ ישראל. הם מביטים ולמדים שמעבר לחוסר ההכרעה בזירת עזה ההשלכות הישירות על ישראל הם קשות, בתחומי הכלכלה, המסחר, החברה ועוד ובעיקר מזהים את הלך הרוח ברחוב הישראלי שמיום ליום יותר ויותר מפוצל וזאת בנוסף למשבר ביחסי החוץ של ישראל וכן העלייה הדרמטית באנטישמיות ברחבי הגלובוס. מהלך מהיר, חד וכואב ככל שיהיה בתחילת המלחמה היה מבהיר לארגונים הללו שהכדאיות והסיכונים גוברים על הסיכויים. ישראל חייבת לסיים את המלחמה ומהר ככל האפשר בכדי לאסוף את עצמה חזרה, להתאושש, לרפא את הפצעים והחוליים הרבים, לשקם את הצבא, את הכלכלה, את החברה ולחזור לחיק העמים דרך מהלכים דיפלומטיים בכל רחבי הגלובוס ולעצור את רדיפת היהודים בארצות הניכר. סיום המלחמה הוא אינטרס ישראלי – לאומי – ביטחוני ולאחר מכן המדינה צריכה להיערך בצורה יחסית מהירה להתפתחות האיום מהגדה המערבית. הפיגוע של אתמול בצומת רמות בירושלים מלמד על כך שתאי הטרור בעזה הם ברובם מאורגנים וערוכים ליום פקודה, בנוסף אליהם ישנה מוטיבציה בלתי מאורגנת של בודדים ליזום ולפעול לפגיעה ביהודים בכל דרך ובעיקר אנו למדים שהחמאס ביו"ש הוא נוכח בכל פינה. כפי שנאמר קודם אין להם מה להפסיד או בעיקר בעידודה של הרשות הפלשתינית יש להם בעיקר מה להרוויח. ישראל החליטה לא לשתף פעולה עם הרשות והחלטה זו מסבה נזק רב ליכולת המודיעין והכוחות לפעול. בעבר כאשר שיתוף הפעולה היה טוב יותר אז כ – 60% מהאירועים שסוכלו היו דרך קבלת מודיעין ישיר מגורמי הרשות. המלחמה בעזה חייבת להסתיים והיוזמה שכעת יושבת על השולחן, מהנשיא טראמפ, היא בבחינת חבל יציאה טוב לדרג נקבלי ההחלטות בכדי להאיץ את שחרור החטופים וסיום המלחמה בעזה. העולם נמצא בנקודת "רתיחה", ששנים לא היה כדוגמתה, העולם הערבי המפוצל לרגע מתאחד כנגד ישראל ולכן בכדי לצנן את הטמפרטורה חייבת להתקבל החלטה וזו צריכה להיות על אף סמוטריץ – סטרוק ובן גביר. המהלך של ישראל להחלת ריבונות ביו"ש ממתין לעצרת האו"מ שמתקיימת החודש והצעד הזה יכול לבוא כתגובה למהלך שצרפת מובילה, אך נכון יהיה שמקבלי ההחלטות לא ימהרו בהחלטה זו משום הפוטנציאל להקרסת הרשות ולהאצת אופציית המלחמה/האינתיפאדה ברחבי יו"ש.

 ברגעים אלו של סיום הכתיבה קיבלנו כולנו את הבשורה המצוינת על תקיפה ישראלית בקטאר, כ – 1800 ק"מ מישראל, של צמרת החמאס בזמן מפגש ודיון על אישור הצעת טראמפ למו"מ. תקיפה צודקת מאוד, עיתויי מצוין, מסר חד וברור לחמאס ולעוד שותפים ונקווה שאכן התוצאות הן בהתאם לדווחים. ישראל נחושה מתמיד לחסל את כל הנוגעים בזוועת ה – 7/10. התקיפה עוד תעורר דיון ישראלי, תביא לתגובות בינלאומיות, תחייב את העולם הערבי לגינויי, אך מבחינתי/ו כישראלי זו תקיפה נכונה שנותנת לזקוף קומה כנגד מרצחים בני בליעל שטוב שנשמתם הוחזרה לבורא.

החלום הישראלי להשתתפות במונדיאל "חטף" השבוע מכה חזקה בכנף והסיכויים לכך הופכות לכמעט בלתי אפשריות, אך בהחלט מגיע חיבוק לנבחרת ישראל על משחק כדורגל איכותי מול איטליה. 5-4 לאיטליה בסיום המשחק לאחר משחק מלא תהפוכות, ישראל הובילה פעמיים, בדקה ה – 81 זה כבר ניראה גמור עם 4-2 לאיטליה ואז ישראל משווה ל – 4-4 ובתוספת הזמן איטליה מצליחה בשארית כוחותיה לנצח 5-4. משחק מרתק מול אלופת עולם ואפילו המאמן שלהם סיכם ואמר לא ציפינו למאבק כל כך עיקש ומקצועי של ישראל. דור פרץ מכוכבי הנבחרת במשחק סיכם בסוף במילים " רצינו להביא מעט נחת לעם בישראל אחרי יממה מלאת דם, התאצנו, הצלחנו  אך בשניות הסיום פספסנו. אני גאה להיות יהודי, ישראלי ששיחק עם סרט שחור על היד…". יש עוד סיכוי בהסתברות מאוד קלושה, אך הלוואי והנבחרת תמשיך בתצוגות והפגנת יכולות ואולי עוד יהיה נס וישראל תעפיל למונדיאל הקרוב. ברור שלהגיע למפגש בארה"ב הוא הרבה בזכות הרוח, אך זו חייבת להיות לצד מקצוענות שעוד חייבת להשתפר.

ידידיי ורעיי אתגרי הביטחון ימשיכו ללוות אותנו בחיי האומה כמו עד היום, אך נכון שמקבלי ההחלטות יעשו מעשים נכונים בכדי למזער נזקים, לצמצם את אופציית המלחמה ולאפשר לעם היהודי בישראל ובעולם להסדיר נשימה!

יהי זכר קורבנות בפיגוע, בלחימה ובמאבק נגד סוחרי הנשק, השבוע ברוך ונאחל לשיבת החטופים לחיק משפחתם והעם.