הכנסת ה-26 יצאה השבוע לדרך, ונרשמו בה לא מעט רגעים מרגשים. המרגש בעיני הוא השבעתו של הח"כ הטרי מטעם הליכוד, גיבור ישראל קטוע הרגליים אלישע מדן, שזכה למחיאות כפיים סוערות כמעט מכל חברי הבית בעת השבעתו.

היה גם ביזיון גדול, עם יציאת חברי הסיעות הערביות מן האולם בעת שירת "התקווה". ביזוי ההמנון הלאומי על ידי מי שכעת מטיפים ל"גוש השינוי" להתחבר אליהם, בניגוד להבטחות הבחירות של כל בכירי הגוש, הוא עוד נקודת ציון בתהום אליה צועדים ראשי הגוש הזה, בהתבזות שלהם כשתאוות השררה אוחזת בטירוף בעיניהם.

ההתבזות הזו כוללת גם את ביטול הפגישה בין הצוות של מי שקיבל המנדט להרכבת הממשלה, ח"כ רא"ל במיל' גדי אייזנקוט, לצד שיתוף הפעולה הפרלמנטרי הגלוי בהרכבת הוועדות הזמניות של הכנסת עם אותן מפלגות תומכות הטרור.

מועמד גוש השינוי לתפקיד יו"ר הכנסת הוא ח"כ מתן כהנא, לשעבר חבר "ימינה" וממשלת ה"שינוי" הראשונה. כתבה אם שכולה השבוע ברשתות החברתיות על כך, וסיכמה זאת באופן עצוב ונוקב: "הילדים שלי קיבלו חלקה בהר הרצל בגלל הערבים. כהנא יקבל חלקה בהר הרצל בזכות קולות הערבים. תבחרו אותם עם מי להזדהות". צודקת בהחלט.

מטיפים לנו בקמפיין ההלבנה המטורף של סיעות תומכות טרור האנטי-ציוניות של המגזר הערבי כי הן מייצגות שני מיליון אזרחים ערבים שהם רופאים, רוקחים ובעלי מקצועות שחיים בדו-קיום, וכי "מגיע להם ייצוג גם בממשלה". ההתנגדות אליהן, כך לדברי אותם מצקצקים, היא "גזענות".

זהו שקר גס: הבעיה אינה עם ערביותם, אלא עם השקפותיהם. הבעיה קיימת באותה המידה לגבי ח"כ אחמד טיבי, כמו שהיא קיימת לגבי ח"כ עופר כסיף. כתב מישהו השבוע כי ההצבעה המאסיבית של ערביי ישראל למפלגות אנטי ציוניות ותומכות טרור היא כישלון הדו-קיום בישראל. הוא לא טועה.

כתבתי מיד לאחר הבחירות שמי שכעת המנדט בידו להרכבת ממשלה, ח"כ אייזנקוט, נדרש להכריע איזו הבטחת בחירות להפר – לא לשבת עם המפלגות הערביות / להקים עמן ממשלת מיעוט מקרטעת, או ללכת לאחדות עם ראש המפלגה הגדולה בכנסת, ראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו. ימין, או פלסטין.

מתרבים הסימנים שאייזנקוט מנסה לבחור בפלסטין, אחרי ששיווקו לנו אותו כ"איש ימין" בבחירות.

אני תקווה כי בתום 28 הימים שהוקצבו לו, הוא לא יוכל להתקשר לנשיא המדינה יצחק בוז'י הרצוג ולומר "עלה בידי", כי ייתכן מאוד שהוא בכלל יצטרך לומר לו זאת כך: אללה בידי. השם ישמור!

גיא זקס