החודש חזרתי מסיור לימודי מקצועי בן שבוע בפריז שבצרפת מטעם איגוד הל"ב – איגוד העמותות למען הזקן בישראל. בסיור השתתפו כ-30 מנכ"לי עמותות למען הזקן ומנהלי מרכזי יום מכל רחבי הארץ: אילת, עמק יזרעאל, חולון, חיפה, מגידו, עפולה, נוף הגליל, טייבה, רמלה, גליל עליון, סכנין ועוד. הסיור אורגן בידי מנכ"ל איגוד הל"ב, סמי קידר, ומנכ"ל עמותת "עידן" מירושלים, יעקב קבילו. בסיור השתתפה גם רננה לוי, מנהלת תחום מרכזי היום במשרד הרווחה והביטחון החברתי.
במהלך הסיור ביקרנו במספר רב של ארגונים, עמותות, הוספיס, מרכזי יום ובתי אבות בפריז ובפרבריה והכרנו לעומק את הטיפול הביתי והקהילתי הניתן לאזרחים הוותיקים בצרפת. את הסיור ארגן וליווה בצורה מקצועית וחיננית ד"ר מארק כהן, המנהל הרפואי של עמותת "אוזה" (OSE), עמותה יהודית שעוסקת למעלה ממאה שנה במגוון רחב של מענים ושרותי בריאות לאזרחים וותיקים, לבעלי מוגבלויות ולאוכלוסיות נוספות בפריז.
אז מה למדנו? האם הדשא של השכן ירוק יותר? האם הטיפול הניתן לאזרח הוותיק בצרפת טוב יותר מבישראל? לא בטוח. מה שבטוח הוא שאין לנו במה להתבייש בשירות הניתן בשלהב"ת בפרט ובישראל בכלל. ובכל זאת, כמה נקודות מעוררי מחשבה וגם קנאה.
הדבר המרכזי שניכר הוא ההשקעה העצומה של הממשלה בתחום האזרחים הוותיקים מבחינה תקציבית כמו למשל התוכנית הלאומית בתחום הטיפול במתמודדים עם אלצהיימר ודמנציה. השוני המרכזי בשיטת התמיכה של המדינה בעמותות ובארגונים שמפעילים את הפעילויות לאזרחים וותיקים, הוא שבצרפת ניתן תקציב קבוע להפעלה ללא קשר למספר הוותיקים המגיעים בפועל, זאת בניגוד לישראל שהתשלום למרכז היום מהמדינה ניתן לפי הגעה בפועל של האזרח הוותיק (כלומר, אם האזרח הוותיק חולה או נסע לבקר את ילדיו בחיפה, מרכז היום לא מקבל עבורו תשלום באותו היום שהוא נעדר, זאת בניגוד למה שקורה במערכת החינוך בישראל וכפי שציינו גם בצרפת). כמו כן, בצרפת ישנה תופעה מעניינת של בנקים חברתיים שמסייעים לעמותות לצורך השקעה פיזית במבנים. שיטת תמיכה זו מעניקה לעמותות רשת ביטחון כלכלית.
אזרח ותיק הזקוק לסיוע בביתו מקבל ללא תשלום סל של 15 מפגשי הערכה בביתו של צוות רב מקצועי המגבש לו תוכנית תמיכה וטיפול. מרכזי היום קטנים יחסית לישראל בגודל, בכמות המבקרים ובמספר הביקורים הניתנים לוותיק בשבוע: מרכזי היום שביקרנו היו קטנים, ללא חצר גדולה, והכילו עד 25 אזרחים וותיקים (בשלהב"ת יש יותר מכפול) שהגיעו 2-3 פעמים בשבוע למסגרת (בשלהב"ת ניתן להגיע 5 ימים בשבוע) מהשעה 10:30 ועד 16:30 ועסקו בפעילויות בעלי אופי יותר טיפולי שיקומי מאשר חברתי: התעמלות, יצירתיות וחידוד המוח.
באופן כללי התרשמנו מהגישה המכבדת והיוקרתית של הצוות והארגונים כלפי האזרחים הוותיקים. ניכר שהממשלה סומכת מאוד על הארגונים, מעניקה להם רישיונות הפעלה לשנים רבות והתוצאה היא שיתופי פעולה מרשימים בין הארגונים השונים למען רווחת האזרחים הוותיקים. הממשק המרכזי בין העמותות לממשלה הוא באמצעות משרד הבריאות, בעוד שבישראל הוא באמצעות משרד הרווחה והביטחון החברתי. בצרפת אין אפשרות לקבל גמלה כספית, כמו בישראל, המאפשרת לזכאי חוק סיעוד להשתמש בכספים גם לצרכים אחרים שאינם סיעוד (ביקור במרכז יום או טיפול ביתי). כמו כן, בצרפת אין עובדים זרים השוהים בביתם של ותיקים 24/7.
במהלך הביקור ביקרנו בעיר סרסל, צפונית לפריז, שם נפגשנו עם ראש העיר היהודי, פטריק חדאד. כמו כן, הכרנו את ההשקעה הגדולה בעיר בתחום בני המשפחה המטפלים. עמותת "אוזה", בזכות מימון ממשלתי, מפעילה מועדון חברתי הפועל יום יום במבנה המיועד אך ורק לבני ובנות משפחה המטפלים באזרחים ותיקים לצורך הפגה, תמיכה ופעילות פנאי. בעיר הזו הכרנו את מפעל חייה של לאוני שפטל, אישה מרשימה שחיה לפני כמאה שנה, אחות ממוצא יהודי, שייסדה קרן שפעילה עד היום ומפעילה מרכז הכשרה לאחיות ולמטפלות בתחום הסיעוד. בצרפת, על מנת לטפל באזרחים וותיקים, יש צורך בהכשרה ארוכה ובתעודת הסמכה, דבר שכיום אינו קיים בישראל.
עוד אישה מיוחדת במינה שאותה פגשנו פנים אל פנים היא קריסטין פטרו בת ה-89 שהקימה את "כפר סנט מיכאל" – מתחם ענק בלב פריז בו מספקות 8 עמותות שירותי רווחה ובריאות ל-1200 דיירים (וותיקים, נכים, ילדים עם מוגבלויות ועוד).
הביקור המורכב ביותר מבחינה רגשית היה במרכז הטיפול הפליאטיבי בהוספיס ע"ש ג'יין גארנייה שהקימה את המקום לפני 150 שנה ואליו מגיעים אנשים בימיהם האחרונים וזוכים לשעות אחרונות של חסד באמצעות טיפול פליאטיבי. "כשאנשים מגיעים אלינו אנחנו מברכים אותם בברכת ברוכים הבאים לבית החיים", אמרו לנו שם. "אנחנו שואלים אותם מה עוד הם היו רוצים לעשות, מה חשוב להם לעשות עוד. אנחנו מוסיפים להם חיים לימים".
לקראת סיום השהות בפריז, ביקרנו גם בבית אבות פרטי בפרברי פריז. היה מרשים לראות את ההשקעה במבנה: מרחוק וגם מקרוב, אין כמעט סממנים של חולי אלא של חיים. בבית זה בו גרים כשמונים דיירים ניתנת הרגשה שהגעת לבית מלון: חדר האוכל נקרא מסעדה, חדר הפעילות נקרא סלון. ביקור מעניין נוסף היה בבית החולים הממשלתי אוניברסיטאי ע"ש רוטשילד במרכז פריז, בו נעשה ניסיון לטפל בחולי אלצהיימר ללא טיפול תרופתי.
ומילה אחרונה על פריז עיר האורות, העיר המקסימה. זה היה ביקורי השני בה. למרות הקור, היה נפלא לטייל בה בשעות הערב, לאחר הביקורים המקצועיים. המלצה קטנה ופחות מוכרת למי שמתכנן לנסוע לשם בקרוב: מוזיאון קרנוולה (musee carnavalet) ברובע המארה. מוזיאון חינמי בן שלוש קומות המכילות היסטוריה ואומנות והעוסקות בתולדות פאריז. Bon voyage. נסיעה טובה!
אלי פוליאקוב, גרונטולוג
מנכ"ל עמותת שלהב"ת – העמותה למען האזרחים הוותיקים בקרית טבעון והסביבה
עמותת שלהב"ת בקרית טבעון משפרת את איכות החיים של האזרחים הוותיקים בקרית טבעון והסביבה באמצעות מגוון רחב של שירותים: מרכז יום רב תחומי ורב שרותי כולל יחידה מוגנת בה שוהים מתמודדים עם אלצהיימר, קהילה תומכת המספקת שירותי חברה ומוקד רפואי, מועדון גמלאיות בקרית עמל ומגוון רחב של פעילויות פנאי והעשרה – מועדון בריאות וכושר, חוגים, הרצאות, טיולים ועוד.