כבר חלפו 4 סבבים, ממשלת המעבר הפך לדבר קבוע ושגרתי, האין תקציב הפך לנורמה, חוסר המינויים המקצועיים הוא שיטתי והבג"צ הוא ממשיך להיות יחד עם התקשורת "עוכר" ישראל. ואז קמים להם הפוליטיקאים, וכאילו לא התרחשו בשעות, ימים, שבועות, חודשים ושנתיים -שלוש אחרונות אירועים שמחייבים אותם לחישוב מסלול מחדש, וממשיכים בפוליטיקה ההזויה וחסרת כל רגש לאומי ומנסים לתפור חליפות ולרהט בכסאות בתוך הבוקה ומבולקה. העם הוא אותו עם ובוחריו ממשיכים כאילו מאומה לא השתנה לנגד עיננו. השינויים הם דרמטיים והקצב הוא בלתי נסבל, אין רגע דל לעצירה ואירוע רודף אירוע ולהם שם למעלה כאילו והדברים לא נראים וממשיכים בכל כוחם בניסיונות חסרי כל בסיס להמשיך ולעסוק בתפירת החליפות השונות – ראש ממשלה, ראש ממשלה חליפי, רוטציה, קואליציה, בלפור, שר לענייני כלום והכל ניראה כמו מוטציה בלתי מוכלת. מצעד החרמות והצ'ילבות ממשיך נתניהו לא ייתן לזה, גנץ לא מכבד את ההוא, סער ממתין לבנט, בן גביר וסמוטריץ נגד עבאס, לפיד חילק לליברמן והורוביץ, גולן ומיכאלי כבר דנו עם טיבי על טיב הפסקאות והכל ניראה כאילו קבוצה מליגה ז' עלתה למגרש של האלופות ומנסה להוכיח שהם ההרכב הבטוח. כן ואנחנו כמו עם – עדר זורמים איתם, מחרימים, מגדפים, משסעים ומתלהבים מ"תעצומות" הנפש של נבחרנו.

רבותיי בעיניי די, מספיק, חאלס אנחנו רגע לפני נקודת אל חזור לאומית, רגע לפני בחירות חמישיות ו"שאר ירקות"  המדינה יקרה לכולנו והיא נבנתה בזכות מעשה המרכבה של אבותינו, שחירפו נפשם למוות ולדעת בכדי שכאן בארץ נחלת אבות נמשיך את מסעם בהצלחה, בראש מורם, בגאווה ובשמירה על ערכי העם היהודי לדורותיו. בסיטואציה הנוכחית אין כל תסריט בו אני רואה את לפיד מצליח לחבר משהו שיקרא קואליציה ואם כן אז זה בניגוד מוחלט לרצון העם ואמירותיו בקלפי. על כן כל ה"לוחמים" הנועזים צאו לקרב ההרכבה ותעצרו את קרב הפירוק. עם כל חוסר שביעות הרצון נתקו מגע מתפיסת ה"רק לא" ולכו למהלך מחבר שימנע המשך התברברות במדבר הפוליטי הנוכחי ואני מאמין שהביחד החזק מפנים הוא חזק יותר מהחלש מבחוץ. האמריקאים נוהגים לומר על עמית/אוייב – אם אין יכולת לנצח אותם צרף אותם ואני משוכנע שדווקא כניסה פנימה לגוש של ביבי יביא ליכולת לפירוקו והחלשתו. די לכם המדינה צמאה למנהיגות ערכית, נחושה ואיכותית, האתגרים שבפתח הם עצומים – בטחונית, כלכלית, חברתית, חוסר המשילות ניכר בכל  תחום וכל זאת תוך הבנה שבמקרה הלאומי שלנו לא ניתן למנות "כונס נכסים" ובפעמים הקודמות הכונס שיחרר אותנו לגלויות של אלפיים שנות. צר וכואב המצב, אך בעיניי ניתן וחייב לעשות מעשה ציוני של התאוששות פוליטית והתעשתות לאומית בכדי להשיב את הקטר למסלולו וליצור נחת לאומית לעם בציון. 

כן בהחלט ניתן להמשיך מכאן הלאה, הגענו בזכות להישגים ברמה הלאומית והבינלאומית, עמדנו איתן נוכח אויבים מכל עבר, עשינו פלאים בקיבוץ הגלויות ובהיבטים רבים אנו אור לגויים, אז יש משענת לאומית חזקה ואסור לתת לאף גורם פנימי או חיצוני לערער אותה, אלא חובתנו המוסרית והערכית היא לאחד את השורות, לחבר את הקרעים ולהמשיך לעמוד איתנים.

ידידיי ורעיי אין ממשלה, אין מושל, אין משילות ובעיקר יש תחושת אין, אך בליבנו יש תקווה גדולה ורצון עז להמשיך את המפעל הציוני בארץ ישראל ועל כן ההנהגה הלאומית חייבת לשנות כוון והעם צריך לדרוש בתוקף את השינוי הזה.