מאת חנן זיסו

השאלה הזו מטרידה היום כמעט כל אזרח בישראל והיא גם אחת הקשות ביותר לתשובה. לא בגלל חוסר מידע, אלא בגלל שמדובר במערכה שונה ממה שהכרנו בעבר, לא מלחמה קצרה עם יעד ברור, אלא עימות מורכב, מתמשך ורב זירתי.
מי שמחפש תשובה קצרה לא יקבל אותה. המלחמה הזו לא תיגמר "ביום אחד" או בהכרזה חגיגית. היא תיגמר בתהליך
מצד אחד, יש לישראל אינטרס ברור לקצר את משך הלחימה. כל יום נוסף עולה בחיי אדם, בפגיעה כלכלית ובשחיקה של העורף. מצד שני, איראן פועלת אחרת: היא לא ממהרת. מבחינתה, הזמן הוא כלי. היא נשענת על שלוחות, על לחץ מתמשך, ועל ניסיון להתיש את ישראל לאורך זמן.
ולכן, השאלה האמיתית אינה רק "כמה זמן", אלא "באיזה אופן".
יש שלושה תרחישים מרכזיים: התרחיש הקצר(שבועות–חודשים) הגעה להסדרה לא רשמית דרך לחץ בינלאומי, פגיעה משמעותית ביכולות, או שינוי אינטרסים. זה תרחיש אופטימי, אך פחות סביר כל עוד שני הצדדים לא ממצים את היכולות שלהם.
התרחיש הבינוני (חודשים ארוכים)
המשך חילופי מהלומות, עליות וירידות בעצימות, בלי הכרעה ברורה. זה כבר מזכיר מציאות שישראל מכירה "מלחמה מתמשכת" עם רגעי שיא ושגרה מתוחה.
התרחיש הארוך (שנים) הפיכת העימות למצב קבוע לא מלחמה מלאה, אבל גם לא שלום. סוג של "מלחמה קרה" אזורית, עם התפרצויות מדי פעם. זה אולי התרחיש המדאיג ביותר כי הוא שוחק, יקר, ומעצב דור שלם בתוך מציאות של חוסר יציבות.
אז איפה האמת?
כנראה באמצע.
הערכת מצב מפוכחת אומרת שהמערכה הנוכחית תימשך עוד חודשים לפחות, אבל ההשפעה שלה תורגש שנים קדימה. גם אם הירי ייפסק, המאבק עצמו לא ייגמר הוא רק ישנה צורה.
ובסוף, מעבר לאסטרטגיות ולכותרות, יש גם שאלה אזרחית פשוטה
כמה סבלנות, חוסן ואחדות יש לנו עוד כחברה?
כי במלחמות מהסוג הזה, לא תמיד מנצח מי שפוגע יותר אלא מי שמחזיק מעמד יותר זמן.
כאמור זה נראה כי המלחמה הזו היא בלי שעון ממש והגיע הזמן להגיד את האמת.
אז כמה זמן עוד תימשך המלחמה הזו. זו אולי השאלה הכי נפוצה היום והתשובה הכנה היא אין לאף אחד תאריך ברור וידוע.
אבל יש דבר אחד שכן אפשר לומר בבירור זו לא מלחמה כנראה כי שתיגמר מהר.
ישראל שלנו נמצאת בעימות שונה מכל מה שהכירה. זה לא עוד מבצע, לא עוד סבב, אלא מערכה מתמשכת מול אויב שאכן נראה שלא ממהר לשום מקום. איראן לא משחקת על ניצחון מהיר, אלא על שחיקה. על זמן. על סבלנות.
וכאן כאמור מגיע הרגע שבו צריך להגיד את האמת לציבור, אין כאן אצלנו פתרונות קסם. אין כאן "זבנג וגמרנו". גם לא יהיה רגע אחד שבו מישהו יכריז ונחזור מיד לשגרה.
זה לא אומר שאין מה לעשות. להפך. ישראל צריכה להמשיך לפעול בעוצמה, לשמור על הרתעה, ולהגן על אזרחיה. אבל במקביל הדרג המדיני חייב פשוט חייב לנהל ציפיות. להכין את הציבור למציאות של חודשים ארוכים, אולי אף לצערנו הרב יותר.
כי האתגר האמיתי כבר מזמן לא רק צבאי הוא אתגר אזרחי לכל דבר.
האם החברה הישראלית תדע להחזיק מעמד לאורך זמן?
האם נשמור על אחדות גם כשקשה?
והאם ההנהגה תדע לדבר בכנות, גם כשהמסר לא נעים?
מלחמות כאלה לא מוכרעות רק בשדה הקרב. הן מוכרעות כאמור ביכולת של חברה שלמה להחזיק מעמד.
ולכן, במקום לשאול מתי זה ייגמר הגיע הזמן לשאול איך אנחנו מחזיקים עד שזה ייגמר.
כי במלחמה הזו, הזמן הוא לא רק אתגר. הוא גם המבחן עצמו.
שנחזיק מעמד, שנהיה טובים וראויים.שמרו על עצמכם ועל יקירכם וגלו אורח רוח וסובלנות. שבת שלום.
הכותב יועץ תקשורת ואסטרטגיה, מרצה מחנך ומורה לתקשורת, חבר מועצת קרית טבעון לשעבר ומועמד ומתמודד מפלגת הדמוקרטים לכנסת הבאה.