הרב אמנון ריבק, רב קהילת מעלות טבעון  

פתיחתה של פרשת פנחס נשענת על הפסוקים האחרונים של הפרשה הקודמת שם מתואר המעשה הבוטה של "אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" אשר בועל "אֶת-הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.". ואז " וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ.  וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם–אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל-קֳבָתָהּ".

על פנחס נדבר בפעם אחרת. מה שמכעיס אותי באמת – השניים שביזו את המרחב הציבורי ושאותם הרג פנחס אנשי שם הם, ומעמדם הרם גלוי וידוע, והם עושים הכול מול כולם, בגסות, או כמו שנאמר בלשון העם – מהמקפצה. הנה בפתיחת פרשתנו "וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי. וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא."

גם בימינו אנחנו נחשפים לזלזולם של מי שהגיעו למעמד חברתי או כלכלי גבוה בחוקים, בתקנות ובהנהגות החלות על 'שאר בני האדם'. מפורסמים שוכבים עם קטינות למרות שאסור. ראש ממשלת אנגליה מתפטר ממשרתו בשל הזלזול שלו ושל סביבתו בתקנות הבידוד שהוא עצמו תיקן בקורונה. גם אצלנו רעשה הארץ בשל הפרות כאלו שהפרו מי שהיו אז הנשיא, ראש הממשלה, שר הבריאות ואחרים. וגם עדויות השבוע האחרון מבית המשפט בירושלים מתארות תחושה דומה של 'מהמקפצה'. וזה מקפיץ ומכעיס ומקומם כל פעם חדש, ובכל שנה מחדש, כשמגיעים לפרשה הזאת,  אנחנו מבינים למה צריך להזכיר את זִמרִי ואת כֹּזְבִי בשמותיהם – כדי שנקפוץ, נכעס, ונתקומם.

ומול אלה שמותיהן של חמשת בנות צלפחד, מופיעים בפרשה פעמיים, ראשית בספירת מקבלי האדמות ואז בפנייתן אל הערכאות השיפוטיות "וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד … וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֹתָיו–מַחְלָה נֹעָה, וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם, וְכָל-הָעֵדָה–פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, לֵאמֹר… וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת-מִשְׁפָּטָן, לִפְנֵי ה'."

ה-נון הסופית של 'מִשְׁפָּטָן' כתובה בגדול בכתב המסורה, משפטן, וחז"ל מלמדים אותנו כי משה כבר ידע כי לא שאלה או בקשה הן מביאות אל מישהו אחר שישפוט, אלא את משפטן שלהן, משפט שכבר הוכרע בכוח הצדק וההיגיון. בלי לבעוט בדלי ולהפכו על פני כולנו, אבל תוך עמידה אמיצה וגאה על דעתן, על מידת הצדק וההיגיון הן פורצות דרך, ומביאות לשינוי בחוקי הנחלה ובמעמד הנשים, וכמה טוב לשמוע "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת".  

לא זמרי ולא כזבי, גם לא פנחס – שנהיה כולנו בנות צלפחד.

שבת שלום.