מצאתי את עצמי השנה מעבר לעיסוקי בעולמות התקשורת גם מלמד תקשורת השנה ודיברתי עם כמה מורים שראו ועדיין רואים יחד איתי במקצוע ההוראה שליחות אמיתית, וחלמנו יחד אייך נעשיר את הדור הבא. אבל אז פוגשים במציאות, כשהשיגי תלמידי ישראל לצערנו בצניחה חופשית ביחס לעולם, אנחנו אנשי החינוך מספרים אייך השחיקה והייאוש בעבודה ההוראה מסביב לשעון בשכר שהוא מתסכל ומביך ממש, ונזכרים יחד גם בהורים שמתערבים מעבר להיות "מעורבים", וחושבים לצערנו שהם יותר חכמים מהמורים ומהמערכת כולה ואנו המורים לא עומדים ב"סטנדרט" שלהם. בואו הורים יקרים שלי תהיו מורים ליום אחד במערכת החינוך עם 40 תלמידים בכיתה ותראו לי מי לא יברח בבהלה או יתלוש לעצמו את השערות מהראש הא?
בעיקר אני פוגש גם עוד מורים נוספים והורים במערכת מוזנחת ארכאית ישנה נטולת תקציבים והשקעה שקפאה על שמרייה במקום שלצערי עתיד ילדינו כולנו מופקד בידיה והצלצול והקולות הלא פשוטים על מערכת החינוך שהם משמיעים עכשיו בסוף שנת הלימודים הם בשביל כולנו.
בהתחלה להיות במערכת החינוך נראה לי ועדיין נראה לי דבר נפלא. הייתי עיתונאי הרבה שנים וגם דובר ויועץ תקשורת שאני עוסק בזה במקביל גם היום אבל החלטתי לעשות גם הסבה להוראת תקשורת וכלכלה וניהול עיסקי ופיננסי. הרגשתי שיש לי כישורים ונסיון חיים ואכן הגיע הזמן לתת מעצמי לחברה ולמדינה ולצאת למקומות הפוכים מאלה שאני נמצא בהם כל הזמן. הגעתי לתיכון מהמם והחוויה עם התלמידים לא הייתה לא פחות ממדהימה. הרגשתי שנפתח להם הראש, שהם מבינים ושהצלחתי לגרום להם לחשוב באמת ולהבין, ופתאום הם אכן מתאהבים בדבר ובמקצוע ובנושא וגם בי ורוצים לדעת יותר ומפתחים חשיבה ביקורתית ואתה רואה פתאום אור בכיתה שלך. אהבתי ואני אוהב מאד ללמד, אני אוהב את האינטראקציה עם תלמידי התיכון, אבל המערכת עצמה מדכאת את כל האהבה ואת כל חדוות הלמידה העשייה וההוראה. יש מורים ומנהלים נפלאים ובתי ספר נפלאים. אבל אני גומר את החודש ואומר מה קרה ? קרעתי את התחת ואני לא יכול לחיות רק מ-8000 ש"ח בחודש וזה לא סביר ומזלי הרב שאני עובד ומתפרנס מעוד דברים. וזה לא רק זה יש מקומות שבהם אומרים לך תיזהר לא להגיד משהו שאסור לך להגיד ותצטער עליו. איזה משטר למעלה שאומר לך מה להגיד ומה לא.
אני רואה יותר ויותר מורים שנשלחים לשימועים על הבעת דעה. מורה חייב להביע דעה לדעתי אחרת אייך ילדים יביעו דעה? ראיתי סביבי מורים שהולכים ממש על ביצים. מאד לא נעים ולא בריא למערכת שמורים חוששים ונזהרים בה משייח פוליטי לגיטימי בימינו . הכל הרי פוליטי. מורה לתקשורת שצריך לדבר על חופש ביטוי, לא ימהר לקחת דוגמאות אקטואליות למרות שיש בשפע במחוזותינו. להימנע משייח פתוח וחופשי היא לדעתי לא אקט חינוכי, אלא אקט של פחד. יש מורים נפלאים אבל אי אפשר להתפרנס רק מהוראה משהו כאן לא תקין באופן מאד עמוק. אני אוהב ללמד זה דבר גדול וזכות גדולה של ממש. אבל במדינה שלנו מזלזלים בחינוך ובמורים במקום להשקיע בנכס הכי יקר שלנו הילדים שלנו. אנחנו משליכים אותם למערכת בינונית כמו למפעל ישן ולא חיוני.
אם יש מקום לתקווה ולאופטימיות זה רק מהתלמידים ומהמורים שכן מחזיקים מעמד. אני רואה מורים מדהימים ונפלאים במערכת שלנו שבאמת קורסים תחת הנטל והעוול הבלתי סביר ולמרות הכל נשארים במערכת ואני מעריץ אותם ממש. אין לנו נכס יקר מזה. אייך אפשר לא להבין את זה בכלל ? תסתכלו על התקציב תראו אייך מערכת החינוך לא מקבלת את כל מה שאפשר וניתן לתת לה? תקציבי הבטחון הצבא והחינוך צריכים להיות הכי הכי מהותיים, אנו צריכים ולצערנו ה-7 באוקטובר והתקופה האחרונה בכלל מוכחים להעיר אותנו שאנו צריכים לפתח דור שיחזיק את המדינה היקרה הזו שלנו ושהיו אזרחים פרודוקטיביים ערכיים ומשמעותיים. ואסור לנו לשתוק מהמצב ולתת לילדים שלנו שישלמו את המחיר במערכת חינוך מיושנת כזו. חומר למחשבה למערכת החינוך ולכולנו בסיום שנת הלימודים .שבת שלום בשורות טובות.
חופשת קייץ מהנה ושקטה לכולנו! מורים מנהלים תלמידים והורים!

מאת חנן זיסו