צה"ל במשבר כ"א חסר תקדים, בשל הימשכות המלחמה, ההבנה שה – 7/10 מחייב לנהל סיכונים אחרת, שירות המילואים הארוך ומשבר גיוס החרדים וייתר האוכלוסיות וזה מוביל את מקבלי ההחלטות בצה"ל לייצר פתרונות יצירתיים יותר וכאלו שפחות בכדי לתת מענה לעומס על המשרתים. מדינת ישראל של לפני ה – 7/10 "חיה" בתפיסה שהתפתחה במשך עשרות שנים של – "צבא קטן וחכם" ובמסגרת זו סד"כ צה"ל בסדיר ובמילואים הצטמצם באופן חד. נבנה מודל שירות מילואים שאושר בחוק על אורך שירות מילואים שבשיאו יכל להגיע עד לסדר גודל של 45 יום במחזור תלת שנתי שכולל בתוכו שירות מבצעי פעיל ואימון לשמירת כשירות שכלל לסירוגין אימון טקטי ואימון מלא. במקביל בשירות הסדיר חוזקו מערכי חיל האויר, המודיעין, האש, יחידות מיוחדות (מתוך הבנה ששדה הקרב העתידי דורש יכולות שטח בנוי וגרילה) וההגנה האווירית וצומצמו יחידות שהעלויות שלהם מכבידות על התקציב בתוך כך חטיבות שיריון נסגרו בזו אחר זה. התפיסה שהובילה היא שהטכנולוגיה והעליונות תדע להכריע בזמן אמת ולהביא את תוצאת הביטחון הדרושה. פלישת החמאס בשמחת תורה לפני כשנתיים הקריסה באחת את כל התפיסה המדוברת והובילה להבנה שמחייבת שינוי יסודי במבנה הכוח בצה"ל ובעיקר בסד"כ הדרוש לצורך העמידה במשימות. במידה רבה התפיסה הזו הייתה נאיבית אל מול מה שהעיניים ראו מסביב – איראן השקיע כל כסף שדרוש – מאות מילארדים, על מנת לייצר איום ישיר, באמצעות: ארגוני הפרוקסי, וקיומי על ישראל  החיזבאללה, המליציות בסוריה, חמאס, המילציות בעיראק, החות'ים, "תאים" רדומים בירדן ואף באיו"ש וזאת במקביל לפיתוח יכולת הטילים ופיתוח הגרעין. כל אלו יחד היו חשופים לעיני המודיעין הישראלי ומסיבות רבות ישראל לא נקטה פעולה ולא יזמה. סינוואר בפעולתו הבודדת למעשה "העיר" את מדינת ישראל ואת צה"ל במחיר כבד מאוד מהתפיסה הזו והביא להבנה שמחייבת פעולות רב זירתיות, על מנת להסיר את האיום שהתפתח על ישראל בפרט ועל יציבות המזה"ת בכלל.  "קריאת ההשכמה" הזו כעת מביאה לשינויים יסודיים בתפיסת הביטחון הישראלית של השנים האחרונות שכוללת: יוזמה, התקפיות, יכולות תמרון בדגש על כבד – טנקים וכלים כבדים לחי"ר, החזקת מלאים – תחמושת וחלקי חילוף, תפיסת הימ"ח באופן שונה מהותי, הגנה אזרחית וכל זאת לצד המשך חיזוק העליונות האוירית ועליונות טכנולוגית ועוד. בסופו של יום התפיסה ה"מזעזעת" שקרסה לחלוטין ותפסה את מערכת הביטחון בכלל בתפיסות שגויות ביום פתיחת ההתקפה של החמאס מחייבת שינוי יסודי וכזה שיצטרך להיות תוך הסתכלות יותר מפוכחת לאיומים המתפתחים, פחות מכילה ולחשיבות ההגנה בגבולות המדינה. כל זאת כאמור דורש סדרי גודל שונים מהותית בצבא בכלל וביבשה בפרט ועל כן חשיבות חוק הגיוס ביצירת גמישות תפעולית בכ"א לצה"ל היא קריטית וכל עוד לא מקדמים זאת המטה הכללי מחפש פתרונות. הרעיון של הארכת שירות הסדיר בעוד שנת קבע הוא רעיון שקיים כבר שנים ומתממש ביחידות המיוחדות והרמטכ"ל הנחה להרחיב אותו לכלל הלוחמים ביבשה, אך לאחר שזה נחשף והחל לחץ בהתקפה תקשורתית רחבה, הרמטכ"ל הנחה על הקפאת עבודת המטה בנושא. ההקפאה מחייבת המשך חיפוש פתרונות בכדי לתת מענה למשימות במלחמה ובגבולות המדינה וזאת תחת זאת שחוק המילואים ואורך השירות לא שונה. הסוגיה הזו מחזקת את העובדה שחייבים למצוא פתרונות ובלו"ז מיידי אחרת המשך שחיקת כוח האדם באופן פיסי ובמוטיבציה לשירות תהיה בעלת השפעה קריטית על יכולות צה"ל. חוק הגיוס הוא אחד הפתרונות המשמעותיים ויחד אתו כל מהלך יצירתי שיאפשר לחיילי המילואים לחזור לשגרת החיים וכך גם למשק הישראלי הם יהיו ערובה לעמידה במשימות הרבות של צה"ל. הפוליטיקאים חייבים להבין שמדובר בצו השעה וכל מהלך שיצמצם את סדרי כוח האדם יביא להמשך הידרדרות המוטיבציה. מעבר ליצירתיות של מפקדי צה"ל בראש ובראשונה הם חייבים לשנות "דיסקט" להפסיק להתנסח במילים ובמעשים של – "צבא קטן וחכם…", "קטלניות בשדה הקרב…", "מהיר וקטלני…", חייבים להיות פחות סבלניים לתופעת הפטורים המתרחבת, לדרוש גיוס של אוכלוסיות נוספות ובאופן חד ומהיר להקטין את המפקדות המנופחות ברמה המטכ"לית.

ידידיי ורעיי מדיניות  ההכלה התגלתה כקללה נוראית ושמה לכולנו מראה שחייבה בחינות של תפיסת ביטחון קלוקלת שמחייבת הסתכלות יותר מפוכחת על ה"שכונה" המזרח תיכונית. חובתינו להושיט יד לכל אופציה של הסכמים, אך בא בעת לחזק את צה"ל לעמידה באתגרי היום והמחר ולהימנע מהערכת חסר של הסובבים אותנו.