תהליך הגלובליזציה הוא חלק בלתי נפרד מהחיים בעולם המערבי ובישראל במאה ה־21, והוא מתבטא בשינויים בדפוסי בחירת השמות הפרטיים בישראל – אושרי זיגלבוים, מרצה בחוג ללשון העברית במכללת אורנים.

קרא לילד בשמו

מבחינה סמנטית, שם העצם הפרטי שונה משם העצם הכללי, משום שלשם העצם הפרטי אין משמעות מושגית. הורים אומנם יכולים לנמק בחירתם בשם פרטי מסוים במשמעות המושגית של השם הכללי, לדוגמה בחירה בשם רז, משום שמין היילוד לא היה ידוע לפני הלידה, אך אין בנימוק מסוג זה להעניק משמעות מושגית לשם הפרטי[1]. כל מהותו של השם הפרטי הוא ייחוד האובייקט לשם זיהויו (הצגה, תעודה), פנייה אליו (אבוקטיווי) ודיבור עליו (הצבעה ואזכור). שם העצם הפרטי מצביע על פרט מסוים באופן ישיר, ללא ציונו כאיבר בקבוצה. כלומר אנשים שונים הנושאים אותו שם שווים במסמן, אך זה כל המשותף להם. אין הם שותפים בתכונות או במאפיינים מסוימים, ולמעשה גם הנימוקים שהביאו את נותני השם לבחור בו עשויים להיות שונים תכלית שינוי זה מזה. מהבחינה זו, השם הפרטי הוא ייחודי.[2]

חוקרים שחקרו מתן שמות פרטיים הראו כי בבחירת שם לילד מעורבים נימוקים מורכבים ושונים,  לשוניים, חברתיים ופסיכולוגיים. התחקות אחר הנימוקים הללו הכרחית לצורך מחקר השם הפרטי, שהרי התייחסות לשם הפרטי כאל תוצר שאין מאחוריו תהליך בחירה תוביל להכללות מוטעות, שעל בסיסן שמות פרטיים זהים יזכו לתיאור בלשני אחיד, דבר שיהיה צעד מוטעה.[3]

כל נימוק לבחירה יכול להוות גם נימוק לאי־בחירה, כלומר להימנעות.[4] לפי חוק השמות בארץ,[5] חובה לבחור שם ליילוד בסמוך ללידתו. כלומר ההימנעות בתהליך בחירת שם פרטי אינה עומדת לבדה אלא לצד ההחלטה על השם הנבחר. בחירה בשם פרטי מסוים והעדפתו על פני שם אחר עשויה להיות מונעת משינויים בערכי התרבות מצד אחד, ולשקף אותם מצד שני. כך שאם נבחן את ההיבטים החברתיים של הענקת שמות פרטיים ונשיאתם בחברה מסוימת, נוכל לקבל מדד לערכי התרבות של אותה חברה שבה הם מוענקים.[6]

מה בין גלובליזציה לשמות פרטיים?

הפתיחות לתרבות המערבית בישראל מתבטאת בבחירת שמות פרטיים ליילודים בישראל בדרכים שונות. הדרכים המופיעות בספרות המחקר הן שימוש בצליל אנגלוסכסי לשמות עבריים קיימים; בחירה בשמות עבריים קוסמו־פוליטיים; בחירת שמות בעלי משמעות בשפה זרה; בחירה בשמות דו לשוניים שצפויים להתאקלם בקלות בארצות המערב; בחירה בשמות מערביים לחלוטין; בחירה בשמות הלקוחים מתרבויות המזרח הרחוק.[7] המחקר המוצג כאן מופנה כלפי הנימוקים לבחירה בשם, ולא כלפי סיווג השם עצמו. לכן הוא מרחיב את הדרכים הללו למסגרות נוספות שבהן משתקפת השפעת הגלובליזציה.

המחקר המוצג כאן מתבסס על ארבע הנחות: בחירה בשם פרטי מסוים ובהימנעות משמות אחרים חושפת הזדהויות של ההורים – מעניקי השם; השם הפרטי יכול לבטא שינויים חברתיים ותרבותיים, בהם הגלובליזציה; הגלובליזציה משפיעה על החברה הישראלית; השתקפות הגלובליזציה בבחירת שמות פרטיים עשויה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות. לאור אלו נשאלת שאלת המחקר: "כיצד משתקפים תהליכי גלובליזציה בבחירת שמות פרטיים ליילודים יהודיים בישראל מראשית המילניום?"

המחקר כלל שלושה כלים מרכזיים: (1) עריכת ראיונות עם 22 הורים ישראלים־חילונים, תוך מתן דגש הן על תהליך הבחירה בשם המסוים לילדם והן על מקרים של דחייה ושל פסילת שמות אחרים; (2) העברת שאלון של קלבלנד ולארוץ'[8] בגרסה מתורגמת ומקוונת אשר שימש כראָיה חיצונית לזיהוי קטגוריות של גלובליזציה בראיונות; (3) ניתוח רשתונים (בלוגים) ורשומות (פוסטים) שבהם מופיעים נרטיבים המציגים את נימוקי הבחירה בשם פרטי מסוים ואת העדפתו על פני שם אחר.

חמש קטגוריות מרכזיות הועמדו מתוך קורפוס המחקר ועל סמך סקירת הספרות, והן מהוות ציר לתהליך בחירת שם היילוד: קטגוריית 'זמנים', הכוללת מועדים מרכזיים בתהליך הבחירה החל משלב הצעת השמות ועד להכרעה על השם הנבחר; קטגוריית 'אסטרטגיות', שמשמעה נקיטת דרך מסוימת באופן פעיל ומכוּוָן לצורך העלאת שמות אפשריים ליילוד, וצמצומם עד להחלטה על השם הנבחר; קטגוריית 'נסיבות אקראיות', הכוללת מקרים שבהם הוצע, נפסל או נבחר שם מסוים באופן מקרי ולא באופן פעיל ומכוּוָן מצד ההורים; קטגוריית 'נימוקים', הכוללת את הסיבות שהובילו לבחירה בשם מסוים ולהעדפתו על פני שם אחר; וקטגוריית ה'משוב', שמשמעה הסתכלות בתהליך בחירת שם היילוד בדיעבד. לכאורה צפוי שהתרומה העיקרית לשאלת המחקר, שהוצגה לעיל, תבוא לידי ביטוי בקטגוריית הנימוקים שבה נכללות הזדהויות ההורים, ובהן ההזדהות עם התרבות הגלובלית. אולם בפועל נקשרו להשפעת הגלובליזציה על בחירת שמות פרטיים קטגוריות נוספות, אף על פי שהן נראו במבט ראשון כחסרות נגיעה לכך.

למה לי גלובלי?

בסך הכול נמצאו בקורפוס המחקר שלושה מניעים מרכזיים שחזרו על עצמם בנימוקי ההורים, ומבטאים הזדהות עם התרבות הגלובלית. אלה יובאו כאן בקצרה בשילוב עם ציטוטים נבחרים של המרואיינים.

1. עם הפנים לעולם הגדול

מניע זה מבטא רצון של ההורים להשתייך לתרבות הגלובלית באמצעות מגורים בחו"ל או לצורכי תיירות ותקשורת יומיומית, כפי שעולה מהדוגמאות שלהלן:

• שלי: […] כשידענו שזו בת שנינו הגענו למסקנה שדפנה הכי מתאים, אהבנו את השם. גם המצלול יפה, הוא גם בין לאומי והוא גם… יש לו… בעיקר במשמעות הוא מתאים לה […] שיהיה נוח להגיד אותו, לפחות. את יודעת, למרות שדפנה… בחו"ל זה דפני. זה אותו מקור. הרי אפשר להגיד דפנה, זה לא כמו שמות מורכבים יותר כמו חבצלת. זה בעייתי מהבחינה הזו.

חלק מההורים התמקדו בעתידם של היילודים, והתייחסו לחו"ל כאל מקום תיירות פנאי ונופש:

• מראיינת: מה משותף לכל השמות של הילדים שלכם (בן, רומי ומִיָה), מבחינתכם?

ניר: לא קישרנו שום שם לשם אחר.

רונה: לא, לא, כל אחד עם האינדיבידואליות שלו. לי כן עלה אחרי שמיה נולדה, שבעצם אם הם ירצו שלושתם לעשות טיול בחו"ל, הם יסתדרו ממש טוב עם השמות שלהם.

המניע העולה מהמקרה הבא מתייחס לאפשרות עתידית של ההורים ושל היילוד להגר לארץ זרה, בין היתר למטרות עבודה:

• מראיינת: ספרי לי איך בחרתם בשם דניאל.

חניתה: לא היה איזה שהוא קו מנחה, שנינו אהבנו את השם הזה. גם בגלל, באיזשהו מקום, גם איפשהו, גם היה חשוב שמות גם בין־לאומיים. לא משהו חשוב, שזה הנחה אותנו, אבל…

מראיינת: למה היה חשוב לך שהשם יהיה בין־לאומי?

חניתה:לא יודעת, האמת, אז היה לנו איזשהם שיחות, היה איזושהי אופציה של אולי relocation, אז, וגם שנינו נורא אוהבים לנסוע לחו"ל, וגם שנינו עובדים בעבודות שהרבה מול חו"ל אנחנו מתעסקים.

• שם ישראלי – לא אצלי!

מניע זה מתייחס להזדהות עם התרבות הגלובלית על פני התרבות המקומית, והוא עלה רק בקרב הורים שעלו ארצה בצעירותם. כלומר הבחירה בשם גלובלי מונעת מהתנגדות לשמות אחרים (יהודיים וישראליים) בעקבות חוויות ההגירה והקליטה בארץ, כפי שחוו אותן הורי היילוד. כך למשל עולה מדברי האב שאשתו עלתה ארצה מברית המועצות לשעבר:

• יובל: […] אני חושב שגם חלק מהסיבה שהיא לא אוהבת שמות ישראליים, זה כי כשהם הגיעו לארץ, היה לה כאן כמה חוויות לא נעימות עם ישראלים, וזה כנראה גם השפיע עליה.
• 3.    "דבר בשם עצמך" – השפעת הסביבה

לעתים המניע לבחירה בשם גלובלי הוא ההזדהות הגלובלית של אנשים שנמצאים בסביבתם של ההורים (משפחה או קהילה). אלה מצפים מההורים לבחור לילדם שם המבטא הזדהות כזאת, כפי שעולה מהמקרה הבא:

• בוז'נה: האמת שלהורים שלי היה נורא קשה עם השם ניצן. סיפרנו להם רק בברית, והם לא ציפו לזה, היה להם נורא קשה עם זה.

מראיינת: למה?

בוז'נה: הם ציפו למשהו בינלאומי, הם לא ציפו לניצן. בטח לא אחרי מישל.

גלובליזציה – לא, תודה!

ההתנגדות לגלובליזציה מעידה אף היא על השפעת הגלובליזציה על הבחירה בשמות פרטיים ליילודים, כמובן רק כאשר המרואיינים מעלים התנגדות זו כנימוק. גם כאן נמצאו שלושה מניעים מרכזיים העומדים מאחורי ההזדהות המתבדלת המתנגדת להזדהות הגלובלית.

1. ישראלי זה הכי, אחי!

מניע זה מתייחס להזדהות הגלובלית כעומדת בניגוד להשתייכות של ההורים לישראל ולהשתייכותו של היילוד ללאום – למדינה, לשפה ולתרבות, כפי שעולה מהדוגמה הבאה:[9]

• לא מזמן הייתי בג'ימבורי פופולרי שבו הילדים מדביקים לחולצה עיגול עם שמם. ככה גיליתי, בתימהון גובר והולך, שהילדים שלי עם השמות העבריים שלהם הם כמעט מיעוט. אלה־רומי התגלצ'ה לארגז הכדורים, מורין טיפסה על החבלים, רוי וטומי קפצו בטרמפולינה. עולים חדשים? ממש לא. ההורים שלהם דיברו עברית שוטפת במבטא מהרצל פינת ז'בוטינסקי […] יש גאווה בדניאלה, בגלי, ברפאל וברועי. זה אמיתי. הדוגמאות האחרות שהוזכרו כאן הן, בעיניי, מגה קשקוש. וונאבי.
• התנגדות לירידה מן הארץ

ההתנגדות להזדהות הגלובלית מונעת גם מהתנגדות לירידה מהארץ. כך עולמה מהמקרה הבא:

• מרינה:והוא [הסב] גם היה הפוסל העיקרי של רוב השמות, כי הם לא היו שמות ישראליים, והיה לו פחד גדול שאם אני בוחרת שם לא ישראלי, אז אני מתכננת לעזוב את הארץ.

במקרה הזה, ההתנגדות להזדהות הגלובלית אינה מצד מעניקי השם אלא מצד בני המשפחה האחרים. עם זאת, ניכר מהריאיון כי התנגדות זו השפיעה על ההורים בתהליך בחירת שם התינוקת, והובילה לקושי משמעותי למצוא עבורה שם – האב ומשפחתו נטו לכיוון ההזדהות הלאומית־ישראלית ורצו לבחור שם ישראלי שיש לו משמעות בעברית, ואילו האם נטתה לכיוון ההזדהות הגלובלית ולבחירת שם גלובלי. בסופו של ויכוח ארוך הוענקו ליילודה שני שמות – שלי ומישל אשר משמשים את הוריה ואת המשפחה המורחבת לסירוגין – משפחתה של האם קוראת לילדה מישל, ואילו משפחתו של האב קוראת לה שלי, אלא אם כן האם נמצאת במקום.[10]

• טרנד חולף

מניע זה מתייחס להזדהות הגלובלית כמגמה אופנתית חולפת. כך עולה מהמקרה הבא שבו מסבירים ההורים מדוע חשוב להם לבחור לילדיהם שם ישראלי־עברי ולא שם גלובלי:

• טלי: אני אוהבת…

טל: שם ישראלי, לא לואיז […] שורשי כזה.

טלי: כן, אנחנו אוהבים שמות ישראליים, קלאסיים, אבל קצרים […]

טל: זה גם שמות שהם תמיד קלאסיים, זה לא שיש לך עכשיו מודה של שון ודוי ו…

טלי: כן, ברשימה היו שמות ש…

טל: הכול היה סטנדרטי.

השמות שון ורוי מייצגים כאן באופן סטריאוטיפי את קבוצת השמות הגלובליים. שמות פרטיים הם אובייקטים לסטריאוטיפיזציה, וזו עשויה להשפיע על התנהגות של בחירת שם פרטי ליילוד.[11] בקורפוס המחקר נמצאו כמה מקרים שבהם בחרו ההורים בשם מסוים, ופסלו שם אחר לאור הסטריאוטיפ הקיים כלפי השמות שהועלו. כך במקרה הבא:

• דנה: רצינו רועי ונועם אבל ירדנו מזה.

אלדד: גם רועי ועמית [למה 'בעמית'?], זה אותם שמות חזרנו עליהם [התחביר לא מובן]. שמות כמו דין ושון זה לא בשבילנו, ומצד שני יוסי ודוד, מן הסתם, גם לא, אז חיפשנו את השמות הישראלים העבריים.

ניכר כי השמות  דין ושון מייצגים באופן סטריאוטיפי הזדהות גלובלית, השמות יוסי ודוד מייצגים הזדהות יהודית (אולי גלותית), והשמות רועי, נועם ועמית מייצגים באופן סטריאוטיפי את ההזדהות הישראלית שעימה ההורים מזדהים. כחוקרת נמנעתי מסיווג סטריאוטיפי של השמות הפרטיים במהלך המחקר. עם זאת, כאשר הסיווגים עולים מדברי ההורים, לא ניתן להתעלם מהם, וברורה כוונתם.

מיזוג זהויות

לאינטגרציה בין שתי ההזדהויות – הישראלית והגלובלית יש ביטוי נרחב בקורפוס המחקר במקרים רבים.  אלה באים לידי ביטוי בנימוקי ההורים לבחירת שם מסוגים שונים: שם עברי שקל לכתוב ולקרוא אותו באנגלית (נימוק אורתוגרפי־פונטי); שם גלובלי שמקורו בעברית (נימוק אטימולוגי); שם גלובלי שניתן לבטא בארץ ולהיפך (נימוק פונטי); שם גלובלי שיש לו משמעות בעברית (נימוק סמנטי) ושם דו לשוני (נימוק לקסיקלי). בשל קוצר היריעה לא אוכל להדגים את הנימוקים השונים, אך אסיים במקרה הבא[12] המשקף באופן מובהק את האינטגרציה בין ההזדהויות המשתקפת בסגנון החיים:

• […] אבל היילי היא כל כך היילי. והיילי רואה 'פרפר נחמד' ו'Sesame Street', יודעת לספור עד עשר ולשיר את ה־ ABC אוכלת חומוס וטופו, לומדת לחלוק עם החברים שלה, מגלה חמלה בלתי נגמרת לבעלי חיים, לא מבחינה בין גזע, צבע, דת או מין ולא מפסיקה לפזר אהבה מסביבה. היילי כבר ביקרה בניו יורק ויודעת לספר שיש שם פארק וסנאים. היא יודעת שהיא גרה בתל אביב ושיש פה חתולים, והיא יודעת שסבתא הייתה בשוויץ והדודה שלה חזרה מהודו […] אבל היא בעיקר לא שופטת אף אחד בגלל השם שלו. מבחינתה מאיה, דניאלה, ריו, לירי ופנתר – כולם חברים שלה, והיא אוהבת אותם אותו הדבר. כולם חלק מהעולם שלה והוא רחב.

האם מצדיקה את הבחירה בשם היילי באמצעות הצגת סגנון חייה הישראלי־גלובלי של בתה: תוכניות טלוויזיה, שפה, מאכלים, תיירות ועוד. נערכת כאן הקבלה ברורה ומפורשת בין השמות הגלובליים הניתנים כיום לחלק מילדי ישראל לבין החיים שאותם חווים הילדים בעידן הגלובלי, בגדר השם מעיד על האדם.

מראי מקום

אדלר, כ' (2006). אסקלציה כבחירה באלטרנטיבה של הימנעות מהחלטה: השפעתם של מאמץ וחרטה על התנהגות אסקלטיבית. אוניברסיטת בר אילן.

אלון, א' (1975). לכל איש יש שם: כיווני התפתחות של השם העברי  הפרטי בארץ. בית השיטה.

אפרת, מ' (2006). שמות פרטיים כתחדישים פרי דחיסה והתקה. בתוך מ' אפרת (עורכת), העברית ואחיותיה, וז (עמ' 7254), אוניברסיטת חיפה.

ויטמן, ס' (1988). שמות פרטיים כמדדים תרבותיים: מגמות בזהותם הלאומית של ישראלים, 19801882. בתוך נ' גרץ (עורכת), נקודות תצפית: תרבות וחברה בארץ־ישראל(עמ' 149141). האוניברסיטה הפתוחה.

מגד, א (2002). השם ובעל השם, בתוך א' דמסקי (עורך), ואלה שמות – מחקרים באוצר השמות היהודיים, כרך שלישי (עמ' קיאקטז). אוניברסיטת בר אילן.

נדב, מ', רבין, ס', בנימין, מ', בן ציון, י' ושיבר, א' (2008), העצמי במראת השם. הקיבוץ המאוחד.

עוקשי, צ' (2003). לקרוא בשם: מגמות פסיכולוגיות בקריאת שם פרטי במקרא. בתוך י' רוזנסון וצ',עוקשי (עורכים), דרך אפרתה, יא (עמ' 115101). מכללת אפרתה.

שורצולד־רודריג, א' ובירנבוים, ע"מ (2001). עיוני צורה ומשמעות בשמות פרטיים של דתיים וחילוניים ילידי 19921983. תלפיות, שנתון המכללה, 474465.

Akinnaso, F. N. (1981). Names and naming principles in cross-cultural perspective. Names, 29 (1), 3763.

Beit-Hallahmi, B. (1998). Naming norms and identity choices in Israel, In E. Krausz & G.  Tulea (eds.), Jewish Survival (pp. 191225). Transaction publishers.

Bright, W. (2003). What IS a Name? Reflections on Onomastics, Language and Linguistics, 4(4), 669681.

Cleveland, M., & Laaroche, M. (2007). Acculturation to the global consumer culture: Scale development and research paradigm. Journal of Business Research, 60(3), 249259.

Cooper, S. (1999). Names as cultural documents. TAN, 1322.

Ephratt, M. (2013). Names of people: Modern Hebrew. Encyclopedia of Hebrew Language and Linguistics (EHLL), 2. Brill, 767775.

Haarmann, H. (1989). Symbolic Values of Foreign Language Use: From the Japanese Case to a General Sociolinguistic Perspective. Mouton de Gruyter.

Lawson, E. D. (1984). Personal names: 100 years of social science contributions. Names, 32(1), 4573.

Lehrer, A. (1994). Proper names: Lingsuitic aspects. in R. E. Asher, & J.M.Y. Simpson (eds.),The Encyclopedia of Language and Linguistics (pp. 33723374). Pergamon Press.

Miller, N. (1927). Some Aspects of the Name in Cultural History. American Journal of Sociology, 32(4), The University of Chicago Press, 585600.

Rosenhouse, J. (2002). Personal Names in Hebrew and Arabic: Modern Trends compared to the past. Journal of Semitic Studies, XLVII (1), 97113.

Zgusta, L. (1993). Names. Britannica, 24, 733738.

---

[1] אפרת, 2006: עמ' 63.

[2] Haarmann, 1989: עמ' 256; Zgusta, 1993: עמ' 734; Lehrer, 1994: עמ' 3372; Bright, 2003: עמ' 671; אפרת, 2006: עמ' 5856; Ephratt, 2013: עמ' 767.

[3] אפרת, 2006: עמ' 61; Ephratt, 2013: עמ' 769.

[4] אדלר, 2006: עמ' 10.

[5] חוק השמות התשט'ז ( 1956) סעיפים 4, 98.

[6] Miller, 1927: עמ' 585; Akinnaso, 1981: עמ' 59; Cooper, 1999: עמ' 13; שורצולד־רודריג ובירנבוים, 2001: עמ' 465; מגד, 2002: עמ' קיבקטו.

[7] אלון, 1975: עמ' 45–49; ויטמן, 1988: עמ' 147–149; Beit-Hallahmi, 1998: עמ' 200–202; מגד, 2002: עמ' קיב–קטו; Rosenhouse, 2002: עמ' 112; עוקשי 2003: עמ' 111; נדב ושותפיו, 2008: עמ' 76–77.

[8] Cleveland & Laaroche, 2007: עמ' 255254.

[9] חלק מרשומה (פוסט) של דליה נוימן 'אתר Xnet' –  ידיעות אחרונות, מדור משפחה, 31.07.2012.

[10] באופן רשמי האם רשמה את בתה תחת השם מישל, ללא ידיעתו של האב, אך בפועל משתמשים ההורים ובני המשפחה בשני השמות – מישל ושלי. לפי חוק השמות התשט"ז (1956) סעיף 4: 'באין הסכמה בין ההורים, רשאי כל אחד מהם ליתן לילד שם פרטי', כלומר גם באופן רשמי ניתן היה להעניק ליילודה שני שמות.

[11] Lawson, 1984: עמ' 58.

[12] חלק מרשומה (פוסט) של אור אלתרמן  'אתר Xnet' – ידיעות אחרונות, מדור משפחה, 05.08.2012. רשומה זו נכתבה כתגובה לרשומה אחרת שבה ביקרה דליה נוימן את המפורסמים בישראל, על כך שהם נותנים לילדיהם שמות גלובליים.