המלחמה באירופה אינה אירוע מקרי ולא מתוכנן, זהו אירוע עם מחשבה רבה אסטרטגית מצד רוסיה ועם תכנון של שנים רבות, פוטין החליט רוסיה של ברה"מ חוזרת למגרש של הענקים.
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה דעה אישית
- על בריתות, בריות ובריונות – רוסיה נגד אוקראינה זה כמו תל אביב נגד באר שבע | אמנון אשל
לאורך כל הדרך כיוון פוטין את משאביו הלאומיים לכך ובנה במשך שנים את היכולות הרוסיות בכדי להגיע ליום הזה. בדרך הוא העביר מסרים כאלו ואחרים לרבות תקיפות פיסיות ברחבי אירופה – גאורגיה, האי קרים, בלרוס וכדומה והעולם המערבי – אירופי בחר להמשיך. האמת לך תוציא את אירופיים ואת העולם המערבי ומנהיגתו – ארה"ב מאזורי הנוחות שלהם. הצרפתים לא ייוותרו בקלות על עוד כוסית שמפניה רגע לפני מנוחת הצהריים, האנגלים עסוקים במסיבות ברים וחגיגות של אפטרקורונה, הגרמנים ימשיכו עם ליטר הבירה והנקניקייה, הספרדים ממשיכים לשבח את היין, הפולנים, רומנים, לטבים, ליטאים, צכים, סלובקים עדיין חיים בין מערב למזרח ועסוקים כעת בדיפלומטיה זהירה שמא… והאמריקאים לא יצאו בעת הזו לעוד הרפתקה כשוטר העולם. כל זה מותיר את האוקראינים כשדה הניסויי המערבי והם יעשו הכל על מנת להגן על הצהוב כחול ועל העם והאומה שנמצאים בתהליך מואץ לדמוקרטיה מתקדמת. על אדמתם תוכרע התפיסה האם המזרח מחזיר את עוצמתו לימי המלחמה הקרה ועוד קודם או שמא תתקבל החלטה לעצירת הנהנתנות המערבית, אותה מלכודת דבש, המקשה על הוצאת האוכלוסייה לשדה הקרב. ההתנגשות כבר מתחוללת שנים, אך פוטין משיקוליו לא העצים אותה והמערב עם ביידן בחר בדיפלומטיית ההשלמה ולא ההסלמה. פוטין במידה רבה מבין היטב את חולשותיה של התפיסה המערבית ועוד יותר את סדר קבלת ההחלטות שם ומנצל זאת ופוגע בדיוק במקומות בהם הוא מותיר אותם כבולים במנגנוני קבלת ההחלטות. הוא מבין היטב את בריחתם של האמריקאים מאפגניסטן, את החולשה המתמשכת במזרח התיכון ואת הרחוב האמריקאי שקורא להתכנסות הביתה. הוא מבין כי מערכת הערכים הבינלאומית נחלשת נוכח הערכים הלאומיים. בהבנה הזו הוא מעלה דרגה בהשבת יוקרתה של מוסקבה כשחקנית מפתח במשפחת העמים. פוטין עושה זאת במשך שנות שלטונו ומבסס את האימפריה הרוסית בשיטתיות לאורך זמן ולכך אף מחבר, כפי הניראה בעלות ברית מסורתיות יותר ופחות ובונה קואליציות בינלאומיות שיגבו את מהלכיו. המדינות במעגל הקרוב נמצאות תחת פחד נוראי אם לא ישתפו פעולה בשתיקה, סין נותנת רוח גבית, כנראה עד גבול מסוים ואולי בוחרת לבחון את התנהגות ארה"ב והמערב בהקשר טייוואן, איראן נהנת מהצד לראות את ההתנגשות ושמחה על ההתגרות של פוטין וכך יתר מדינות העולם שממתינות לראות לאן פנינו. לעת עתה וכפי שכתבתי בעבר פוטין הוא המנצח, אך הניצחון יכול גם להפוך לכישלון הגדול בהיסטוריה הרוסית בראיה של זמן ואסטרטגיה. הרוסים מדברים בתמרונים צבאיים פיסיים ופעולות אקטיביות כנגד אוקראינה והמרחב ואילו האמריקאים והמערב מדברים "זום", תרגילי חשיבה, תמרוני דיפלומטיה וסנקציות שלגביהן אוי אם ההנחה היא שפוטין לא נערך אליהם. במידה מסויימת הסנקציות הללו משרתות אותו אישית, לפחות בשלב זה ובודאי את תפיסתו המעצמתית המגלומנית. המערב מגמגם במלוא עוצמתו נוכח האגרסיביות הרוסית שמאיימת על כל ליבת הערכים המערביים והגמגום רק מעצים את פוטין ובאופן עקיף מנהיגים אחרים שירצו לאתגר את ערכי המערב. מלחמות נערכו בהיסטוריה נוכח פגיעה פיסית או נוכח פגיעה ערכית מהותית וכאן אנו חווים מצב בו חל שינויי במוטיבציה להגן על הערכים. העולם המערבי מנסה בכל כוחו במשך שנים רבות וכך גם בני בריתו המערביים הנהנתיים לפתור בעיות בדרך דיפלומטית ובהרבה כסף וטוב שכך, אך זה לא הסגנון, התפיסה והאסטרטגיה של הצד שמנגד. שלום לעולם, זכויות אדם, דמוקרטיה וכדומה הם לצערנו סיסמאות שחייבות לקבל תוכן משמעותי וחלק ממנו הוא בהחלט פיסי ועם תמרונים צבאיים מחייבים. פוטין במשך שנים מאתגר את התפיסות המערביות ובמקביל בונה ארמיות ומערכת צבאית שמנסה להביא לידי ביטויי "רוסיה חוזרת". פוטין אמר פעמים רבות "עלבונות לא ניתן לבלוע…" ופה הוא מוכיח כי הקו אותו הוא מנסה לשרטט הוא קו בו מישהו ניסה להשפיל את רוסיה והיא מקיאה ומוקיע זאת ומבחינתו הכל מוכשר בכדי לזרוע בהלה ופחד. הימים האחרונים מעידים על פעולות אגרסיביות במרחב הדיפלומטיה המערבית וכן בפעולות אקטיביות של הגברת הסנקציות כנגד רוסיה, אך השאלה היא האם המערב ויתר על אוקראינה ושם ינסה לשרטט את "קו הבלימה" או שמא יצפה מהצד נוכח "גלישה" של פוטין לעוד מחוזות ואפילו כאלו שכבר חברות בנאט"ו. בכל מקרה תהליך של הכנת כוחות נאט"ו והמדינות המערביות ליציאה לשדה קרב יקח שנים ובמידה ותתקבל החלטה שכזו נוכח הכישלון בהגנה על אוקראינה באופן דיפלומטי, אנו נהיה צפויים לימים מורכבים מאוד עם עליית מדרגה וכוננות באשר לאיומים גרעיניים מהצדדים השונים במאבק. המערב שם את אוקראינה על "המיזבח", הוא יהיה אמפטי, יעביר כספים, ציוד וכסף, אך קשה לראות מהלך של התנגדות צבאית פיסית שם והשאלה המרכזית – מה אם פוטין "ימשיך" במגמה לבניית ברה"מ של פעם או אפילו האימפריה הצארית/ רוסיה הקיסרית. הימים האחרונים מראים שפוטין לא שבע רצון מקצב התקדמות כוחות צבאו במרחבי אוקראינה וזה על פי שיטתו החליט להעצים את עוצמת התקיפות ובניגוד לימי הלחימה הראשונים בהם ראינו תקיפה של מטרות צבאיות כעת הירי הוא ללא אבחנה וכל מטרה הופכת להיות ערכית בעיני הרוסים. תשתיות אזרחיות, מבני ציבור, בתי יתומים, מוסדות שיקומיים, בתי חולים, מבני שלטון מוניציפאליים ולאומיים מותקפים בזה אחר זה ומביאים להרס מוחלט ולפגיעה בילדים, נשים, קשישים והכל ערכי בעיניו בכדי לזרוע אימתה ופחד בעם האוקראיני. לצער כולנו התנהלותו של הדיקטטור דומה לתקופות אפילות בהיסטוריה העולמית הרחוקה ולמשטרים אפלים גם בהיסטוריה הקרובה ועל כן מנהיגות נחושה עולמית חייבת לעצור את הטירוף הנוכחי האישי של האיש. מקריאת נאומו של פוטין, כתדריך לאומה הרוסית, לממשל ולצבא רגע לפני המתקפה וקריאת נאומו של הצורר – היטלר רגע לפני הפלישה לאוסטריה, ניכר כי ישנם יותר מדיי קוים זהים וחבר רוסי אמר לי כי "זהים ברמה כזו שניתן לומר שהמילה אוסטריה הוחלפה באוקראינה".
ידידיי ורעיי אמר לי השבוע מכר אוקראיני (לשעבר), כשלידו מכר רוסי (לשעבר) לנוכח שאלתי מה הסיפור שם? – "אנחנו כמו אחים – אותו מראה, אותה שפה, אותם מנהגים, אנחנו אותו עם ולשם השוואה זה כמו שתל אביב תצא להתקפה על באר שבע" וכולנו תקוה שתיהיה התפקחות אישית של פוטין ועולמית על מנת לעצור את הטירוף במדרונו החלקלק. עם זאת כל שלנו נותר לעשות כאומה במצב גאופוליטי מורכב זה הוא להבין את מעמדנו בסיטואציה וללמוד את הלקח בהיבטי החיים המשותפים ובהיבט הכוח והחוסן הלאומי.
כתיבת תגובה