אמנון אשל

לפני מספר שבועות כתבתי על רוחות של שלום ותקווה כי מצפון תיפתח הטובה והנה השבוע אנו עדים לחיזוק משב הרוח במזרח התיכון על ידי הסודנים ש"נושפים" בעוצמה רבה מדרום מערב. אביב העמים הערבי ממשיך להפתיע את כולנו ומוביל לשינויים גיאופוליטיים, אסטרטגיים, שיוצרים תשתית איכותית לפיתוח נורמליות ב"שכונת" המזרח התיכון, על אף ימיה של המגיפה. מדינת שלושת הלוואים – לא למשא ומתן, לא להכרה ולא לשלום מחליטה על נורמליזציה עם מדינת ישראל. שלושת הלוואים עליהם הוכרז בחרטום במסגרת התכנסות הליגה הערבית, הם שהתוו את המדיניות הכלל ערבית במזרח התיכון מאז 1967, ערב סיום מלחמת ששת הימים וככל שהזמן חלף כמעט הבהירו שללא פתרון עם הפלסטינים לא יהיה שינויי. השנים חלפו והליגה הערבית יצרה קואליציה של שתיקה שבסיס האסטרטגיה שלה היו אותם לוואים ומאז היו לא מעט מתיחויות שהובילו למשברים במזרח התיכון ולבידודה של ישראל במחוזות רבים.

השבוע אנו מזכירים את יום מותו של יצחק רבין ז"ל, שתחת אותה אסטרטגיה ערבית, החליט לעשות מעשה ולקדם משא ומתן ישיר עם הפלסטינים, שהוביל להסכמי אוסלו והנה במרחק של חצי יובל אנו עדים לשבירת האסטרטגיה הערבית תודות לשינויים גיאופוליטיים רבים ובעיקר תודות להבנה כי למען היציבות כאן חייבים לשתף פעולה ואפילו עם מדינת ישראל. רבין שוכנע והאמין כמו רבים, שלא ניתן להתקדם ללא מהלך משמעותי מול ערפאת והפלסטינים ומבחינת העולם הערבי זה היה קו אדום משמעותי, אך הנה בזו אחר זו מדינות בעולם הערבי מחליטות לנרמל את היחסים עם מדינת ישראל. לטעמי עדיין חובה עלינו לפתור את הבעיה הפלסטינית בעדיפות גבוהה מכיוון שהמצב הקיים מאיים יותר מכל על היציבות הפנימית שלנו ועוד יותר על שמירת הרוב היהודי במדינת ישראל. פתרון חייב להיות וזה חייב להיות יצירתי מאוד בהתבסס על התמורות, שחלו מאז 67 ועד היום. הפלסטינים לא יכולים להתבצר בעמדותיהם וכך גם מדינת ישראל צריכה חשיבה אסטרטגית יצירתית על מנת לחולל את השינוי המתבקש.
יום הזיכרון לרצח יצחק רבין ז"ל הוא יום בו חובה על כולנו לציין את אחד מנקודות השבר המשמעותיות ביותר בתולדות העם היהודי בכלל ובמדינת ישראל בפרט. רצח ראש ממשלה בישראל על ידי יהודי וזאת על רקע של משבר פוליטי, אידיאולוגי, שהוביל מרצח יהודי למעשה הוא זעזוע עמוק בקרבנו- אידיאולוגי, ערכי, פוליטי שמרחיק את ימין ושמאל כמרחק מזרח ממערב. רבין הישראלי, שמייצג עבור רבים מאיתנו את דמות הישראלי בארץ ציון, שלחם במלחמות הקוממיות שלנו כעם והוביל את צה"ל ומדינת ישראל להישגים מרשימים בתחומי הצבא, הפוליטיקה, האסטרטגיה, החברה ועוד והוא איש עתיר זכויות בחברה הישראלית המודרנית בארץ ישראל.

זכיתי להכיר את האיש באופן אישי במספר מפגשים אישיים וקבוצתיים והיה ברור כי הוא מהווה מודל לחיקויי עבור רבים מאיתנו.
אני בתפיסת עולם מאמין בשלום ובמהלכים שיקדמו את מדינת ישראל להיות למדינה רצויה ב"שכונת" המזרח התיכון ויחד עם זאת אני לא נאיבי לחשוב, שללא עוצמה צבאית משמעותית לא בהכרח יכולנו לשרוד כאן. ברור שמדינת ישראל צריכה לשמור על יתרונה האסטרטגי צבאי, הטכנולוגי, החברתי, הפיתוחי, אך כל אלו נועדו בכדי להושיט יד לשלום למדינות האזור בכדי לנסות ולבסס פה יציבות ובעיקר פיתוח כלכלי וחברתי, שיוביל לנחשקות לשלום בעדיפות על תאווה לדם. הפוטנציאל הגיאו – פוליטי, אסטרטגי וכלכלי שקיים באזור הוא עצום וחובה על כולנו להתחיל לממש בדרך של אסטרטגיה חדשה שיתוף פעולה מתוך הבנת האינטרסים המשותפים על פני הלוואים.
ידידיי ורעיי סודאן עשתה זאת השבוע ולהבנתי המרחק למדינות מפרץ נוספות ובראשן סעודיה ומרוקו (בקרוב טיסות ישירות למרוקו- על פי מקורות יודעי דבר) ולמדינות ערביות אחרות, הוא כמרחק נגיעה ולא ירחק היום שחזונם של אבותינו לשלום התגשם. ברור הוא שאנו עדים לקריסת האסטרטגיה של הליגה הערבית ובמהרה בימינו הכן, הנירמול ולחיצות הידיים האמתיות ינחו את מנהיגי המזרח התיכון לאביב ושחר של שלום. וכן גם מנהיגי עבר משני הצדדים ובינם רבין יזכו למעט נחמה גם שם למעלה.