קשה לאותם "ביביסטים", "משיחיסטים" להביט מהצד ולראות איך זה קורה ואז אוחזת בהם הקנאה על ההתגייסות להגנת המופלל שרק אז המילה לכאורה מודגשת ומביטים ורואים איך אירועים חריגים מקבלים פרשנות משפטית רפה, איך אירועים פוליטים לאומיים מקבלים חו"ד עם חותמת ירוקה, איך תיקים לחקירות מורכבות מורדים לארכיון, איך הסכמים מדיניים שמחייבים דיון מעמיק במוסדות הרשמיים מאושרים ובסה"כ הם למדים שתהליכים ואפילו המורכבים ביותר יכולים להיות פשוטים וזוכים לחיבוק בקשת הרחבה של בעלי הדעה הבכירים ביותר והערוצים ה"נכונים" מהללים ומשבחים בקנאות יתרה ומוצאים עצמם מבולבלים בזפזופ בין הערוצים ו"צובטים" את עצמם בכדי להאמין בעלילה.

הם מביטים ומקנאים  ב…:

הם מקנאים כי הם רואים איך הם מגנים על פצ"רית פושעת שהשפילה את המערכת הצבאית, את לובשי המדים, את הדין בישראל ואת הרשות השופטת רבתי. ההגנה היא באמצעות התקשורת, החיבוק, הראיונות ואפילו מעשים דרמטיים פסולים מקבלים זווית בחינה רכה ורפה.

הקנאה היא גם באיך הזלזול בבג"צ מתפרש כמשהו לגיטימי והיועמ"שית מהתלת ומורחת זמנים כאילו שזה בסדר ולא קם אחד שיגיד לה הגזמת, אלא אפילו זה עובר ומקבל מימד של דיון עמוק בסוגיה. השעות עוברות והיא קובעת מתי תוגש התייחסותה ואז מעבירה הודעה לקונית בע"פ.

הם מקנאים כי את משפטו של רונאל פישר אפשר לנהל בעצלתיים ולקבוע דיון אחד בשבוע או סה"כ 5 דיונים בשנה ואין מי שיצעק תאיצו כבר ובמקומות אחרים זעקות השבר נשמעות על אף ולמרות.

הקנאה היא גם בעמידה מול המוסדות הרשמיים של המדינה. איך גם עבירת בניה מקבלת פרשנות "מרתקת", כשמדובר בראש שומרי החוק והדין בישראל. "סה"כ משהו מינורי…" שלא מצריך טרטורים לפירוק ואוסף אינסופי של לוחמי סיירת ירוקה או שוטרים.

הם מקנאים כי הם רואים שלחסום את כביש 20 זה מעשה קל ופשוט ואפילו מקבל לגיטימיות שקטה, אך חסימת חניה היא אירוע ביטחוני שמחייב חקירה מעמיקה ואינטנסיבית.

הם מקנאים כי להפגנות קפלן יש תהודה חוצת גבולות ואפילו המטוס מספר 1 ביעף עובר מעליהם והם לא זוכים גם לרחפן.

הקנאה גם מעידה ששרפת פחי אשפה ומכוניות באזור מוגן מאוד מקבלים מימד של מחאה סבלנית. סה"כ זיקוק שנפלט ופגע במקרה איפה שפגע ועיניהם של המטפלים אינה מצליחה להבחין כי מדובר באירוע ביטחוני חמור.

אחוזי קנאה הם מביטים בהם ורואים כיצד הם יודעים לעמוד איתן נוכח ה"רעות" שצצות חדשות לבקרים בעיניהם.

לא רק סיפור הפצ"רית הביא אותם לעריכת תוכנית מתקפה כנגד אלו שרוקמים מזימות. במקרה שלה, שהוא מובהק של כשל וחידלון, הם העמידו את התקשורת, העמידו את עו"ד הטובים ביותר, הם העמידו כותרות שמגמדות את מערומיה,

הם מקנאים כי כשאתה ממנה ראש מסוים שתואם עמדה מסוימת אז זה בר ביצוע, אך כשאתה ממנה את אותו ראש שעמדותיו אינם מתיישרים אז ישנה בעיה בעיקר בניגוד עניינך לעצם המינוי על ידיך.

הם מקנאים כי המגילה ההיא שנחתמה בהקמת המדינה, היא בעלת ערך עליון לחברה בישראל ואותה אחת הופכת לבדיחה כאשר המשיחי לשב"כ מגיע ומחייבת התכנסות הלשעברים, פניה ל"פרלמנט" בג"צ בכדי לזעוק כי בצבא יכול אותו משיחי ללחום כי אז תפקידו הוא מול אויב ואילו כאן הוא יכול "להילחם" כנגד העם.

הם מקנאים כי אפילו הסכמים קואליציוניים שבהם מיליארדים מועברים לא זוכים למערכת בקרה יסודית ובחינה משפטית ואלו מגיעים גם למקומות שתלמוד תורה הוא לא הצד החזק שבהם.

כשהם מבחינים בכך שהכל תלויי בזוית הפרשנות, בגודל האייטם התקשורתי ובעוצמת תגובת מערכת האכיפה , אז הם מבולבלים ואז למדים שהכרעה בקלפי היא לא בהכרח מביאה לשינויי, אלא דווקא השקעה בפקידות הבכירה ובראשי מערכות אכיפת החוק בכדי לחולל שינויי. לכן הקנאה מוציאה אותם מדעתם ובעיקר בגללה הם מתוסכלים ומנסים ללמוד מהו בעצם מקור הכוח ואיך מנהלים מדינה דמוקרטית וכתלמידים מצטיינים ברגע שהם מגיעים להבנת התהליך ומכינים תוכנית אופרטיבית מתאימה לשינוי המיוחל להם אז הם מקבלים תעודת אספסוף, עדר, מנשקי כמהות ומזוזות ובכיינים. כך הם  מבינים שהערך הדמוקרטי שנותן פרשנות חד ערכית למשקלו הסגולי של כל קול זוכה אף הוא לקבל המשגה ופרשנות שונה.

וכן בהחלט ברורה הקנאה איך דווקא הפלפון היחידי בעולם שורד חמישה ימים במים ועדיין פועל עם חצי סוללה וזה אחרי שנעשתה "הפקה" מרשימה עם חצי עם שמחפש מישהי שמצאה דרך לתחמן את החוק ולשקר בע"פ ובכתובים לכל מי שרק דרש ובסוף ההסבר הוא שהעלילה היא לא זאת, אלא הפושעים והח"כים שהעזו לעבור גדר. אז אין סיבה שלא יקנאו כי גם מה ש"מסריח" ריחו מקבל צבעוניות שינה.

לא שחסרים סיפורים שצריכים להיות מבוררים ומטופלים, אך שאלו יהיו באותן אמות מידה וביושרה חד ערכית.

ידידיי ורעיי בסה"כ הקנאה הוציא אותם מדעתם, כי הם בסה"כ מנסים לחקות את הקיים, אבל הכשר של ההם הופך למסריח ותפל לקנאים.