הראשון: אמון.
אין באמת צורך לעמול קשה כדי לבנות סביבנו שריון שיגן עלינו מפני….
אפשרי להרפות ולאפשר לחיים לשאת אותנו איתם. ובשפה קלה יותר- לזרום.
אפשר ללמוד לבטוח בעולם, כי גם אם ישליך עלינו נסיבות נעימות, נסיבות בלתי-נעימות
והפתעות למכביר, העולם אינו נגדנו, וגם לא בעדנו. הוא לחלוטין איתנו.
המאבק לשלוט בדברים, החרדה למה שעלול להתרחש פתאום בכל רגע ורגע, הפחדים
מהעתיד, כל אלה הם בסופו של דבר דרך חיים שהיא הרבה יותר כואבת, מותחת
וכבדת-מחיר.
אמון היא גישה של לב ותודעה, שמכילה חיוביות, קבלה, תקווה ואופטימיות, אבל היא גם
התחושה שביכולתנו להרשות לדברים להיות כמות שהם, אפילו דברים קשים בעיקר אם
אין באפשרותנו להשפיע.
במקום לתייג את החוויה כבעיה, נראה אותה כחלק מחיינו ברגע ייחודי זה. כי לא הכול
ידוע ולא הכול מובן ולא על הכול נוכל לשלוט. ויש בזה גם משהו מרתק, מושך גם אם
הוא מבהיל באופן כלשהו.
השני: אנרגיה, שאיפה, החלטיות .
כשאנו עומדים בפני הכורח להתקדם אל השלב הבא בחיינו שזה שלב טבעי, ולמרות שהוא
כרוך בלא מעט התפתלויות, קשה וקל בעת ובעונה אחת, למאמץ יש חשיבות גדולה.
אנרגיה מאוזנת היא מאמץ רך שעושה את העבודה. לדוגמה פעילות ספורטיבית כמו יוגה
או פעילות רוחנית כמו מדיטציה. שניהם יעלו את רף האנרגיה בתוכנו.
נניח שאנו עובדים על נטייה נפשית כחרדה, כעס או שיפוט-עצמי; מאמץ נכון יהא לפגוש את
אותו הדפוס ברכות, שוב ושוב, כפי שהוא מתבטא בגוף ובתודעה, מלווה בתשומת לב עדינה
וסקרנית, במטרה להבין ולראות מה מתבקש ברגע זה, במקום להיבהל.
השלישי: קשיבות, נוכחות, תשומת-לב
בכדי לחוות את החיים במלאות רבה יותר, עלינו לתרגל קשיבות, תשומת-לב מרוכזת.
דהיינו להיות ערים, מודעים, ודרוכים להבחין במה שבאמת מתרחש ברגע זה ממש.
ההיפך מזה הוא אי-קשיבות: הסחת-דעת, התנתקות, אוטומטים ,מחשבות טורדניות.
כאשר עולה מחשבה, אתם יודעים שאתם חושבים ואתם יודעים איזה סוג של מחשבה
אתם יודעים כאשר אתם נמשכים למשהו שאתם אוהבים, או כשאתם חשים רתיעה
מפני משהו שאינכם אוהבים. אתם מודעים לכוונות ולרצון למצבי-רוח , מצבי הרגש הפנימי,
כעס, עליצות, אהבה וכל תחושה רגשית אחרת.
אנחנו יכולים לקחת אחריות על כול זה ולראות מה באמת נמצא שם, כשנהיה קשובים.
הרביעי: רוגע, שלווה, ריכוז
האם ביכולתנו להירגע ולהתעשת, לפסוע הצידה, ולאפשר לעדר לדהור הלאה בלעדינו?
ממה תוכלו להרפות? האם ניתן למשל לצמצם את הצורך לבדוק הודעות, ווטסאפים ומיילים
בכל הזמן או שניתן להחליק שאת זה נעשה רק בזמן מאוד מסוים שיקבע ראש?
האם אנחנו יכולים ליטול לעצמנו הפסקות זעירות במהלך היום בכדי לאפס את עצמנו?
שקט פנימי הוא דבר זמין תמיד, אנו מסוגלים ללמוד כיצד להרפות מהרעש, וליהנות
מהשקט, ובשקט נוכל לשמוע את הקולות הנסתרים שבדרך כלל איננו יכולים לשמוע.
החמישי: חכמה, תובנה, התעוררות
איזה סוג של הבנה דרוש לנו בכדי שנוכל לחיות באופן קל יותר, ליטול אחריות על חיינו ועל
תודעתנו, והאתגרים של החיים?
הקשבה עמוקה למה שקולותינו הפנימיים אומרים לנו, והרגישות למה שמתרחש ברגע זה
עצמו, ענוה ושקט. שאילת שאלה והרפיה מהציפיה לתשובה, אך ביטחון בשאלה, שזו תוסיף
לפעול ברקע הדברים, ותביא עמה בהתמדה את מה שנחוץ לנו.
החכמה עיסוקה הוא בחיים. כאשר אנחנו שוקלים לצאת אל העולם ולעשות שינוי, אנו עשויים
להרגיש רפיון ידיים לנוכח דברים שבולמים ומעכבים אותנו.
אנו עשויים לחוש שהמשימה היא מעבר לכוחותינו, חסרי אונים , קטנים בעולם גדול, עוין
ומבורדק, או כשאנחנו לא מוכנים עדיין.
אבל החכמה תאתגר את כל הסיפורים הללו על ידי חשיפתם כאמונות מאשר דברים נכונים.
כאשר אנו לומדים ומפנימים שאלו אמונות/ סיפורים ולא אמת, יתהוו מעצמם באורח טבעי
כוחות ואפשרויות שיחזקו אותנו.
ואיך כל האמור לעיל יכול להתקיים?
למידה למידה ועבודה עבודה. החיים מטרתם לימדה והתפתחות.
מוזמנים תמיד ללמוד ולהתפתח.

א.נשים יקרים, זוהי הכתבה האחרונה שלי לאחר שנה פלוס שניסיתי לתת לכם
ידע שבעיני חשוב ויכול לקדם כל אחד ואחת בחייו.
מקווה שהצלחתי.
היה לי עונג גדול להכין כל כתבה וכתבה.
אשמח שתמשיכו לעקוב בדף הפייסבוק שלי:
ענת בן חיים מערכות יחסים זוגיות ו EMID תרפיה בתנועות עיניים.
אשמח שתעקבו גם אחרי האתר שלי:
WWW.ab-emid.co.il
מוזמנים לפנות אלי טלפונית לייעוץ חינם של 15 דק לכול צורך ומטרה
0528224047
מודה לכולם על הפירגון והאמון (: