מאמר מאת אמנון אשל אסולין

במהלך בוקר רביעי התבשרנו שיום ה"חג הלאומי" לפתיחת שנת הלימודים יהיה במועדו ב – 1/9 וכי תפתח שנת הלימודים כסדרה, אך למה כבר עשרות שנים בהם מגיעים לרגע האחרון ורק אז פותרים חלק מהבעיות הידועות לכולם. אני רוצה להניח שלאף גורם אין רצון להתיש את ילדינו ואת הוריהם בשאלת תפתח או לא תפתח? ותמיד זה נמרח חודשים וברגע האחרון משתחררת אנחת רווחה על ידי כולם.  החינוך בישראל ובכלל הוא ממוקם גבוה מאוד בראש סדרי העדיפות של כל הדרגים – הפוליטיים, הפקידותיים, ההורים, אנשי ההוראה ובהתאמה ההשקעה בנושא באה לידי ביטויי. ברור לכולם שהשקעה בחינוך היא בעלת הערך החברתי המשמעותי ביותר לחברה והיא נכס לאומי ומקור עוצמה לחוסן החברתי. אי אפשר לומר את המשפטים האחרונים ובסופו של יום לא לדאוג לחינוך ערכי בדורות העתיד. חינוך למחקר, ליזמות, לספורט, לתרבות, אומנות, מקצועות חופשיים ועוד מקצועות רבים שמבטאים את העוצמה החברתית. והנה בכל משבר בתחום החינוך מובלטת בעיקר הסוגיה הכספית וגודל המשכורת למורה המתחיל, למורה הוותיק, למפקח וכדומה וניראה מתוך הוויכוח שמתנהל בתקשורת כי את הצדדים מעסיקה רק סוגיית השכר והתגמול למורה. מחד אני שמח שהלימודים יפתחו במועדם הקבוע, אך מאידך בואו ניקח את הסוגיה הזאת בכל הכוחות הדרושים ונעסוק בערך החינוך מתוך הבנה שהאיכות היא החשובה. בסופו של יום כמו כולנו לקניות בסופר הולכים עם כסף וכן יש ערך של תגמול הולם למקצוע המורה החשוב, אך ליבת הוויכוח צריכה לעסוק באיכויות. בתוך כל המחלוקת לצערי נעלם העיסוק באיכות ולמי שלא מכיר משרד החינוך במהלך השנה האחרונה הוביל רפורמה איכותית מרחיקת לכת בשיפור איכות החינוך ומתן עצמאות ניהולית מרחיקת לכת למנהלי בתי הספר – רפורמת "גפן". זוהי בשורה חשובה לאיכות החינוך בישראל שנותנת לכל מנהלי בתי ספר והמורים עצמאות ניהולית ותפקודית לבחירת נושאי ליבה משמעותיים בחינוך ערכי בבתי הספר. ההסתדרות לצערי זעקה את זעקת השכר, האוצר זעק את זעקת האין כסף, הפוליטקאים שתקו במאבק ומשרד החינוך היה תקוע בין לבין ולכן פוספסה הזדמנות מצויינת לעסוק באיכויות החינוך בישראל. ה"מלחמה" הזו מפספסת בגדול את תפקידם ותפקודם של המורים בישראל, סיפורם הוא לא כסף ועוד כסף, אלא סיפורם הוא מקצוע בעל משמעות ערכית ושם השליחות היא המרכיב המרכזי וכאן הפספוס הוא עצום. המורים מגיעים לבתי הספר מתוך רצון עז להשקיע, להשביח, לחנך, לתת מעצמם למען ילדי כולנו ובתוך כך משקיעים את כל כולם בעולם החינוך הערכי, לימוד הרגלי למידה, לימוד לחקרנות, לימוד לפיתוח אישי, לחדשנות בכל תחומי החיים ולעוד נושאים רבים ובעיקר חינוך לערכים בנרטיב הלאומי. על כן הביטויי שהובא בתקשורת הוא בעיקר להסכם הקיבוצי ולמרכיבי השכר למורה הוותיק והצעיר והמתמחה ולא למרכיבי איכות, שבכל פעם לא מעניינים את התקשורת. בכל מקרה מומלץ למנהיגים – ראש הממשלה וחבריו לעסוק היום בתפיסת החינוך וברפורמות הדרושות על מנת להצעיד את ישראל קדימה ולפתח את דורות העתיד, את ילדינו.

השבוע נפגשו לפיד ונתניהו לפגישת עדכון ביטחונית כמתבקש בפרוטוקול וגם כאן לצערנו העיסוק היה בתמונה, בכותרת ובפרסום ולא בעומקם של הסוגיות הביטחוניות שעל הפרק. ראינו את ההתכתבות בין היועצים וההנחה שאלו הונחו על ידי המנהיגים וגם כאן המקום לומר הביטחון הלאומי שלנו ראויי שלא יעסוק בתמונה ובכותרת. נכון שזוהי תקופת בחירות וכל צד מנסה למקסם את הכותרת לטובת הבוחר, אך ראויי שלא נספק כותרות לתקשורת שתמשיך לעשות מכך "מנעמים" ובמידה מסויימת תבליט את הצד הרדוד של הביטחון הלאומי והמנהיגים.

ידידיי ורעיי החינוך הוא ערך עליון חברתי וראויי שנעסוק באיכותו ובאיכות האנשים שמובילים אותו ולא ניתן להסתדרות, לאוצר או לתקשורת ליצור זילות וכותרת על חשבון המהות ועל זה נאמר – "הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים הדואג לדורות מחנך אנשים" (יאנוש קורצ'אק), אך אם מפגש עדכון בטחוני בין ראש הממשלה לבין ראש האופוזיציה עוסק בתמונה, אז אל לנו להלין