מאת חנן זיסו

אתמול יצאנו לקלפיות. אחרי מערכת בחירות קשה סוערת, רוויית ויכוחים, הבטחות ומאבקים פוליטיים, אזרחי ישראל אמרו את דברם. אבל גם הבוקר, כשהקלפיות כבר נסגרו והקולות נספרים, שאלה אחת נותרה פתוחה האם נדע להפוך את ההכרעה הדמוקרטית להזדמנות אמיתית לשינוי ?.

עבורי, הבחירות האלה היו מאבק על זהותו של ראש הממשלה ועל מספר המנדטים של כל מפלגה במחנה השינוי. אבל הן היו מאבק גם על דמותה של המדינה, על הערכים שיובילו אותה ועל העתיד שנשאיר כאן לילדים שלנו.

אני תומך בגוש השינוי מתוך אמונה שישראל זקוקה למנהיגות אחרת לגמרי מהקיימת היום. מנהיגות אמיתית שמבינה כי כוח פוליטי אינו מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי לשרת את הציבור. מנהיגות שיודעת לקחת אחריות, להקשיב לביקורת, להכיר בטעויות ולפעול לתיקונן לא כפי שמנהיגות כיום לצערנו עושה ופועלת.

המסר המרכזי של הבחירות האלה הוא שאסור לאף מנהיג להתבלבל ולחשוב שהמדינה שייכת לו. המדינה שייכת לכלל אזרחיה.

הציבור הישראלי מתמודד עם אתגרים כבדים, ביטחון אישי ולאומי, יוקר מחיה, מחלוקות חברתיות, שאלות של שוויון בנטל ומשבר אמון עמוק במערכת החינוך ובמערכת הפוליטית ובמערכות רבות נוספות .

אלה אינם נושאים שאפשר לפתור באמצעות סיסמאות או קמפיינים. הם דורשים תוכנית עבודה מסודרת, אומץ ציבורי ונכונות לקבל החלטות מורכבות וקשות
.
במובן הזה, גוש השינוי נדרש כעת להוכיח והוא יעשה זאת שהחזון שהציג במהלך מערכת הבחירות יכול להפוך למציאות. לא די להתאחד סביב הרצון להחליף שלטון. צריך להתאחד סביב מה שרוצים לבנות במקומו.

כאן טמונה גם האחריות של גדי איזנקוט ושל יתר מנהיגי המחנה שאני סומך עליו על גדי ועליהם כולם גולן בנט לפיד וליברמן. הציבור מצפה מכם לגלות מנהיגות ממלכתית ויצירתיות, להציב את טובת המדינה לפני שיקולים אישיים ואגו ולדעת לעבוד יחד גם כאשר קיימים חילוקי דעות. הניסיון הביטחוני, הציבורי והפוליטי צריך להתבטא ביכולת שלכם להציע דרך ברורה קדימה, לצד הביקורת המוצדקת והקשה שיש על מי שמכהן וכיהן עד היום.

גם אם התוצאות אינן מספקות הכרעה חד משמעית, אסור להפוך את חוסר הוודאות הפוליטי לתירוץ לשיתוק.

להפך זהו הרגע שבו נדרשים שיקול דעת, אחריות ויכולת לבנות שותפויות. תוצאות הבחירות אינן מעניקות לאיש צ'ק פתוח, אך הן מחייבות את הנבחרים להקשיב לרצון הבוחרים ולפעול בהתאם לאחריות שהוטלה עליהם.

אסור לנו לשכוח גם את החברה הישראלית שמחוץ למסדרונות הכנסת. את ההורים שמודאגים מעתיד ילדיהם, את המורים שנאבקים על מעמד החינוך, את החיילים והמילואימניקים ובני משפחותיהם, את הצעירים שמבקשים לבנות כאן חיים ואת האזרחים שמרגישים שקולם אינו נשמע ונספר. מבחינתם, ומבחינתינו כולנו הבחירות אינן מסתיימות בספירת הקולות. הן נמדדות בשאלה אם חיינו יהיו טובים יותר מעתה, בטוחים יותר והוגנים יותר.
אני מאמין ששינוי אמיתי מתחיל בהכרה בכך שגם מי שלא הצביע עבורנו הוא חלק מהמדינה הזאת. אפשר להתווכח בחריפות, להחזיק בעמדות שונות ולהיאבק על הדרך הנכונה, בלי לוותר על כבוד הדדי ועל מחויבות משותפת לעתיד ישראל.

אתמול הסתיים יום הבחירות. היום מתחיל מבחן המנהיגות.
המבחן הזה אינו שייך רק לגוש השינוי שלנו, אלא גם למחנה השני ולכל מי שמבקש להנהיג את ישראל. אבל מי שביקש את אמון הציבור בשם השינוי חייב גם להוכיח והוא יוכיח שהמילים האלה אינן רק סיסמה. עליו אכן להראות שאפשר לנהל אחרת את המדינה, להקשיב אחרת ולקבל החלטות מתוך אחריות לדורות הבאים.

כי בסופו של דבר, השאלה החשובה אינה רק מי ניצח בבחירות, אלא מה ישראל תרוויח מהן.
אני תומך בשינוי משום שאני מאמין שישראל ראויה למנהיגות אחרת הקיימת היום שמחברת במקום לפלג, שבונה במקום להסית, ושמבינה כי האחריות למדינה גדולה מכל מפלגה ומכל אדם.
הבחירות היו אתמול. האחריות שלנו לעתיד המדינה מתחילה היום.