מדינת ישראל נמצאת בעיצומה של מלחמה רב זירתית בגבולות המדינה – רצועת עזה, גבול לבנון, רמת הגולן, יהודה ושומרון, תקיפות של החות'ים. עליה משמעותית של האנטישמיות בעולם במימון ישיר ומוכח של האיראנים לרבות בארה"ב. התקפה בחזית הבינלאומית ואיומים מצד מדינות רבות ובתוך כך אפשרות לצוי מעצר בינלאומיים לראשי המדינה. ובתוך כל אלו המאבקים הפנימיים לא מפסיקים לרגע כולם בכולם – הפגנות נרחבות לשחרור החטופים, קמפיין נרחב לבחירות עכשיו, כן חוק גיוס – לא חוק גיוס, חוק הרבנים, המשך הרפורמה המשפטית ובקיצור הכל רוחש וגועש כאילו שחסרות לנו צרות. ביבי מנסה בכל כוחו לשמר את הקואליציה כאשר המאבק בין דרעי לבן גביר, שהצליח להישמר בפרופיל נמוך חצה את ה"גבול" והפך למאבק איתנים – חוק הרבנים ומנגד כרטיס כניסה לקבינט המלחמה. לא ניראה ששקט שם ויותר ויותר ברור כולל מההבנה מה קורה בתוך הבית הליכודי, כי שעת בחירות לפנינו. אלו הפוליטיקאים מתנהלים באופן חסר אחריות כאילו שמדינת ישראל נמצאת בשעותיה הרגועות והיפות ו"יורים" זה בזה וכאילו לא מפנימים שאת ה"תחמושת" עדיף שנכוון לכוון האיומים החיצוניים. בני גנץ שזה מכבר עזב את הקואליציה הבין שזה לא הולך לכוונים ברורים של העדפת האינטרסים הלאומיים על פני האינטרסים הכיתתיים הצרים וכעת גלנט צועק שם את האינטרס הלאומי וכאילו שהאוזניים אטומות לחלוטין למשמע דבריו. "אתה מעדיף את דעתם (של לפיד וגנץ) בחוק הגיוס על חשבון שלמות הקואליציה…" מטיח בו ביבי ומבהיר שיותר חשובה ההישרדות הפוליטית מאשר הצורך בגיוס החרדים לצה"ל. ביבי מצליח להמשיך לתמרן בליכוד – השתקת אדלשטיין, ברקת, זוהר ועוד וגם בזירה הקואליציונית בין דרעי, בן גביר, סמוטריץ וגולקנוף בצורה כזו שמרחיקה את יום קריסת הקואליציה. כל זאת נוכח עיסקת החטופים שנרקמת מאחורי הקלעים ושם יש תחושה שהפעם משהו יצליח, נוכח העצימות הגבוהה מאוד מאוד בצפון, יש לומר מלחמה ונוכח ההכנות של ביבי לביקור בארה"ב. איזה נס צריך עוד להתרחש פה אחרי "נס" ה – 7/10 בכדי שהחבורה הזו שמנהלת את המדינה תבין שהמשך השחיקה באינטרסים הלאומיים העליונים אולי תשמר את הקואליציה לתקופת מה, אבל בהחלט תעודד את האויבים שלנו ובעיקר את איראן שהכל "מתפורר" ומדינת ישראל היא בכל זאת משהו זמני. ביבי חייב להכריע והימים דוחקים , האם ממצים את פוטנציאל עסקת החטופים או שוב עושים "תרגיל" , כפי שרבים צופים שיעשה האיש, האם הולכים למלחמה בזירה הצפונית עד להכרעה והשבת תושבי הצפון הביתה בביטחה או ממשיכים להכיל, האם הוא שומר על פרופיל מאוזן מול האמריקאים מתוך אינטרס לאומי של שמירת מערכת יחסים ראויה עם המעצמה או ממשיך במאבק ישיר מול ביידן, הישרדות אישית או הישרדות לאומית. רבים מבינים שלא ניתן להמשיך בצורה כזו עם הרכב קואליציוני כזה וכפי שהשר זהר אמר "הקואליציה מתפוררת…" וההכרעה של ביבי לא יכולה להידחות עוד וגם הוא מבין זאת לאור רעשי ה"תסיסה" בתוך הליכוד. את הפוליטיקאים פחות מעניין מה יהיה, אלא ורובם עם אינטרסים צרים, איך יהיה? הם חושבים על עצמם, על אנשיהם והרחבת המשרות עבורם ועל המצביע הפוטנציאלי. זהו זמן רע לבחירות והדעת אומרת ממשלת חירום לאומית נכון שתקום, אך כבר רמת האמון היא ירודה ולא ניראה שגנץ ישוב או לפיד או ליברמן יקחו על עצמם הרפתקה כזו עם ביבי.
בעוד ימים ספורים ביבי נתניהו – ראש ממשלת ישראל ינחת בוושינגטון ויהיה שותף בהזמנה לשני ארועים שיעצבו את מדינת ישראל לשנים הקרובות. במידה רבה יהיו בעלי השפעה על המזה"ת בכלל ובעיקר יסמנו את כוון התפתחות מערכת היחסים עם המעצמה האמריקאית של הדוד סם. האירוע הראשון הוא פגישה עם נשיא ארה"ב והאירוע השני נשיאת נאום בפני שני בתי הקונגרס. אלו אירועים דרמטיים לעם בישראל ובעיקר להבנה שהתלות שלנו מוחלטת בארה"ב ובודאי בימים "מטורפים" אלו כפי שנסקר קודם לכן. הציפיה שביבי יתעלה וידע לתמרן נכון בכדי לקדם את האינטרס הישראלי והיהודי ושם ישמור על כבוד הדוד סם הנוכחי, כמובן בלי לקפל את האינטרס הלאומי הישראלי הצידה. נאחל לביבי הצלחה במשימה הלאומית הזו ושמשם תצמח לנו תפנית במערכת היחסים.

ידידיי ורעיי מורכבות הימים מחייבת את כולם לתת כתף ובמידה ולא אז נכון לקצר הליכים ולרוץ לבחירות שיהיו מאוד גורליות לעתיד העם היהודי בישראל ובעולם.