הפלונטר הפוליטי בישראל יוצר מצב בלתי סביר להקמת ממשלה יציבה, שתחזיק מעמד לאורך זמן סביר. בכל ראיון תקשורתי פוליטי של מי מהמבקשים להיבחר נשמעת האמירה החדה – "אין סיכויי שנשב עם זה", "החיבור ביננו לא ריאלי" ועוד אמירות ש"חותכות" אופציות לשיתוף פעולה בין הגופים הפוליטיים ובסופו של יום אנחנו מוצאים שחיבור בין מים לשמן בפוליטיקה כן אפשריים ואפילו מרץ ישבו עם ימינה וימינה עם רע"מ. בעבר הורגלנו לאמירות "אין סיכויי שנבנה קואליציה עם הערבים" וגם זאת ראינו שהן אמירות, שמשתנות בהתאם לצורך הפוליטי והאישי של השחקנים. השבוע נחשפנו לסיפור מרתק שמתאים לטובים שבבימויים  הקולנועיים, כמיסה חושף סיפור על ליברמן ורומז בו על  "חיסולים", "שוק אפור", "פגישות", "ניצבים", "עדים", "סמויים", "נעלמים" "איומים", "סגירת תיקים", "כסאות" ועוד רכיבים בעלי פוטנציאל לטוב שבסרטי הדרמה הפוליטיים. היה או לא היה ניראה אם ייחקר וייבדק, אך אין ספק כשמחברים זאת לדמויות המדוברות אז הדמיון והמציאות מתערבבים ורבים מאיתנו מייצרים ספקולציות, שמדובר בסיפור אמיתי או לכל הפחות הסיפור הפיקנטי של הקמפיין הנוכחי. בתוך כך ובהמשך לכתוב אמר השבוע ליברמן על נתניהו "מדובר בחלאת המין האנושי…", זה אותו ליברמן שהיה יד ימינו של נתניהו במשך שנים רבות ובמידה רבה היה השנוא שבח"כ על ידי השמאל הישראלי ועוד יותר על ידי הערבים. מעניין את כולנו בהמשך לתסריט הדרמטי למה התכוון ליברמן באמירה על ביבי ורבים מניחים שהאיש במידה מסויימת יודע על מה הוא מדבר. בכל מקרה אותו ליברמן הצליח להפוך את עורם של גורמי הכוח השמאליים בפוליטיקה הישראלית ובוודאי הערבים וממצב של האיש השנוא ביותר שם, זה שאמר "צריך להעביר את הערבים לצד השני…", זה שלא הפסיק להשמיץ את השמאל הישראלי בתמימותו הביטחונית, האיש הזה הפך לאביר השמאל הישראלי והוא מונף על כפיים. בוודאי שלשמאל הישראלי ולערבים יש אינטרס מובהק לשאת את ליברמן על כתפיים, אך ליברמן, ככה?, כזה היפוך?, כזו "התבגרות והתפכחות"?, מה שמלמד אותנו עוד שיעור פוליטי ובוודאי יכנס לרשימת שיעורי האזרחות היוקרתיים – בפוליטיקה הכל אפשרי ומה שלא נסדר או במילים אחרות על פי שקספיר "הפוליטיקה מזווגת זיווגים בלתי אפשריים". שימו לב חברים מה קורה לנו בפוליטיקה הישראלית של השנים האחרונות המתודה והרטוריקה השתנו באופן גס ומהופך וכיום בהחלט ניתן לזאת את ה"אני" לפני הלאומי. האינטרסים האישיים גוברים על כל שיקול פוליטי לאומי ובהחלט זה מה שמביא את הפוליטיקה הישראלית לשיאנית שלילית בתחומים רבים, לרבות כמות הבחירות ומביא את מצב המדינה והאומה לחוסר סובלנות בין האחד לשני וזה בולט בכל מקום ברחבי החברה הישראלית. אנשי לפיד ימשיכו מאחורי הקלעים להיפגש עם אנשי דרעי והפוליטקאים יכחישו, אנשי עבאס יפגשו עם ביבי ואנשי יהדות התורה התפצלו וילכו אם צריך שמאלה ואפילו ממשלה תורכב על ידי ראש ממשלה עם 6 מנדטים זו הפוליטיקה הישראלית ב"מיטבה" וכל עוד לא שונתה שיטת הבחירות ואחוזי החסימה, כנראה שנמשיך לראות את פרקי המתח הדרמטיים של הפוליטיקה הישראלית.

השבוע התקבלה ההכרעה של שר הביטחון – בני גנץ על מינויי הרמטכ"ל ה – 23 וזה הכריע לאחר התלבטות לכאורה בסוגיית המינויי והודיע לראש הממשלה ולשני המועמדים כי האלוף – הרצי הלוי ימונה ויעלה לדרגת רב אלוף. אין בכוונתי לעסוק בסוגיית ההליך, העיתויי והפרשנות, אך חשוב לי להדגיש גם מכיוון שאני מכיר אישית את שני המועמדים וגם כי הייתי חלק מהשירות קבע בצה"ל, מדובר בבחירה בין מועמדים מצויינים וכל אחד מהם עתיר זכויות הקשורות לביטחון המדינה לאורך שנים רבות. כל אחד מהם שהגיע לקו הגמר והיה נבחר היה נחשב כבחירה מצויינת ועל כן הציפיה מכולנו לא לחפש פגמים בזה או באחר ולייחס לשיקולים פוליטיים כמכריעים. בהחלט היכרות אינטימית אישית משפיע כמו בכל מינויי, אך שיהיה ברור עם ישראל זכה למועמדים מהטובים שבנינו וכולנו צריכים להוקיר את שני האלופים ובוודאי לאחל הצלחה רבה להרצי שעול הביטחון הלאומי וניהול צה"ל מופקד החל מינואר על כתפיו.

ידידיי ורעיי השיח הלאומי הוא מראה של השיח הפוליטי ושם אנו זוכים לדרמות אינסופיות, שמשפיעות על כולנו. בואו נדרוש שינויי השיח ובעיקר נדרוש שינויי שיטה וזאת בכדי שנדע להעריך את האיכויות שבתוכנו והן רבות כדוגמת – זמיר והלוי, מלח הארץ הלאומי.