מאת חנן זיסו

תם אך לא נשלם. עם השבתו של גיבור ישראל רני גואילי ז"ל למנוחת עולמים, הסתיימה משימתו של מטה המשפחות להשבת החטופים שהקמנו שהייה לי הזכות והכבוד הגדול להיות שותף בהקמתו ולפעילותו ולהיות מתנדב פעיל בו.
לאחר מאבק נחוש שהובלנו במטה משפחות החטופים, בתמיכתכם כל עם ישראל, 255 חטופים הושבו הביתה, מי לשיקום ומי לקבורה.
משפחות החטופים מודות לחיילי וחיילות צה״ל בסדיר ובמילואים ולכל כוחות הביטחון באשר הם. לנצח נהיה אסירי תודה גם למשפחות השכולות שאיבדו את היקר מכל וברכת החלמה ושיקום לפצועי המלחמה בגוף ובנפש.
הוועד המנהל של המטה התכנס השבוע והחליט הפסקת פעילות המטה למעט פעולות הנחוצות לסגירתו.
ברגע שתסתיים העבודה על הכנת הדוחות הכספיים לשנת 2025 ולרבעון הראשון של 2026, תתכנס האסיפה הכללית של המטה להחלטה על פנייה לרשם העמותות בבקשה לסגירת העמותה.
בשלב זה תתבהר אז גם התמונה הסופית של עודפי הכספים שיוותרו בקופת המטה ותתקבל ההחלטה מה יעשה בהם, ההחלטה תתקבל בתיאום עם המשפחות.
בישראל אני חושב ומעריך שלא התקיימה מעולם פעילות אזרחית קהילתית כה גדולה, עניפה, מקיפה, משפיעה וממוקדת. ספק רב אם בעולם שלנו כולו פעל גוף אזרחי התנדבותי רב זרועות כמו זה, שהשפיע עמוקות. בצורה כזו ובעוצמה כזו עמוקה ומשמעותית וערכית על מדיניות ציבורית של מדינה המצויה במלחמה, השפעה שנגעה והניעה מדינות רבות והשפיעה ונפוצה וקיבלה הכרה בכל העולם כולו ממש.
כאלף מתנדבים במטה החטופים ובכל רחבי הארץ שבו השבוע וחזרו סוף סוף לביתם, לחשוב על חייהם שלהם ועל העשייה, ועל הערכים שספגו במטה, ועל הערכים שהנחילו לכל חלקי החברה הישראלית בשנתיים הארוכות והקשות שידענו יחד.
היתה לנו משימה עם מחוייבות גדולה מאד. ואני חושב שבסופו של דבר החזרתי והחזרנו כולנו אבל לא רק את החטופים. החזרתי והחזרנו גם את עצמי, את עצמנו, את הילדים שלי, את החברים שלי, את הערכים, ואת הידיעה שיהיה מי שילחם בעתיד על הילדים שלי, של כולנו אם חס וחלילה יקרה משהו. הייתה לי הזכות הגדולה להתנדב במטה הזה ולהיות חלק מהדבר הגדול והחשוב והבלתי רגיל הזה.
במשך שנתיים נסעתי כמעט פעמיים בשבוע מביתי בקרית טבעון לתל אביב למטה ולכיכר החטופים. כל הפרופורציות בחיים שלי השתנו. הייתי גאה מאוד להיות חלק ממטה משפחות החטופים. הגוף הזה ביטא את הקול שלי באופן הכי מדויק, עסק במה שהיה לי הכי חשוב, והערכים שלי תאמו בדיוק את ערכיו. ידעתי ששם אני רוצה בדיוק להיות, תחושה שלא חוויתי עם גופים אחרים, בחיי המקצועים ובפעילותי כל השנים.
כאמור השבוע מסתיימת אחת התקופות האיומות והכואבות שידע עם ישראל.
המשפחה, חברים, חברים לנשק ושוטרי משטרת ישראל ועוד רבים אחרים התקבצו על קברו הטרי של רני גואילי, גיבור ישראל ומגן עלומים בשבעה השבוע.
רני, החטוף האחרון שנותר בעזה, הובא סוף־סוף למנוחת עולמים לא כפי שקיווינו, אך כפי שחייב היה לקרות: בבית, באדמתו, עטוף באהבת משפחתו ועמו.
זהו רגע של אבל עמוק, אך גם של סגירת מעגל לאומי כואב. 255 חטופים הושבו לישראל. 87 הושבו כחללים, כל אחד עולם ומלואו, כל אחד מהם פצע פתוח בלב המשפחות ובלב המדינה כולה.
מטה המשפחות להחזרת החטופים מסיים את פעילותו בתחושת כאב שלא מרפה על כל אלו שיכלו להיות איתנו פה היום ואינם, אך גם בידיעה ברורה: המאבק נוהל בשם ערכי מדינת ישראל ועם ישראל. ערכי הערבות ההדדית, הסולידריות החברתית והחובה להשיב הביתה כל חטוף ללא הבדל דת, גזע ומין, חיילים ואזרחים, חיים או חללים.
המאבק ההיסטורי הזה להשבתם ייחרט בזיכרון הלאומי כתזכורת למחיר האנושי הבלתי נתפס של ה־7 באוקטובר, ולמחויבות העמוקה של החברה הישראלית למשפחות, לנעדרים ולחללים. זו הייתה גם שעתו היפה של עם ישראל שיצא בהמוניו לרחובות, בכל רחבי הארץ בשם ערכים אלו.
נוקיר גם את חיילי וחיילות צה"ל ואת כל כוחות הביטחון על לחימה ארוכה מאוד ועקובה מדם. נשלח ברכת החלמה לכל הפצועים בגוף ובנפש ולנצח נהיה אסירי תודה למשפחות השכולות כולן שאיבדו את היקר להן מכל.
אנחנו מרכינים ראש בפני משפחת גואילי ובפני כל משפחות החללים, ומתפללים שלעולם לא נצטרך עוד מאבקים כאלה. זו העת לשיקום, לכל עם ישראל.
החזרנו, עכשיו נקום. שנהייה טובים וראויים.
הכותב יועץ תקשורת ואסטרטגיה. ממקימי ומתנדבי מטה משפחות החטופים, מתמודד לכנסת הבאה מטעם רשימת מפלגת הדמוקרטים.