עו"ד ונוטריון עידן גרושקובסקי
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה משפטעורכי דין
- הסיפור המוזר של שתי הצוואות – משנת 2000 ומשנת 2010
תיק גישור ארוך שסימנו השבוע עסק בוויכוח מכוער בין אם ובנה, על עיזבון האב המנוח. בסופו של דבר נוכחנו לדעת עד כמה נכון הכלל של "טוב ציפור ביד, משתים על העץ".
בקיצור נמרץ –האב המנוח הותיר שתי צוואות: האחת מ- 2000, בה ציווה את כל רכושו לאשתו, היא האם. השניה, מ-2010, בה ציוה מגרש, ועליו שתי יחידות דיור, לבן.
טוענת האם, שמכיוון שמדובר בצוואות הדדיות, בין בעל לאשתו, אין אפשרות לבטלן (אלא בתנאים שלא התקיימו כאן). משכך – לא ניתן לצוות דבר לבן, הגם שהצוואה המעדיפה את הבן מאוחרת. אנחנו טענו, בשם הבן, שההוראה האוסרת לבטל צוואה הדדית בין בני זוג היא נכונה, אך כלל זה נכנס לדין הישראלי כהוראות חובה – רק ב-2005. לכן, אל מול צואה הדדית מ- 2000, עדין, יכול היה האב לצוות כל שירצה גם לאחר (כלומר לבן – במקרה כאן), תוך התגברות על הצוואה שנתנה את כל העזיבון לטובת אשתו.
היו טענות נוספות של כל צד, אך לא נלאה ונקפוץ לסוף: לאור עצמת הטענות של הבן, נטתה האשה לקבל את המתווה של כיבוד הצוואה המאוחרת, ובלבד שהבן יעביר לה חלק מהכספים שיווצרו בעת השכרת הנכסים, וכך נאזן בין החלקים בעיזבון.
הפעם הסתיים הוויכוח בטוב, אך אנו מדגישים בפני הקוראים את החשיבות של מועד ועיתוי הכנת צוואה הדדית. כלומר – חשוב להבין שצוואה כזו באמת קשה לשנות, ככל שנערכה ונחתמה לאחר שנת 2005 (עוד על היכולת לשנות צוואה כזו – הפעם הבאה).
כתיבת תגובה