אבל האסון הנורא מלמד אותנו על הדרך המעוותת בה בנימין נתניהו תופס את ניהול המדינה את הבעייה המערכתית הגדולה  : לפני הטבח שר הביטחון גלנט וביבי היו "ברוגז"  ( גם במהלכה ), נתניהו פיטר את גלנט כי הזהיר מהחקיקה המפלגת את העם והפוגעת בצבא. אבל כדרכו ביבי שומע רק למי שחושב כמותו . ביבי פיטר גם את ראש המל"ל צחי הנגבי שחשב אחרת על סיום המלחמה, גם את המשלחת לשיחות החטופים פיטר, ואפילו את מי שהתנגדו למתן פטור לחרדים בזמן מלחמה… . מידור מערכת הביטחון ופעולה מאחורי גבה, כמו בפרשת הצוללות ובניהול משא ומתן ישיר עם החמאס ללא ידיעתם, היא בעייה חמורה מאין דוגמתה שמחירה חיי אדם.

נתניהו היה לפני הטבח "גבר בורח מבשורה" הוא צמצם פגישות עם הרמטכ"ל וראש אמ"ן וזה היה מחושב היטב כדי שלא ייכתב באיזה פרוטוקול שמא ידע ולא עשה, הוא העדיף שלא לדעת. והיה עסוק כל כולו בחקיקת ה"רפורמה המשפטית" הוא לא היה קשוב לאזהרות שפורסמו בכותרות הראשיות של העיתונים בשבועות ובחודשים שלפני הטבח.

במדינה כמו ישראל ראש ממשלה חייב להיערך למלחמה בכל רגע , זה מעל הכל , עליו לבדוק מוכנות ולשאול שאלות קשות ! אבל ביבי העדיף להיות פאסיבי …

עבדתי בממשלת רבין ז"ל, אצלו זה לא היה קורה ! אני זוכר אותו נכנס לישיבות ממשלה ולאחר סקירת ראשי מערכת הביטחון שואל אותם עשרות שאלות , מתקיל אותם בשאלות ותרחישים הפוכים משהוצגו , עד לרמת הנ.צ. , ביבי העדיף להיות פסיבי, לצערי העמיד נושאים אחרים בראש סדר היום. לראש ממשלה בישראל אין את הפריבילגיה להביט על המתרחש מהצד.

אייל פרייס