אחרי שצברנו אתם ואני קילומטרז' יחד, הגיע הזמן שאחלוק אתכם את המתכון שלי לתקשורת פתוחה וזורמת.
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה דעה אישית
- המרכיב הסודי לתקשורת זוגית
כמו כל משפחה ממוצעת, אנחנו מגיעים הביתה אחרי יום עבודה, לחלק נוסף של מטלות.
שלומי מייד מדליק מזגן ואני אומרת שקר לי. הוא עסוק בפלאפון ולא מתייחס. אני מרשה לעצמי להעלות לטמפרטורה סבירה, נגיד 30, בהנחה שכל עוד הוא עסוק בטלפון ושומע את רעש המזגן, הוא לא ישים לב. שימו לב שאמרתי רעש המזגן, אבל לא התלוננתי ולא רמזתי שהוא ישן וצריך להחליף דחוף. נמשיך.
מכינים את שיעורי הבית שהמורה שלחה לנו. אני, כי שלומי אומר שמתמטיקה זה רק אני.
שלומי בינתיים מסיים את השיחה ועולה להחליף בגדים לריצה. כשהוא אומר שחם לו, אני מסבירה שזה מכיוון שהוא לקראת ריצה. אין קשר, אבל הוא מרוצה שהגבתי וזה העיקר.
לומדים כמה מילים באנגלית כי מחר יש בוחן. גם את זה אני, שלומי יצא לריצה.
מחזירים טלפון למחנכת ומתחייבים שהנער לא ייתפס יותר משחק בפלאפון בשיעור. גם אני. כי אני נשמעת אמינה.
מתקתקים ארוחת ערב לילדים בגובה ג'ירפה. גם את זה אני. כי ככה.
שלומי חוזר מריצה ותוך כדי שהוא מוריד את הטמפרטורה, הוא ממלמל שחם לו למות. ברגע שהוא מתחפף להתקלח, אני מעלה חזרה. הילדים נוזפים בי ואני מסבירה שבזמן החביתות צריך ממילא לפתוח חלון לאיוורור ומי שחם לו מוזמן לעבור לבית ליד. שם בטוח יש אויר יותר טוב. נטול אמהות ממורמרות שעושות הכל לבד כי בן הזוג רץ.
לפעמים אני גם מחביאה את השלט כדי שלא ניתן יהיה להקפיא אותי. אני טוענת שככה זה מאוד הגיוני להתנהג, ואין שום דבר לא שפוי בהתנהגות שלי. אם שלומי שואל אם ראיתי במקרה את השלט, אני עונה שמזמן לא נתקלתי בו. עם מצפון לא מתחממים ולכן לא רכשתי אחד כזה. וככה התקשורת שלנו זורמת. המילים חם לי קר לי, תדליקי תכבה, איפה החבאת, כל אלה נזרקות לחלל ומייצרות תקשורת בלתי פוסקת. אגב אחרי האיפה החבאת, מתקיימת שיחה שבה נאמרים משפטי ניחומים וסליחה מצידו, כי נעלבתי שהוא חושב שאני מסוגלת להחביא שלט.
גם בלילה, לא חוסכים בתקשורת.
שלומי מפעיל את המזגן בחדר, ולפני שאני אשחיל חלילה איזה משפט, הוא נרדם ומתרגל נחירות. אני מסבירה למחוסר ההכרה שלידי שקפוא כאן ומכבה את המזגן. פותחת חלון כדי לטשטש את מעשיי. מנסה להירדם ומנערת אותו קלות כדי שיפסיק עם הנגרייה. צריכה להיות מאוד עדינה כדי שלא יתעורר וירגיש שהוא מתאדה בסאונה, אבל אסרטיבית מספיק בשביל שיפסיק לנחור. לאחר כשעה, משהו מטריד את מנוחתו והוא ממלמל שחם ומדליק את המזגן. בתגובה אני מושכת לו את השמיכה ומתעטפת כמו סוכריה.
ככה ממשיכים אל תוך הלילה: תכבה, תדליקי, תשחררי שמיכה, תסגור חלון, תרימי תריס. בבוקר מעבירים חוויות, מתווכחים מי יותר סבל ויוצאים ליום חדש רעננים.
אז אם אתם משפחה ממוצעת, דברו על… מזגן. כפי שראיתם, יש הרבה מילים לומר בנושא והתקשורת זורמת לה בכיף. כך לא נשאר כוח להתווכח על שום דבר חשוב באמת. מה יהיה בסתיו כשתסתיים שיחת המזגן? תתחיל שיחת הבויילר. אני מדליקה כי המים קרררים והוא מכבה כי לדעתו הם אששש וזה מספק לנו מילים עד האביב לפחות.
נ.ב. בפוסט הקודם לכבוד יום ההולדת של שלומי, ברכתם אותו שהוא זכה בי. שאני די מסכימה. גם גיליתי לכם שבחרתי בו בגלל שהיתה לו אלפא יפה. בכל אופן, שלומי מבקש למסור לכל המברכים, שכשהתחתנו הוא נאלץ למכור את האלפא. הפך לאביון כשהתחתן איתי.
מי שמעוניין להזיל דמעה על מר גורלו, זה הזמן…
ואגב, גם אני נשארתי בלי האלפא ואם הייתי יודעת זאת מראש, הייתי גם אני שוקלת את בחירתי.
שבת של שלום חברימוס
כתיבת תגובה