כוחות הביטחון פועלים בגיבוי מלא של הממשלה על מנת להשיב את ההרתעה הלאומית ולפגוע פגיעה אנושה בטרור מעזה. אכן הפגיעה האסטרטגית בארגוני הטרור שם ובראשם החמאס היא משמעותית – הצמרת השלטונית והביטחונית נפגעה, פרוייקט המנהור – "המטרו" ספג נזקים עצומים, היכולת להוציא מתקפות קרקעיות נוטרלה ושובשה לחלוטין, ההתנהגות האזרחית הישראלית צימצמה את הישגי הטרור, כיפת ברזל וייתר הטכנולוגיות הצליחו, ההרס לתשתיות הטרור נפגע באופן ששנים רבות יקח לשקמו ועוד הישגים בלתי מבוטלים רבים במבצע שומרי החומות. עם זאת לטרוריסטים הישגים לא מבוטלים שמחייבים אותנו לסיכום והפקת לקחים על אופן הפעולה בשגרה וההתייחסות החסרה להתעצמות הזו. הישגי החמאס – אוכלוסייה נרחבת במדינת ישראל נמצאת למעלה משבוע במקלטים ובחרדות, ירי מסיבי עם נפגעים ורכוש רב שניזוק למרכז הארץ, הצליחו למצוא פתרון חלקי לעקיפת מערך הגנת הטילים, גררו את הרחוב בכפרים הערביים ובמידה מסוימת ביו"ש לגל אלימות משמעותי, גם פוליטית זכה להישגים במאבקו מול הפתח בנקודות רבות, השפיע על קואליציית השינוי בישראל, הביא את העולם להתעניין מחדש בסוגיה הפלשתינית-עזתית ועוד הישגים משמעותיים ולהערכתי המבצע ככל שיימשך ועל פי התוצאות לעת עתה לא יביא לסילוק הנהגת החמאס מהנוף הישראלי. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה המשך מאזן שכזה מול ארגון הטרור החמאסי וחייבת להתקבל החלטה אסטרטגית שמביאה גם בהמשך השגרה מאבק חסר פשרות עם כל האמצעים בכדי להביא לדעיכתו, בכך חייבת מדינת ישראל לשתף פעולה עם הפתח, עם המדינות במזרח התיכון ועם מדינות העולם. אם לאחר מבצע זה ההישג לא יהיה מובהק במאזן בין אשקלון לעזה אזי נמשיך את סבבי האירועים ותושבי הדרום ימשיכו לחיות בצל הפחד והאיום הטרוריסטי.

יחד עם זאת ההישג הדרמטי ביותר של החמאס הוא בעיצוב התודעה על ניהול המאבק באשר לירושלים ותחת זאת הוצאת הרחוב הערבי ישראלי למרי אזרחי משמעותי ברחבי המדינה. הסיפור הלאומי המאתגר ביותר הוא איבוד השליטה המוחלט על האלימות בחברה הערבית ישראלית. אלימות זו התפתחה לה במשך שנים רבות ללא כל הפרעה לאומית וללא נקיטת יד קשה כנגד אלימות אזרחית נרחבת. הקרע שנוצר כעת הוא משמעותית שונה מכל מה שהכרנו בכל שנות המדינה. הסתה פרועה של הנהגה דתית ושל קבוצות פורעות שחררה את הרסן לאספסוף, שעשה ככל העולה על רוחו מבלי שזכה לנחת זרועו של שלטון החוק. מעשי ונדליזם, שריפה מקומות קדושים, ירי חי, לינץ, הרס וחורבן של עשרות מבני ציבור ומבנים פרטיים, ביזה, שוד ויצירת כאוס מוחלט בערים המעורבות, בכבישי ישראל ובכל מקום שהוביל להלם ופחד בקרב תושבי המדינה. חשוב לדייק ולומר שמדובר במיעוט של ערביי ישראל, אך המיעוט הזה הצליח בגלל הוזלת יד לשבש את מירקם החיים החברתיים במדינה ולגרום לקושי מהותי במשילות. זהו המאמץ העיקרי הלאומי כרגע, עזה ויו"ש פחות מעניינים ובהם צה"ל באמצעות כוחות אויר, מודיעין, ים ויבשה ידע לטפל, וחייבת להתקבל החלטה לאומית שמשחררת את אזרחי ישראל מאוסף הפורעים הללו. גם כאן הפעולה חייבת להיות נחושה ואין מנוס מהשבת ההרתעה הלאומית והמשילות לרחובות ישראל. משטרת ישראל יחד עם השב"כ וכל יתר האמצעים הלאומיים הדרושים חייבים לקבל את הדרקטיבה, הגיבוי, המשאבים וכל שידרש על מנת להכניע את הטרור הפנימי. כנופיות פשע, משפחות פשע, בדואים מהפזורה, אנשי דת קיצוניים ועוד גורמים שאיבדו כל פחד ויראה מסמלי המדינה ורשויות החוק. אלו ביום יום פעלו ללא מפריע גבו פרוטקשיין, החליטו מי דינו מוות, השתלטו על מעמד מקבלי ההחלטות, פגעו ללא הבחנה והמשיכו בשגרת הכאוס ללא כל מעורבות והרתעה לאומית. המאמץ העיקרי הזה חייב ל"השכיב" אותם על הריצפה – לא עוד ירי, לא עוד גניבות חסרות מענה, לא עוד חברות "שמירה" פיקטיביות של בדואים, לא עוד פרוטקשיין ולא עוד הרמת גבה ללא מורא ופחד. המאמץ הזה חייב להיות משולב, שיטתי, לאורך זמן וללא חסכון במשאבים הלאומיים. אין מקום להשבת החיים למסלולם במתכונת הקודמת שהייתה, אלא למהפך ולשחרורם של מרבית ערביי ישראל מ"הכלא" של עברייני הרחוב ומשפחות הפשע. ניכר כי 10 עד 20 אחוז מאזרחי ישראל הערבים מחזיקים כ- 80 – 90 אחוז כבולים וחסרי יכולת להגיב לתכתיבים שלהם ואלו משפיעים על כלל האוכלוסיה בישראל ועל מירקם הדו קיום המחוייב במדינה. הכתובת "נידנדה" את הקיר עד כדי זעזוע וזה הוביל לשבירת היציבות החברתית במירקם היחסים והחיים ברחבי המדינה. הקיצוניים בהתנהלות קיימים גם מצידו היהודי של המתרס וגם כאן הנחישות בעקירת התופעות הקיצוניות הללו חייבת להיות ללא סובלנות ופשרה. משילות המדינה הינה חד ערכית ואין כל לגיטימציה, "קריצת עין" או "עגול פינות" כלפי אף גורם, שמנסה להחליט שעליו חלים כללים וחוקים אחרים. תעודת זהות כחולה אינה רק לקבלת זכויות, אלא יש בה חובות רבים, שחלים במידה שווה על פי החוק על כולנו.

האם ניתן לטפל בתופעה ולהוביל את חברה בהקשר לזה לראיית האור בקצה המנהרה, בהחלט כן. הדבר אפשרי ועדיף לכולנו שיעשה היום ובמהרה על מנת לייצב את חיי החברה, התרבות והאלימות על מנת לקדם ערכים של סובלנות, סבלנות, הדדיות וכבוד בין דתי, תרבותי וחברתי. כמנכ"ל עיר מעורבת בישראל – מעלות תרשיחא אני חייב לציין כי בזכות בנייה של תשתית ויסודות איתנים של שיתוף פעולה ודו קיום תוך הכרה האחר והשונה על ידי יצירת מעגלי שיח בכל הרבדים לאורך שנים, זכינו לכך שבאירועים האחרונים לא היו אירועים חריגים שהובילו לאלימות בין יהודים לערבים. בהחלט ראוי לציין זאת וללמוד מכך בכדי לבנות בסיס אמון להמשך. אין מנוס משילוב אמיתי ודרישה בלתי מתפשרת מכל המנהיגות הקהילתית בכדי שזו תוביל להבנה שהביחד על אף השונות עדיף על האופציות האחרות. מנהיגי הפוליטיקה היישובית, הדת, החינוך, התרבות, הקהילות, הרחוב חייבים לקחת חלק פעיל ונמרץ בכדי למסד תשתית לחיים משותפים.

ידידיי ורעיי עם כל החשיבות להגנת גבולות המדינה ולביצוע מבצע נרחב להשבת הביטחון לאזרחי ישראל למאיימים עליה מבחוץ, האיום הפנימי הוא משמעותי יותר ורק מנהיגות נחושה ובלתי מתפשרת תביא לכך שהמדינה תמשול בכל מרחביה ללא הנחות לאף גורם יהיה אשר יהיה. בנינו כאן מדינה לתפארת, עמדנו באתגרים לאומיים מעוררי השראה עולמית וכעת כולנו יחד צריכים להישיר מבט נוכח האיום החברתי הפנימי ולהוקיע אותו דרך יצירת שיח ערכי של דו קיום ובמקביל שמנגנוני המדינה "ילחמו" בעקירת ה"עשבים השוטים".