הסטודנטים לחוג אזרחות במכללת אורנים בטורי דעה אישיים עושים סדר מזוויות שונות על מלחמת רוסיה – אוקראינה

מלחמה וגלובליזציה – איתן כץ

התפתחותה של הגלובליזציה והתקשורת שינו את פני המלחמות. כיום הזוי בכלל לחשוב שלפני
העידן של התקשורת והגלובליזציה יכלו להתחולל מלחמות רחבות וקשות באזור אחד וכמה
עשרות או מאות קילומטרים משם חיו אנשים ללא כל ידיעה למתרחש. בעידן המודרני, ישנן
השפעות רבות הדדיות של המלחמה על העולם ולהיפך וברצוני במאמר הקרוב לבחון אותן. מעניין
יהיה גם להבחין כיצד השפעת הממד הגלובלי על מלחמות משתנה לאורך השנים, אבל בשנת 2022
יש לו משמעות אדירה.
ההשפעה הרחבה ביותר בעיניי היא במלחמת על דעת הקהל העולמית באשר למלחמה. מכאן
בעצם נובעות שלל ההשפעות האחרות על המלחמה וניתן לראות כיצד ככל שצד מסוים יצליח
לשכנע בצדקת דרכו כך יסייעו לו יותר בשלל תחומים. אין ספק שלפחות בנושא זה אוקראינה
עושה נוק-אאוט לרוסים. אומנם נקודת הפתיחה אינה שווה וברירת המחדל היא שהעולם
המערבי יהיה לצידה של אוקראינה. אך עבודת ההסברה של האוקראינים לשאר העולם היא
מדויקת ומצליחה להוציא את הרוסים כמפלצת חסרת תקנה שפתחה במלחמה לא צודקת ולא
מוסרית. ההסברה האוקראינית משמרת ואולי אף יוצרת אתוס אוקראיני חזק שאינו מתפשר או
מוותר על זהותו ומדינתו. גם אם הדברים הללו אכן קרובים למציאות, שיווקם לעולם הוא איננו
משימה פשוטה והאוקראינים עושים בתחום עבודה מצוינת. מכאן נובעות גם שאר התמיכות של
העולם המערבי באוקראינים. התמיכה הרצינית והישירה ביותר על המלחמה היא בתחום
הכלכלה. הזרמת תקציבי עתק של מיליארדים עבור אמצעי לחימה ועזרה הומניטרית לאזרחי
אוקראינה תוך הפעלת החרמות כלכליות וסנקציות חריפות על הרוסים. רק לאחרונה הודיע נשיא
ארה"ב ג'ו ביידן כי הוא מחרים גם את קניית הנפט מהרוסים, אחד התחומים החזקים ביותר
בכלכלת רוסיה. גם העברה של נשק וטכנולוגיות לחימה מתקדמות של המערב תורמות בצורה
ישירה לקרבות של האוקראינים, כמו גם שיתוף המידע המודיעיני הנמצא בידי מדינות שונות
רבות המצדדות באוקראינה.
במישור המדיני-אזרחי נמצא גם נושא קליטת הפליטים. גם כאן העניין הגלובלי תורם מאוד
לאותם אזרחים אוקראינים שבורחים מן התופת המתרחשת במקומות מגוריהם. התפתחותם של
רעיונות כמו זכויות אדם וזכויות פליט מאפשרת להם מקום מקלט ועזרה רבה ממדינות רבות
באירופה הגובלות בה וממדינות נוספות. כמובן שתמיד ניתן לעזור יותר ויש הבדלים גדולים ביחס
ובמתן האפשרות של פליטים להיכנס במדינות שונות, אך לפני העידן הגלובלי לפליטי מלחמה לא
הייתה הדרך לדעת לאן הם מגיעים ובאיזה יחס הם יתקבלו על ידי המקומיים. לבסוף, גם
בתחומים כמו ספורט ותרבות, בהם הגלובליזציה דומיננטית במיוחד, משפיעים על המלחמה.
הרחקות מתחרויות ואמנים מוחרמים אומנם נראים כמו סימפטומים שוליים של המלחמה, אך
גם פעולות כאלו משפיעות על דעת הקהל ומורל האזרחים בשני הצדדים.

לצד כל ההשפעות של העולם על המלחמה, גם העולם מושפע בצורה רחבה מאוד ממלחמות
שונות, בטח כשמדובר במלחמה של מעצמה כמו רוסיה. בעיניי ההשפעה הראשונה היא
פסיכולוגית ומוסרית. אזרחים ברחבי העולם צופים במיליוני אזרחים מאבדים את בתיהם. יכולת
האזרחים בעולם להשפיע על המתרחש היא מצומצמת וגם הפחד המחלחל שגם להם זה עלול
לקרות משפיע מאוד. מעבר לכך, כמובן שהכלכלה מושפעת. לרוסיה כלכלה ענפה שמשפיעה
בתחומים רבים. כפי שצייתי לעיל, רוסיה משחקת תפקיד ראשי בתחום הנפט ולא בכדי מחיריו
בעולם עלו מאוד מתחילת הלחימה. מלבד זאת, אוליגרכים רוסים רבים המשפיעים מאוד על
תחומים רבים מוחרמים בבנקים ובבורסה העולמית, דבר שמייצר טלטלות ושינויים מהותיים.
לבסוף, הדרך בה המלחמה יכולה להשפיע בצורה העמוקה ביותר על שאר העולם היא התרחבות
המלחמה ויצירת סוג של מלחמת עולם. אומנם כרגע זה ניראה מעט רחוק, אך אין זה תסריט
דמיוני כי צבאות המערב יתערבו וילחמו לצד האוקראינים בעוד סין, צבאות ערב וצבאות נוספים
עלולים להזדהות עם הרוסים וגם לפתוח בלחימה במקומות שונים בעולם בעקבות המלחמה
באוקראינה.
למרות כל ההשפעות הללו עדיין אנו רואים כי היכולת של הגלובליזציה למנוע או לעצור מלחמה
היא מוגבלת מאוד כרגע, בעוד גם השפעות המלחמה עלינו הן מינוריות בסך הכול אנו ממשיכים
לנהל את חיינו כרגיל בזמן שהמלחמה באוקראינה משתוללת. סנקציות מסוגים שונים ומגוונים
מופעלות על רוסיה, החל מהרחקות בעולם הספורט והתרבות ועד החרמות כלכליות כבדות
בתחומים רבים ועדיין ידה של רוסיה על העליונה במלחמה באוקראינה, שלא נראית לקראת סיום
בתקופה הקרובה. הלחץ הבינלאומי שמופעל על רוסיה לסיום המלחמה לא מניד עפעף אצל פוטין
ושותפיו בשלטון הרוסי והשגת מטרות המלחמה חשובות הרבה יותר מכל הפגיעות השונות
שרוסיה ואזרחים חווים בימים אלו.
גישה נוספת היא שדווקא הגלובליזציה היא שתרמה וגרמה למלחמה. לפי רבים, אחת הסיבות
לפרוץ המלחמה היא הרצון של אוקראינה להצטרף לברית נאט"ו שהוקמה על ידי המערב אל מול
האיום הסובייטי בשנות ה-50 .ברית נאט"ו היא ללא ספק סממן של גלובליזציה ואיחוד כוחות
ברחבי העולם, אך הוא גם יוצר פילוג מול כוח עצום כמו רוסיה וכך בדרך עקיפה גורם למלחמה
עקובה מדם. כמו כן, התערבות מדינות המערב במלחמה באוקראינה עלולה ליצור מלחמה רחבה
יותר ולצרף עוד מעגלים ללחימה, ובמקביל היא יכולה להצליח לעצור את הלחימה ולהכניע את
הרוסים. כרגע לא נראית באופק התערבות צבאית ממשית של צבאות מערב בלחימה באוקראינה.
התערבות שכזאת גם מעלה סימן שאלה עצום לגבי תוצאותיה, אך גם מעלה שאלה מוסרית
מעניינת נוספת. מה יהיה מוסרי יותר לשלוח חיילים מרחבי העולם ללחום באוקראינה במלחמה
שאינה שייכת לעמם רק בשם המוסר והצדק או שמא להפקיר את אוקראינה אל מול הצבא
הרוסי הכובש שפלש לשטחה בשל ניסיונות התקרבות למערב וצבירת כוח.
העניין הגלובלי במלחמות בעידן המודרני הוא מכריע ומשפיע מאוד גם על המלחמה באוקראינה.
בנוסף על המדינות, גם לנו כאזרחים נוצרת אחריות ויכולת השפעה, גם אם היא מינורית על
המתרחש באוקראינה. אינני חושב שלשלוח חיילים וצבאות מהמערב לתמיכה באוקראינה יהיה
צעד נבון, אף על פי שיש דוגמאות שונות להשפעת צבאות חיצוניים על מלחמות לאורך המאה ה-
20 .במלחמת העולם ה-2 ראינו כיצד הצטרפות האמריקאים למלחמה שינתה את פניה, אך
התערבות האמריקאים במקרים כמו בווייטנאם, אפגניסטאן וקובה, התבררו כפחות מוצלחים.

יש מספיק מקום לעולם בהשפעה על המלחמה באוקראינה, תמיכה כלכלית, קליטת פליטים,
הבעת סולידריות ומאמצים דיפלומטים לסיום המלחמה יסייעו הרבה יותר בהשבת השקט
ובסיום המלחמה העקובה מדם.

פליטי אוקראינה – קורל גץ זוארץ

המציאות המזוויעה שמתרחשת כעת באוקראינה הובילה על פי הערכות האו"ם ליותר מ2.3
מיליון בני אדם אשר נמלטו מאוקראינה מאז תחילת פלישתם של הרוסים לשטחי המדינה. הרוב
העיקרי של האוקראינים ברחו למדינות שכנות כמו פולין, הונגריה, מולדובה ורומניה . חשוב
לציין שגברים אוקראינים בגילאי 18 עד 60 אינם מורשים לעזוב את המדינה ועל כן נשארים על
מנת להילחם.
האיחוד האירופאי ומדינות נוספות הודיעו שהם מאפשרים לאוקראינים להימלט אליהם ושהם
פותחים עבורם את גבולותיהם. נתונים מספריים על פליטים מאוד קשה לדייק, נתונים מסוג זה
יכולים להשתנות במהירות ולעיתים רבות מדובר אך ורק בהערכות. 03.23 העריכו כמעט כ- 2.3
מיליון פליטים ואף מעריכים כי בעוד חודשיים עתידים להיות כ-7 מיליון פליטים לערך.
בהקשר לשאלה כיצד מתייחסת מדינת ישראל לפליטים, ניתן להבחין בקליטה המונית של
פליטים )כ-600,12 אזרחים אוקראינים נכנסו לישראל עד ל03.18 על פי שרת הפנים(, ואף תקנות
הגירה חדשות לפליטים מאוקראינה על פי הודעתו של משרד הפנים. הסוכנות היהודית מחזקת
פינוי של יהודי אוקראינה מתוך חשש לחייהם. שרת הפנים איילת שקד הקציבה מספר מקסימלי
של פליטים אשר רשאים להיכנס לארץ, מיד לאחר מכן הוגשה עתירה לבג"ץ בבקשה לבטל את
החלטת השרה איילת שקד בנימוק כי החלטה זו מפרה את ההסכם הבילטרלי בין המדינות לפיו
אין צורך באשרת כניסה. בעתירה נכתב בתגובה כי " ניתן להביע צער גדול על כך שיש צורך לפנות
לאפיק משפטי בסוגיה הומניטרית זועקת, כאשר כל העולם מתגייס לסייע לאזרחי אוקראינה
במשבר הפליטות האירופי הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה וישראל עומדת מנגד ואינה
עושה די. "
עוד סוגיה שיש להניחה על השולחן בהקשר לשאלת פליטי אוקראינה שנמלטים לישראל, היא
החוצץ הקיים בין פליטים יהודים לפליטים שאינם יהודים והוויכוח הנוצר בעקבות כך. הפליטים
היהודים שמגיעים מאוקראינה זוכים לסל קליטה, מקום מגורים ואזרחות מלאה. מנגד, אלו
המגיעים לישראל אשר אינם יהודים לא נהנים מתנאים אלו, אין להם יכולת לעבוד והם
מתבססים כלכלית על החברים והמשפחה המתגוררים בארץ.
מיותר לציין שהפליטים אשר עוזבים את בתיהם ומעתיקים את חייהם לאזור מגורים אחר, שלאו
דווקא מתוך רצון ובחירה, חווים קשיים מורכבים מאוד. ברמה האישית, אני מכירה פליט
אוקראיני שהגיע לישראל לחברה קרובה שלי המהווה עבורו בת משפחה. כאשר פניתי אליו
לבקשה לשתף על החוויות שעבר בתהליך הפליטה, הוא ענה בבושת פנים שהוא לא מעוניין. כמובן
שציינתי שכל התשובות יכתבו באופן אנונימי ובכל זאת קיבלתי "סירוב". ניתן להבין כיצד
הפליטים חשים מבוכה, לעיתים מרגישים שהם מקשים על המשפחות שאצלם מתארחים, עדיין מעכלים את המציאות החדשה והמורכבת שלהם ובכך פחות מעוניינים לשתף בעת הזו על
החוויות האישיות.

ההגמוניה הגדולה של רוסיה – מוחמד דיאב

נשיא רוסיה טען שהפלישה הרוסית על אוקראינה או כמו שאמר פוטין לא פלישה ולא מלחמה,
"מטרתי היא מבצע צבאי". פוטין אחרי המלחמה הקרה עם אוקראינה משנת 2014 אמר:
"אני רוצה לשחרר את אוקראינה ורוצה שתהיה עצמאית" .
לפי האמירות לפני ואחרי המלחמה של פוטין ניתן להסביר שהסיטואציה של המתח בין שתי
המדינות היה צפוי שיגרום למלחמה, לכן האם אוקראינה היא מדינה שעברה בקונספירציה
מהאיחוד האירופי שלא מעוניינות שרוסיה תהיה המדינה החזקה וההגמונית או שרוסיה ונשיא
שלה הם פושעי מלחמה?
דעתי כמובן שכוללת עובדות מהמציאות שהפלישה הרוסית לא מוצדקת כי החלטת הנשיא שלה
היא החלטה עצמאית והוא איש ציבור ונציג עם, ויש לו זכות לבחור ולסרב כל החלטה לפי
האינטרס של המדינה שלו. יתר על כן המלחמה הפכה לכיבוש רוסי של המדינה השכנה של רוסיה
בלי סיבה אחת מוצדקת למרות שפוטין יודע טוב שיש אפשרות למלחמת עולם שלישית עקב
הפלישה. לדעתי האינטרס שלו מהפלישה הוא לא בגלל האיום כמו שהוא טוען שיש על רוסיה
מצד התקרבות אוקראינה לנאט"ו, אלא הוא חמדנות בחומרי גלם ובעיקר לעצור התקדמות
המערב )האיחוד האירופי נאט"ו( לגבולות שלו. הוא טוען כי קייב מונהגת בידי ניאו-נאצים. הוא
דרש בנוסף שאוקראינה תהפוך לניטרלית בעימות שבין רוסיה למערב. באיום ישיר לממשלה
האוקראינית אמר פוטין: "ההנהגה הנוכחית צריכה להבין שאם היא תמשיך במה שהיא עושה
כעת, היא מסכנת את עתידה של אוקראינה כמדינה". לדבריו, "אם זה יקרה, רק היא תהיה
אשמה בכך".
מטענה שלו וסיסמאות שהוא אומר בנאומים שלו ניתן להבין שפוטין רוצה להיות הנשיא הראשון
ולא השני ואני מתכוון בנשיא הראשון של מדינה השולטת בעולם כמו ברית המועצה שלעבר בלי
התייחסות לנשים וילדים מהפלישה ובכך הוא הפך את הכוחות שלו לכובשים בדומה לנאצים.

פליטות היא פליטות – בלי הבדלי דת, תרבות, מעמד, גזע ומגדר מאת ליאת כהן

כשלושה שבועות שעינינו שוזפות בכאב של ממש את מראות האימה השבים ועולים מאוקראינה,
על בתיה ומוסדותיה המופגזים, על גבורת מנהיגיה, על אלמנותיה, על יתומיה ועל פליטיה. עוד
ועוד דיווחים ותמונות מזכירים לנו את שהספקנו לשכוח בשבעים ושבע השנים שחלפו משוך
קרבות מלחמתו של עולם, גם אם יצר האדם אינו רע מנעוריו הרי שהאדם, כאזרח, כמנהיג
וכמדינה, עלול להיות אכזר, אכזר מאוד. והנה במרץ 2022 ,חרף הגלובליזציה על פרקטיקת וחזון
הגבולות המיטשטשים שהיא נושאת בחובה והדיגיטציה על המוביליות המעמדית שבחיקה, קייב
וחרקוב מתהוות לנגד עינינו הדומעות לרפליקה עדכנית לוורשה וקראקוב של ספטמבר 1939 .
"שורש האהבה הוא שורש השנאה", כתב ריה"ל, כתב וצדק כי מרץ 2022 מתברר כשעתה הגדולה
של ההומניות מלאת האהבה מזה ושל האכזריות מלאת השנאה מזה, ושורש אחד להן – האדם.
אדם הוא זה העולה במשורייניו על רחובותיה זבי הדם של אוקראינה ורומס כל חלקה טובה של
חיים, בפגזיו מוחה כל זכר של אנושיות, מהמפגיז כמו מהמופגז. שעה שלבו של זה קשה לדמעות
כואבים, לבו של האדם החופשי יוצא לאוקראינה ופליטיה, וכמוהו גם האדם החופשי בעצמו
יוצא לכיכרה של עיר במחאה ואו הזדהות למענה ועימם, לכיכר הרשתית כמו לכיכר הבטון
והתשתית. האנושות החופשית עומדת דרוכה לשוך ולדום רעם התותחים, נכונה לקלוט פליטים
וקוראת לממשלותיה, שלא לומר תובעת מהן, לעשות כן.
יכולתי להסתפק בדיכוטומיית האהבה והשנאה ששורש אחד להם, "האדם הרע" מול "האדם
החופשי", "לב קשה" מול "לב יוצא", "מחולל פליטים" מול "קולט פליטים". אך הדרך בין
קראקוב 1939 לחרקוב 2022 רצופת זיכרונות והם רבים וגם לא רחוקים, הם נמצאים סביבנו
קרוב קרוב בעשורים האחרונים – בפאריז כמו בתל אביב, בברלין כמו באמסטרדם. החיים
האנושיים הם שעתה הגדולה של ההומניות כמו של האכזריות, כמו האדם הוא המחולל לחיים
האנושיים. פליטות, למרבה הכאב, יש בשפע – מדמשק כמו מתיגראי, הם אפגנים וסודנים, הם גם
אוקראינים ב-2022 ו- יהודים ב 1945-1939 .ואז נשאלת השאלה מדוע ליבנו יוצא, ובצדק יוצא,
לייבגני ואוקסנה ופחות למוחמד וסוהא, לטגייצ', אסמרו, גדמו ואדנש?
בשבוע השני ללחימה באוקראינה, קיימה ועדת השרים לענייני קליטה דיון בשאלת מספר
הפליטים הלא יהודים שעל ישראל לקלוט. לכאורה, הממשלה נחלקת בין חלקיה השמאליים
לחלקיה הימניים – שעה שהשמאל קורא לקלוט כל פליט, יהודי כלא יהודי, הימין קורא לקלוט
כל פליט יהודי ולהגביל בקליטת פליטים שאינם יהודים. והנה, בניגוד למה שנדמה כעמדת האגף
הימני בממשלה, קרא השר זאב אלקין מתקווה חדשה שלא להבחין ביניהם ולספק מקלט זמני
לנפלט. אכן, שעתה הגדולה של ההומניות – אלא, שאז החוותה לעומת שרת העלייה והקליטה
פנינה תמנו שטה, עולה מאתיופיה, כי היא מברכת על הגישה רק מבקשת לתהות האם חשב כך גם
בשאלת 5.2 מיליוני הפליטים מתיגראי? או מחבלי ארץ אחרים ביבשת "השחורה". למותר לציין,

שלא חשב כך אך השרה תמנו שטה הבהירה נקודה מאוד חשובה – הלב הרוגש לפליטי אוקראינה
אינו על שום שעתה הגדולה של ההומניות, כמו שעל שום שעתה הגדולה של ההזדהות עם הדומים
לנו.
ליבנו יוצא, אומרת למעשה השרה תמנו שטה, לדומים לנו – שהעבירו, כמונו, את הסגר בבינג' של
Friends בנטפליקס; שמעדיפים, כמונו, את האספרסו על פני הטורקי; שלובשים, כמונו, Zara ,
M&H ו- Mango ;שבוחרים, כמונו, לחטוף נאגטס מהדוכן הקרוב על פני לרכון שעה ארוכה על
כירה או פתיליה; ייבגני ואוקסנה הם כמו שירה ושי, מוחמד ואדנש "פחות", ובאותו אופן קייב
וחרקוב הם כגבעתיים וירושלים, דמשק ותיגראיי "פחות". זה כל הסיפור, לא ההומניות אלא
ההזדהות עם הדומה והקרוב אלינו. לא על קייב יוצא לב הישראלי והצרפתי, כי אם על תל אביב
ופאריז שלו.
להבדיל, בכל תרבות יש קלסיפיקציה של מזון – חלק מהמזונות מותרים באכילה, חלק מהם
אסורים, ובמקרים רבים מה שאסור בטאבו בחברה אחת נחשב לבנאלי שלא לומר אנין בחברה
אחרת. כך, למשל, שעה שלנו בחברה "המערבית" אכילת כלב וחתול נחשבת למזעזעת, יש
תרבויות שזו בגדר נורמה. מה שמבחין בין הזעזוע לבנאליות, מסבירים אנתרופולוגים העוסקים
ב-"כשרותם" של מזונות כאנתרופולוגית הבריטית מרי דאגלס, הוא מידת הקרבה של בעל החיים
לאדם – ככל שבעל החיים קרוב לאדם, בין לצרכי עבודה ובין לצרכי שעשוע, כך גובר הטאבו
באכילתו. במערב, החתול כמו הסוס והחמור הן חיות הקרובות לאדם, לכן 'אסורות' באכילה,
שעה שבחברות אחרות הדבר מותר ובנאלי כי הללו אינן קרובות לאדם. בה במידה, בעוד במערב
אכילת פרה וכבש הן עניין שבשגרה, בחברות אחרות הן בגדר טאבו.
"אדם קרוב אצל עצמו", כתבו חז"ל, ובכן, כתבו וצדקו. כי מול בעל החי כמו הפליט, אנחנו
פועלים לפי מידת קרבתנו אליו – כך היה ביחס לפליטות היהודית מאירופה רוויית הדמים
במלחמת העולם השנייה, כך גם ביחס לפליטות האוקראינית, הסורית, הסודנית והאתיופית.
מידת קרבתנו התרבותית אל הפליט היא שתקבע את מידת הנכונות לפתיחות, של שערי ליבנו כמו
של שערי מדינתו. על אלה אנחנו צריכים להלום בחזנו בשעה של חשבון של נפש, אך כשם שאין זו
שעתה של הגדולה של ההומניות )אלא של הקרבה( כך אין זו שעתו של חשבון הנפש אלא של
הקליטה – קודם לווידוי ולקבלה לעתיד, עלינו למהר לקלוט את ייבגני ואוקסנה, בין שהם יהודים
ובין שאינם, ויפה שעה אחת קודם.
פליטות היא פליטות – בלי הבדלי דת, תרבות, מעמד, גזע ומגדר – אין ולא צריך להיות הבדל בין
אוקסנה לפטמה ובין דמשק ותיגראי לקייב וחרקוב. שער הלב ושער המדינה צריכים להיפתח בפני
כל פליט באשר הוא פליט, כן המקלט צריך להיות זמני אך הוא צריך להיות מקלט, מהיר, מידי
ופתוח לכל נפלט. צודק השר אלקין, צודקת עוד יותר השרה תמנו שטה. פליטות היא פליטות.

התמודדות ישראל בעת הזו של המלחמה באוקראינה – אור דוד

בשבוע האחרון הגיע המתקפה הרוסית לשיאה. רק הבוקר התקיפו הרוסים את בסיס יבוריב
שאירח בעבר את נאט"ו, רק הבוקר נהרגו 35 במתקפת הטילים על הבסיס ו-134 נהרגו בשמירה על
הבסיס. אילו רק מספרים קטנים לעומת כמות ההרוגים מפרוץ המלחמה. בעקבות המצב באירופה
מדינת ישראל הוציאה הצהרה בה היא תומכת באוקראינה ובחתירתה לקבלת ריבונות, קבלת
טריטוריאלית שלמה, עם זאת אינה מגנה באופן חותך את התנהגותם של הרוסים: "ישראל שותפה
לדאגה הבינלאומית מהצעדים במזרח אוקראינה ומההסלמה החמורה שחלה במצב, מקווה
שיימצא פתרון דיפלומטי שיוביל לרגיעה ומוכנה להתגייס לכך, אם תתבקש. ישראל תומכת
בשלמותה הטריטוריאלית ובריבונותה של אוקראינה".
בעקבות המלחמה, אלפי יהודים מאוקראינה ביקשו להימלט ממדינתם, כמה בודדים הגישו בקשה
לעשות עלייה ואילו עכשיו מידי יום המספרים רק מוכפלים. כידוע, בראשית המלחמה החליטה
מדינת ישראל לתת יד ליהודי אוקראינה שהם זכאי חוק השבות ולאפשר להם לעלות ארצה על מנת
להימלט מאש הקרבות על ידי מבצע המכונה "ערבות ישראל". מבצע זה מנוהל על ידי מבצע משותף
של הסוכנות היהודית, הקרן לידידות, משרד העלייה והקליטה וסיוע תרומות של הפדרציות
היהודיות בצפון אמריקה וקרן היסוד. במסגרת המבצע דואג משרד העלייה והקליטה לספק ליהודי
אוקראינה מעטפת שתאפשר התאקלמות מיטבית. כמו כן, שוריינו מראש כבר דיור זמני בבתי מלון
ובתי הארחה עבור הפליטים. בנוסף, הוקם בנמל התעופה בן גוריון חמ"ל שקולט את העולים בעת
נחיתתם מהמטוס על מנת לגרום לכך שירגישו "נחיתה רכה". גם שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו
שטה סיפרה לאחר עלייתם של ילדי אוקראינה שנותרו ללא בית והורים ש"מדינת ישראל תסייע
לאותם ילדים ושאר עולים בכלל המשאבים הקיימים בידי ממשלת ישראל תוך הקצאת תקציב
ייעודי לקליטתם המיטבית לעבור את התקופה הקשה שעוברת עליהם אחרי בריחתם מאש
הקרבות"
אך, לאחר הוצאת המבצע הביקורת לא איחרה להגיע. תושבי המדינה התנגדו וגינו את בחירתה של
המדינה לעלות רק את זכאי חוק השבות. מדוע מדינת ישראל בחרה להתמקד רק בעלייתם של
יהודי אוקראינה בפרט ולא של כלל הפליטים מאוקראינה שמבקשים הגנה? האם אנחנו עושים
לאוקראינים בדיוק כפי שאנו חווינו ב39 ,?'שם המבצע רחוק מאוד ממה שנעשה בפועל. מצדו השני
של התמונה, המדינה הגנה על עצמה כי אין לה היכן לאכלס כמויות כה רבות של פליטים, על מנת
לאפשר את עלייתם המדינה תצטרך להתארגן בצורה המיטבית מבחינת אכלוס. מנקודת מבטה,
העלאת עולים ארצה ללא מקום ליישב אותם זה מה שגורע במטרה ויוצר רק את הפעולה ההפוכה.
המדינה אינה מעלה פליטים למדינה רק על מנת לסמן וי על כך שהעלאתה אלא, היא מעוניינת לתת
להם את הטוב ביותר ולכן, החליטה לסנן את הכמויות על סמך השתייכות לאומית.

לאחר השמעת הקולות הרבים שעלו מצד הציבור, הן לחיוב והן לשלילה, החליטה שרת הפנים
לפתוח את שעריה לטובת כניסתם של כלל הפליטים מאוקראינה ללא התייחסות להשתייכותם
הלאומית. הקליטה תעבוד בפורמט של "מכסה נושמת", כל אוקראיני שיבחר לצאת מישראל יהיה
ניתן לאפשר כניסה של פליט אחר. הכול יעבוד על פי אשרה זמנית שתאפשר שהייה בארץ למשך
שלושה חודשים. במידה והמצב של המלחמה רק יחמיר לאחר שלושת החודשים האלו המדינה
תאשר גם אישורי תעסוקה עבור הפליטים. יתרה מכך, משרד הפנים קבע שאוקראינים בעלי קרובי
משפחה מדרגה ראשונה בארץ לא יכללו במספרי המכסה. על פי השערתה של שרת הפנים איילת
שקד עד סוף החודש אמורים לעלות כ-15 אלף פליטים ארצה ש-%90 מהם אינם זכאי חוק השבות.
היא מוסיפה בדבריה: "בניגוד לכל מדינות העולם, ישראל נערכת לגל לקליטה גדול מאוד של כ-100
אלף יהודים ובני משפחתם המורחבת זכאי חוק השבות גם מאוקראינה וגם מרוסיה. אין אף מדינה
שקולטת ומאזרחת באופן מידי. זה אתגר מאוד גדול שצפוי לנו גם בהיבטים של דיור ותעסוקה,
ואנחנו צריכים להיערך לזה בהתאם ולטפל הומניטרית בכמות מסוימת שעליה נחליט בימים
הקרובים".
שערי מדינת ישראל אכן נפתחו עבור כל פליט שירצה, אשרה זמנית אכן התקבלה עבור אותם אלה
שבחרו להיכנס לארץ ולעתידים להגיע. אך, כמו הביקורת שצפה מהר לאחר הוצאת המבצע "ערבות
ישראל" גם התמונות משדה התעופה עלו מהר לאתרי האינטרנט. בתמונות הוצג פליטים שמחכים
שעות בשדה התעופה למענה, שכובים ומרוחים על הרצפה. גם כאן, חשוב שנעצור לרגע ונשים את
העובדות על השולחן. עולים רבים אינם עלו בצורה מסודרת וישר הגיעו וטענו כי הינם זכאי חוק
השבות, זהו דבר שדורש בדיקה והבדיקה הזו לוקחת זמן. כמו כן, רוב העומס שנצפה בטלוויזיה זהו
עומס של זכאי חוק השבות שחיכו לקבלת טיפול מנתיב ומשרד הקליטה, לאחר הבנת המדינה כי
ההתנהלות אינה נכונה הוחלט להעביר את זכאי חוק השבות לטרמינל 1 ,דבר שהוביל להקלה
בעומס.
מדינת ישראל מסתייגת בצורה הפוליטית בהתייחסותה להתנהגות רוסים, אך עדיין עושה כמיטב
יכולתה על מנת לסייע בפועל לטובת הפליטים. זהו נושא חדש ואינו מוכר למדינה והיא עובדת לא
מעט על מנת להתייעל לטובת הצלחת קליטת הפליטים והעולים. בשונה ממה שרובנו ציפינו
מהמדינה בעת הזו, מדינת ישראל הצליחה להוכיח אחרת ולבוא לקראת פליטי אוקראינה גם אם
אינם עלו כ"דין" הידוע.

נאום זלנסקי – גל יעקוב

הדבר שמעסיק רבות את העולם במשך כמה שבועות הוא המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. ביום
ראשון האחרון בתאריך 22.3.20 נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי נאם ודיבר על כל המצב
במדינתו ולא ויתר על הטחת האשמות במדינת ישראל.
לאורך כל הנאום שלו הוא ניסה להסיט את הספינה הישראלית לכיוון אוקראינה והיה במתקפה
גדולה על מדינת ישראל ועל רשויות השלטון במדינה בטענה שהם לא עושים מספיק למען
אוקראינה. הוא מבקש ממדינת ישראל לנקוט עמדה חזקה יותר נגד רוסיה. לאורך הנאום הוא רק
תקף את מדינת ישראל ושאל שאלות כמו: "למה לא נתתם נשק?", " למה לא הפעלתם
סנקציות?" .
זלנסקי עשה השוואה קשה בין המתקפה הרוסית לגרמניה הנאצית. הוא השווה בין המלחמה
כיום ברוסיה לשואה ואמר שזה מזכיר לו את תקופת השואה. אני חושבת שאלה אמירות קשות
שהוא לא היה אמור להגיד אותם. איך אפשר בכלל לעשות השוואה בין מלחמה רגילה לבין
השמדה של מיליוני יהודים אך ורק כי הם יהודים. מילים אלה פוגעות ברגשותיו של כל העם
היהודי ופוגע בזיכרון קדושי השואה.
נשיא אוקראינה חושב שמדינת ישראל מחויבת לספק לו עזרה ובמשך 10 דקות הוא רק תוקף.
"למה אתם לא מספקים אמצעי הגנה לאוקראינה? הרי ידוע שלמדינת ישראל יש מערכת יירוט
כיפת ברזל שהיא הטובה ביותר".
לסיכום, אני נורא כועסת על הדברים שנאמרו שם. מדינת ישראל נתנה מחסה להמון פליטים
אוקראינים שרצו להגיע למדינה על מנת להגן על עצמם ועל משפחותיהם ואתה לא יכול בתור
נשיא מדינה רק להטיח בנו האשמות ולגרום לכל העולם לחשוב שמדינת ישראל היא מדינה בלי
רגשות שלא נותנת ומעניקה עזרה. הלב שלי באמת עם אוקראינה ואני מאוד כאובה על מצבם אבל
יש דברים שלא צריכים להיאמר ויש מקרים שלא ניתנים להשוואה בשום צורה ובמיוחד לא לנגד
כנסת ישראל ואל מול כל העול

קונפליקטים של סטודנטים ערביים אשר נתקלים בהם בעת המלחמה באוקראינה – פאטמה דיאב

אוקראינה היא יעד לימודים מועדף על סטודנטים ערבים ללימודי רפואה, רוקחות, אדריכלות
ואחרים. הם נסעו לאוקראינה ללמוד, אך לאחר שנים של עבודה קשה ולימודים, הם מצאו את
עצמם במבוי סתום ועתיד לא ידוע.
כאלפיים סטודנטים ערבים חוששים לחזור לארץ או להישאר באוקראינה, בגלל
שהאוניברסיטאות דחו את האפשרות של לימודים מרחוק. חששותיהם של סטודנטים ערבים
באוניברסיטאות באוקראינה ובני משפחותיהם מהמדינה גברו, הם מתמודדים עם דילמה: מחד
גיסא, האם מפחדים כי זאת מלחמה שסכנות כרוכות בה, ומאידך הנהלות האוניברסיטאות
מתעקשות שאסור להם לעזוב והם פוחדים להפסיד שנה של לימודים.
קיימתי שיחות עם סטודנטים ערביים באוקראינה עוד בטרם פרצה המלחמה. בשיחה שלי עם
אחד הסטודנטים הערבים, אמר סטודנט שנה ד' לרפואה באוקראינה, מרואן חאג' מהכפר
דבוריה, כי "האווירה והחיים מאוד רגועים ונורמליים באוקראינה, כאילו אין מלחמה. והעם
האוקראיני אומר שלא תהיה מלחמה, כי האוקראינים הרוסים הם עם אחד. הוא הוסיף, "אנחנו
מתקשרים עם סטודנטים ערבים בעיר דניפרופטרובסק, ושלחנו מכתב לשגרירות ישראל
באוקראינה, על מנת להעביר את החינוך מרחוק, כדי שנוכל לחזור לארץ, אך האוניברסיטה דחתה
זאת. ביקש, ואמר שזה ישמור על החינוך באופן אישי ולא מרחוק".
אל-חאג' ציין כי "הגורמים הבכירים ביותר באוניברסיטה הוציאו דו"ח המופנה לסטודנטים
זרים, בו אמר כי 'לסטודנטים לרפואה יש מודעות גדולה, וחשוב לא להיגרר לידיעות כוזבות'",
לפי את הצהרת הבכיר באוניברסיטה, והוא ציין כי אין בקשה דחופה לחינוך מרחוק משגרירות
ישראל וממשרד החינוך באוקראינה. העברנו את נתוני שגרירות ישראל והמשרד לאוניברסיטה
כדי מאשרים שהממשלה דוחקת בנו לחזור לארץ, אך עד כה לא קיבלנו שום תגובה
מהאוניברסיטה".
בנוגע לחינוך מרחוק אמר, "אם נעדר מהאוניברסיטה נהיה חשופים לפיטורים שיאלצו אותנו
לחזור על שנת לימודים, וזה יעלה לנו מההיבט הזמני והכלכלי בנוסף לכך. רוב הסטודנטים
נמצאים במצב פסיכולוגי שהם לא מקנאים בו בגלל הבלבול הרב והפחד ממלחמה". ואובדן
ההשכלה באוניברסיטה. החינוך בשנים האחרונות נבע מרחוק מההדבקה בקורונה, מה שהשתנה
עכשיו, ולמה האוניברסיטה לא רוצה לימודים מרחוק? זה היה רגיל בגלל התפשטות נגיף הקורונה
וזה היה ניסיון ארוך".
אל-חאג' סיכם ואמר כי "סוכני משרדי הרישום מתקשרים עם השגרירות וגם עם חברי הכנסת
הערבים, על מנת למצוא פתרון לדילמה זו הקשורה לסטודנטים, וחשוב מאוד לתקשר עם

הסטודנטים, כיוון שמספר רב של סטודנטים ממוקמים באזורים מרוחקים משדות תעופה, וקשה
להם להגיע לשדות התעופה, תוך שעות, כדי לחזור לארץ. הזמנתי כרטיס טיסה ואחזור, היום,
לארץ עד מטוס, אבל התלבטתי כי לא הייתה החלטה סופית מהאוניברסיטה בנוגע לחינוך
מרחוק".
באותו הקשר אמר הסטודנט לרפואה סייף זיטאווי, מהכפר זלפה, "אנחנו רוצים לחזור לארץ כי
בסופו של דבר זו מלחמה, אבל אנחנו גם לא רוצים להפסיד שנת לימודים שלמה, וזה חשוב
שיוציאו החלטה רשמית מהאוניברסיטאות שתאפשר לנו לחזור" לארצנו".
הוא ציין כי "ניפגש עם דיקן האוניברסיטה על מנת לדון בהחלטת החזרה לארץ, עקב המתיחות
בגבול עם רוסיה, ואנו מקווים שההחלטה תהיה רשמית מהדיקאן בנושא זה. להתייחס."
הסטודנט זיטאווי הדגיש, "אנחנו לא רוצים להתרחק מאוניברסיטאות בגלל חזרתנו לארץ.
במקרה שסטודנטים יפוטרו, זה עניין מאוד מסובך, וזה יפגע מאוד בסטודנטים, כפי שאנו רוצים.
לחזור לארץ, אבל בתנאי שנסיים חינוך מרחוק, ולא מרחיקים אותנו מהאוניברסיטה"
הסטודנט לרפואה רשאד אלאלו, מהעיר עראבה, אמר כי "ההצהרות של ראש ממשלת אוקראינה
והמנהיגים מצביעות על כך שמה שקורה היא הגזמה והפחדה תקשורתית, וייתכן שההצהרות
הללו הן כדי להרגיע את האנשים והאזרחים. החיים בערים באמת מאוד נורמליים. כאילו המתח
על הגבול לא קיים".
הוא הסביר, "פנינו לאוניברסיטה, והסברנו את ההתבטאויות של השגרירות ומשרד החוץ בארץ,
אבל מהאוניברסיטה נמסר בתגובה שהחיים נורמליים, ושהחינוך יהיה כרגיל ופנים אל פנים. שלח
הצהרות והצהרות מהשגרירות ומשרד החוץ לאוניברסיטאות, אבל עד עכשיו אנחנו ממתינים
לתגובה בנושא החינוך".
התלמידה נגעה באווירה השוררת בקרב התלמידים ואמרה כי "יש תלמידים שמרגישים פחד
ומתח ואחרים לא מתעניינים, ואני חושב שהסיבה לפחד היא הגזמה בתקשורת, כמו גם ההורים
דאגה גדולה לילדיהם".
אל חלו סיכם ואמר כי "עד כה לא הזמנתי כרטיס טיסה לחזור לארץ, שכן חשוב להבהיר שמספר
התלמידים הערבים כאן והקהילה הפלסטינית בפרט מועט בהשוואה לעדה המרוקאית. וקהילות
ערביות אחרות, ואין זה סביר שהמלחמה תתחיל מבלי להחזיר את האזרחים והסטודנטים
לארצם". נוסף על כן, הסטודנטים עומדים בפני סכנה של הפסקת טיסות מאוקראינה עקב פעולות
הצבא הרוסי נגדה. מחירי כרטיסי הטיסה זינקו מאוקראינה לכמה מדינות, ומספר זה צפוי לעלות
עם המשך המבצעים הצבאיים.
כמו כן, מספר הטיסות הזמינות למדינות ערב מועט מאוד, והבדיקות ללא נגיף הקורונה הנדרשות
במדינות מסוימות עלולות לסבך את העניינים עוד יותר במקרה של נסיעה עקיפה מאוקראינה
למולדת, שצפויה. מה שמגביר את החשש של התלמידים בנסיבות אלה הוא שאזרחים אוקראינים
ואירופים יכולים לצאת מהארץ באמצעי תחבורה שונים לעבר מדינות שכנות, בעוד שסטודנטים
ערבים יוכלו לחזור לארצם רק במטוס.
באווירה טעונה זו, חלק מהקהילות הערביות סובלות מהיעדר תקשורת ישירה עם שגרירות
ארצם, ומספר המבקשים להתפנות הגיע ליותר ממאתיים וחמישים תלמידים. התלמידים

מוצאים את עצמם במצב קשה מכמה היבטים: יש שגרירויות שאומרים שיש עכשיו מטוסים
שאפשר להטיס עליהם, אחרות טוענות שלא, אבל בפרוץ המלחמה עשויה להיפסק התנועה
האווירית לאוקראינה וממנה, דבר שייפסק. להפוך את הפינוי לבלתי אפשרי.
אנשים רבים מקווים שתחושות הפחד הללו יתגברו, שהאבל יעבור במהרה, שהמלחמה לא תפרוץ
ושהיציבות תחזור, כדי שיוכלו להמשיך בלימודים, בעבודתם ובחיים הרגילים.