שבוע שעבר קיבלתי תגובות מכם וחלקכם טענתם ששלומי ואני דומים. שלומי ואני מודים לכל המחמיאים.
אני בחרתי להודות להם באופן אישי ובצורה ידידותית מאוד ניתקתי איתם כל קשר. שלחתי אותם לחבור לקבוצה שכותרתה ,׳דברים שרציתי לומר לליזה וחבל מאוד שאמרתי׳. שם הם יחד עם אלה שהעזו לומר לי בעבר את המשפט שלומי צודק.
אני מעדכנת אתכם כדי שתדעו שאני מאוד אוהבבבת את התגובות שלכם, אבל מציינת ששווה לחשוב עליהן עוד רגע לפני השליחה.
ואחרי שיישרנו קו… אפשר לגשת לסוגיית השבוע, המקלחת. ולא סתם נבחרה סוגיה זו. היא נבחרה על מנת להדגיש את השוני המהותי ביני לבין שלומי, לכל המתבלבלים.
כשרק הכרנו שלומי ואני, בתקופה הקדומה שעוד היו כאן דינוזאורים, היה בינינו הבדל מהותי בנושא המקלחת. אני ירושלמית מצויה. המקום היחידי בו אני מרגישה בטוחה לשחות, הוא האמבטיה. הייתי ממלאת מים ויושבת שעות באמבטיה. משתכשכת ומוסיפה מידי פעם מים רותחים.
שלומי לעומת זאת, היה מתקלח בעמידה, עם מים פושרים, שלוש דקות מטכלי.
עם השנים ההבדלים הצטמצמו ושלומי למד, שהוא כבר לא בטירונות. אומנם איתי זה תמיד מרגיש קצת כמו טירונות, אבל הוא הבין שאפילו אני מסכימה שישהה לכמה דקות במקלחת, כמובן אחרי שאני כבר התקלחתי.
גם אני למדתי להתקלח בעמידה וקצת פחות משעה. בכל זאת נולדו ילדים שהזדקקו לתשומת לב קטנה. אומנם ילדים הם בכלל לא צרכני תשומת לב, אבל תשומת לב קטנטנה מידי פעם הם צריכים. אז התרגלתי לקצר לגג גג חצי שעה מקלחת. אגב תדעו שמקלחת זה ממש מקום טוב לנקות את הראש ואת המחשבות. במיוחד שהמחשבות עוסקות בשאלה מי הם שלושת הילדים בחוץ ואיך אני זוכה לחצי שעה שקט מהם. אבל חלילה שלא תחשבו שהתחבאתי במקלחת מהילדים שלי. רק לפעמים.
בכל אופן, הילדים שלי כבר עוברים אותי בגובה, אז זה לא רלוונטי לברוח מהם. עכשיו הם נכנסים למקלחת לחצי שעה ונועלים. כי זה המקום היחידי שיש להם שקט ממני.
אז כמו שהבנתם, ההבדלים ביני לבין שלומי קטנים מכפי שהיו בעבר, אבל עד היום אני בעניין מים שורפים והוא… תני לו פושרים והוא עף.
‏כל ההקדמה הזו נועדה כדי לספר לכם שהשבוע יצאתי לבלות ורגע לפני, ביקשתי משלומי להדליק בוילר מאוחר יותר כדי שיהיו לי מים חמים חמים כשאני חוזרת.
כשאמר לי לא לדאוג ושאסמוך עליו שיהיו לי מים טובים, דאגתי. המושג מים טובים נראה לי נתון לפרשנות שלא בהכרח לטובתי.
ליתר בטחון, עליתי לשושקה ולחשתי לה שלא תשכח לבדוק שאבא הדליק את הבוילר ואם כיבה שתדליק שוב. כי אבא מכבה את הבוילר כשהוא מרגיש שהמים טובים. לא אחרי שהוא בודק. באינטואיציה. ולכן שתבדוק שהמים טובים ושורפים. כמו שאמא אוהבת.
הסברתי לה שאבא מאוד מפרגן לי, אבל בנושא הזה יש קצת פערים ולכן חשוב שהיא תהיה בפוקוס ותגבה אותי בעניין. שלומי שמע את הלחשושים ונעלב. שאל איך אני לא סומכת עליו שידאג לי. הסברתי לו שאני ממש סומכת עליו, אבל כמי שבנתה בעבר על מים רותחים ונאלצה להסתפק בפושרים עד קרים, על שושקה אני סומכת יותר. זה חזק ממני. לכי תסבירי לו שכשהוא אומר מים טובים, אני בטוחה שמים טובים יהיו לי בוודאות. אולי בקומקום לתה.
אתם סקרנים מה קרה באותו ערב? מים שורפים היו לי. ככה זה שאת מבקשת משלומי ומשושקה וגם שולחת בוואטסאפ המשפחתי. ליתר בטחון. כי אני סומכת על שלומי ועל שושקה, אבל על שני ילדים שלא אוהבים להכין בעצמם כריכים בבוקר, יותר.
נ.ב. את הסוף הפעם אבקש להקדיש לשלומי שלי. זה שרבים מחייכים בזכות העובדה שאני כותבת עלי, עליו, על חיינו. אני נתקלת רבות בשאלה איך הוא מגיב למה שאני כותבת.
אז תדעו ששלומי קורא, מאשר, נהנה ובעיקר צוחק.
כי ברור לו שהצחוק הוא על חיי כולנו. על הטוב, על הרע ובעיקר על הלא נורא.
אז כל הכתבות שלי מוקדשות לו. כי בזכותו אפשר לקחת את חיינו, לא ברצינות יתרה.
שלומי הוא אחד ומיוחד שיודע לפרגן תמיד. שבלעדיו לא הייתי מחייכת אותי וכנראה גם לא אתכם. האחד שמקבל באהבה את העובדה שאת החלקים המפרגנים שלי אליו, אני שומרת בפרטיות מוחלטת.
ומי שקורא אותי שידע, שהכתבות שלי נכתבות בהרבה אהבה. אחרת… לא היו נכתבות כלל וכלל.
שבת של שלום
תוכלי למצוא אותי גם בפייס ליזה ארזוני