הם המתינו בסבלנות בתחילת הדרך הקואליציונית ובהמשך כמו כולנו הופתעו מה – 7/10 ואז במידה רבה הרגישו אי נעימות, אך לאחר חודשים התחילו ללחוץ את ביבי, על אף המלחמה ודרשו חוק גיוס בלי בושה. ביבי בשיטותיו ותעלוליו הצליח ל"מרוח" את המלחמה ובזכות זאת לדחות את ה"קץ" ושוב לדחות ושוב לדחות ומשרצה, כי הבין שהם בתוקף דורשים לנצל את הזדמנות ממשלת הימין, אז אדלשטיין – יו"ר ועדת חוץ וביטחון, "שם מקלות בגלגלים" ובצדק ודרש לרדת מכמה סעיפים משמעותיים אחרת זה לא יעבור אותו. ברור היה שהממשלה "רצה" למשבר והעיתוי נקבע על ידם לאחר חג השבועות ומשראו שביבי לא מסוגל לספק את ה"סחורה" גמלה ההחלטה על ידי ח"כ של יהדות התורה, אגודת ישראל וש"ס על תמיכה במהלך של חוק פיזור הכנסת. למעשה לא הם החליטו, אלא הרבנים החליטו כי הם שומעים את הרחוב החרדי זועק ברובו. אם לא יהיה "שפן" שביבי ישלוף מהכובע ברגע האחרון אז בתחילת שבוע הבא האופוזיציה תעלה את הצעת החוק והחרדים יתמכו בכך. מדינת ישראל בטירוף ותיכנס למערכת בחירות בתקופה של מלחמה עצימה ולהתנהלות שכזו יהיו משמעויות מרחיקות לכת והתוצאות מכך מסכנות כל הישג משמעותי שהושג עד כה ואוליי יותר מכל זה מסכן את גורלם של החטופים החיים. מערכת בחירות עכשיו תטרוף את כל הקלפים ותביא להערכתי לשינוי מהותי בסדרי שלטון בישראל. ספק אם הליכוד יזכה במירב המנדטים ועוד ספק גדול שבמידה וכן לאור מה שקרה שהחרדים יהיו מוכנים בעתיד לתמוך שוב בביבי או בכוח עולה חדש, כי לטענתם לא תסופק הסחורה ובעיקר הם מבינים שמנהיגותו לא כתמול שלשום. עם ישראל יצטרך לקבל החלטות גורליות להמשך דרכו המשותפת בארץ ישראל וכנראה שביבי כמו עכשיו גם אחרי הבחירות לא יוכל לספק את ה"סחורה" הזו. ביבי במידה רבה נמצא במדרון לסיום תפקידו בזירה הלאומית פוליטית והשאלה אם בליכוד ובייתר המפלגות יעסקו ביורש בצורה מאוחדת או שהמהלך יוביל למשבר פוליטי בליכוד ולא פחות בקרב המפלגות והמועמדים שירצו להיות יורשי ההנהגה. לפיד נמצא בשפל חסר תקדים ובצדק רב, כמו שהוא בנה את "יש עתיד" והצליח לטפס מעלה מעלה, כך הוא מוביל אותם לשפל חסר תקדים שמסכן אפילו את מעבר אחוז החסימה. גולן מתנהל בקמפיין משל עצמו ולעיתים ניראה שהוא שוכח שיש בוחרים ואותם  הוא צריך לשכנע. גנץ מקרין אובדן דרך ומנהיגות רפה, שהעם לא אוהב אותה והוא מנסה תמיד לרצות את הצדדים מבלי להוביל בגב זקוף מנהיגותי, ערכי ודעתני. אייזנקוט משום מה עדיין בצלו כמספר 2 ומשהו שם בולם אותו מלקחת אחריות. בליכוד כולם "פוחדים" לעשות מהלך מערער למנהיגותו של ביבי ובעיקר עסוקים ב"להדביק" את לשונם לאיזורים אינטימיים בגופו ובתוך כך אדלשטיין מאתגר ומנגד ברקת משתחווה להוד מעלתו. כל זאת מותיר במידה רבה את ליברמן ונפתלי ככוחות העולים של מהלך הבחירות, במידה וחוק פיזור הכנסת יעבור במיידי. ליברמן מנוסה, עיקבי, ערכי ושומר על קו רציונאלי והערכה היא שיזכה למספר שיא של מנדטים מה שיכול להוביל אותו לעמדת זינוק גם לראשות ועוד יותר לכל משא ומתן קואליציוני שיהיה ביום שאחרי. בנט הכריז על ריצתו והוא כמו בעבר יכול להיות המנהיג ה"מגשר" בין חלקי המפלגות מימין ומשמאל ובהחלט עמדת הזינוק שלו היא מצויינת במידה וישכיל לחבר נכון את השחקנים. מצער שמכל אלו ועל אף כישלונם החרוץ של כולם במידה רבה אין, לעת עתה, כוח עולה חדש משמעותי שיביא לרוח של שינויי אמיתי בלגו הפוליטי הישראלי. רבים טוענים ובצדק שאלה לא יצליחו לספק את הסחורה לה העם זקוק והם מבקשים לתור את הארץ ולחפש את האיש שיהיה ראויי להוביל את עם ישראל בתקופה המאתגרת הזו והלוואי ויהיו אלו שמוכנים יהיו לעשות את הצעד הערכי קדימה בכדי להביא בשורה לכולנו.

ידידיי ורעיי החגים חלפו עברו ומשסיימנו את העליה לרגל בחג מתן תורה ניראה כי זו העת להתחיל את החגיגה הפוליטית ולהיערך לבחירות בקרוב מאוד  עד אז נקווה שימצא המנהיג הראויי שאליו תיהיה עליה לרגל שתכליתה הובלת שינוי ובעיקר סדרי עדיפות לאומית.