אמירותיו של סמוטריץ בעניין מערכת המשפט מצטרפות לאמירות רבות שנאמרו על ידי הצד הימני של הפוליטיקה הישראלית ובכל פעם שמתעוררת הסוגיה השמאל מזדעק וצורח את זעקת "קץ הדמוקרטיה הישראלית", אך האם אין באמירות צדק והאם מערכת המשפט הישראלית אינה מוטית לצד מסויים של המפה. בהתבוננות על הנתונים לאורך שנות מערכת המשפט הישראלית ניראה כי יושבים שם לרוב בעלי "גוון" מסויים ובהתאמה עולה הזעקה. גם אם הם באמת ובתמים שומרים על ניטרליות ואובייקטיביות בקבלת ההחלטות עולה משם תמונה שניראת מאוד מאוד מחוברת לצד מסויים בחברה הישראלית. הנתונים מראים שבבית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה ועוד בעלי תפקידים מרכזיים בצמרת מערכת המשפט הם מיוצגים על ידי חלק צר מאוד של החברה הישראלית ולעיתים ניראה שם ייצוג לא בהלימה לייצוג החברה בכנסת ועל כך זועק סמוטריץ וייתר הזועקים לרפורמה במערכת המשפט הישראלית.  מירב מיכאלי – שרת התחבורה ברעיון תקשורתי זועקת "יש ציבור בישראל שרואה את חוסר השוויון כערך ואלו הם בוחרי בן גביר וסמוטריץ, הם מנסים לחולל מהפכה במערכת המשפט שתשרת אותם ואת ביבי בהקשרים אישיים צרים ולא לאומיים" ואוליי במובלע טוענת שטוב לה שתמשיך לשרת אותם במתכונת הנוכחית. אין הכוונה לרמוז שתיקי דרעי, ביבי וייתר הבכירים אוליי לא היו באים לעולם, אך בהחלט ניתן לתהות ולשאול שאלות. בכדי לתקן את המערכת וליצור מנגנון שונה לקביעת בעלי התפקידים בשירות מערכת המשפט, יש מקום לבחון את אופן בחירת השופטים בישראל ואת הרכב הועדה המחליטה וכך לגבי ייתר בכירי מערכת המשפט.

בשבוע שעבר באירוע חריג נרצח הנער יואל להנגהל בקרית שמונה. החקירה עדיין מתנהלת ונבדקים כוונים רבים – ריב בין נערים, מאבק על נערה, שיכרות ואיבוד שליטה וכדומה וגם נבחנת אופציית הגזענות. יואל ומשפחתו עלו ארצה מהודו לפני כשנה מתוך כמיהה ל"ארץ קדושה וטהורה", על פי אב המשפחה, והחלום שהתגשם מסתיים בטרגדיה קשה למשפחה ולבני העדה. יואל הוא חלק מקהילת בני המנשה וקליטתם בארץ מוטלת בספק רב ובהחלט יש מקום לבחון את שילובם הנכון והראויי בחברה הישראלית. בכל מקרה רצח נער צריך שיזעזע את אמות הסיפים של כולנו ואסור שהמקרה "יטואטא מתחת לשטיח". האלימות בחברה הפכה לקיצונית יותר, אוליי גם חלק מהשלכות הפוסט קורונה, ומחייבת את כולנו ובודאי את מערכת החינוך לעיסוק בסדר יום שירגיע את ההשתוללות ברחובות הארץ.

ידידיי ורעיי לצדק הניראה והמבוצע אסור שיהיה גוון וחלק מחובתנו הערכית והמוסרית לשאול את השאלות הקשות בכדי לאפשר הזדמנות שווה ונכונה, בכל תחומי החיים החברתיים ולא להמתין למחאות, לכל הפסיפס החברתי לאומי שלנו.