הנה עוד שנה חלפה לה ואנו מתקרבים לתאריך האיזכור של יום פתיחת מלחמת לבנון השניה, שנה אחר שנה וכבר 16 שנה והזכרונות קופצים באחת! אותם תאריכים, אותם פרצופים, אותו הנוף, אותם אירועים וכל אלו כאילו היו תמול שלשום. אומרים שהזמן עושה את שלו וככל שמתרחקים מהתרחשות אז היכולת שלנו עולה באשר להדחקת האירוע, אך לא כך באירוע הזה הזמן אינו "מערפל" את האירועים, החוויות, החיוכים, הדמעות  הדיווחים והפקודות ובמידה מסויימת אף מחדד אותם יותר. לפני מספר שבועות אירחנו במעלות תרשיחא, זה שנה שניה, את יום העיון השנתי לזכרון מלחמת לבנון השניה. הכמפגש הינו בהובלת משרד החינוך, משרד הביטחון, משפחות שכולות ועוד רבים והוא מיועד לנוער שעומד בפני גיוס לצה"ל. ההכנות לכנס ארכו חודשים רבים ושם ירדנו לדקויות בכדי שתיהיה העצמה משמעותית לבני הנוער והם יצאו מחוזקים ובעיקר עם רצון לשרת בצה"ל בשירות משמעותי. המועמד לתפקיד הרמטכ"ל – סגן הרמטכ"ל הרצי הלוי פתח את הכנס וסיפר ל – 500 בני הנוער על הישגי המלחמה ובעיקר על 16 שנות שקט וחיים נורמלים בגבול הצפון, מה שלא היה מקום המדינה. בנוסף הסביר איך החיזבאללה מנסה להתעצם יום יום וצה"ל פועל כנגד כך ובעיקר על המוכנות הצבאית ליום בו תידרש תגובה מול פרובוקציה של החיזבאללה והציע לטרוריסטים לא לבחון את העוצמה הצבאית שצה"ל יפעיל בעת הצורך. יותר מכל דיבר הלוי על העוצמה האנושית הקיימת במדינה ובהתאמה בצה"ל וקרא לבני הנוער להיות מובילים ופורצי דרך בשירותם הצבאי. חתן פרס ישראל – האלוף במילואים דורון אלמוג נשא נאום שעיקרו העצמת החלש בחברה וככל שנעשה זאת כולנו החוסן החברתי הלאומי יתעצם. אנשי החינוך סיפרו על הנוער האיכותי שעומד לפני גיוס וכיצד הוא כל העת מאתגר את מערכת החינוך באיכותו ולא חושש מתעוזה לפריצת דרך חינוכית וחברתית. אחד מנקודות השיא בכנס הזה היו מעגלי השיח, בהם עשרות מעגלים של קבוצות קטנות עסקו בערך השירות. במעגלי השיח היו תלמידים, חיילים בשירות, מפקדים והורים שכולים ושם הדיון היה מרתק ובעיקר הבהיר לנוער את סוגיית המחיר בערך השירות למען העם והמולדת. נקודת שיא נוספת היתה במצפור הר אדיר שם נערך הטקס הרישמי לציון יום השנה ה – 16 למלחמה ושם בתצפית על שדה הקרב העיקרי של המלחמה הזו דיברו רבות על ההישגים, הנופלים, הלחימה הנועזת, הישובים והמתיישבים ובעיקר על המאמץ הלאומי לשמר את השקט וחיי השיגרה בגבולה הצפונה של מדינת ישראל. במלחמה הזו זכיתי לפקד על חטיבה 7 וביחד עם לוחמי החטיבה להיות שותף פעיל בהישגים הלאומיים הללו שמרחק הזמן רק מלמד שאכן המלחמה לא היתה לשווא והלוחמים בדרגי השטח חירפו את נפשם למען המולדת בלחימה נועזת, מקצועית וחסרת פשרות כי בגבם הם ראו העם ואת ארץ הקודש שלנו ומול מראה זה המוטיבציה להצלחה היתה ברורה והנחישות  מובהקת. בלחימה עד חירוף הנפש איבדנו חברים, לוחמים נועזים, פקודים והם ומשפחותיהם איבדו חיים ושילמו מחיר קשה מנשוא, אך אלו בגבורתם איפשרו לנו המשך קיומו של העם בציון בשקט ובביטחה. נזכור אותם כגיבורי התהילה, נדבר בהם ובתעוזתם וניתן בהם סימנים של זכרון חי בפועלם, כותרת הכנס היתה "בשבילם, שנתנו לה אוהביה כל אשר יכלו לתת". הייתי שותף מלא בעיצוב יום העיון הזה, התרגשתי בהכנות, דמעתי במפגש ובעיקר התמוגגתי מהעובדה שזוהי החברה הישראלית במלוא הדרה. יהי זכר הנופלים ברוך וכולנו נמשיך בחובה המוסרית של חיזוק וחיבוק המשפחות השכולות.

השבוע נכנס למשרד ראש הממשלה – יאיר לפיד והפעם כראש ממשלת ישראל וזאת עם ההכרזה על הבחירות ב – 1/11/22 כראש ממשלת המעבר. האתגרים העומדים בפני ראש הממשלה כתמיד הינם מורכבים ובראש העדיפויות הם: טיפול בביטחון הלאומי, האיום האיראני, הטרור הפלשתיני, הריבונות בירושלים, הגבול הדרומי ועוד, האתגר השני הוא הטיפול ביוקר המחייה וצמצום הפערים החברתיים וכאן על אף קוצר חייה של הממשלה חייבות להינקט פעולות אחרת עוצמת המחאה הציבורית תגבר ותאבד שליטה וכך אתגרים בעלי ערך עליון. בביקורו בצרפת הבהיר לפיד כי המצב מול האיראנים הופך להיות בלתי נסבל וייחייב פעולה בינלאומית אפקטיבית אחרת המצב הופך להיות בלתי נסבל ברמה האיזורית, הגלובלית וכמובן מבחינתה של ישראל. בנושא יוקר המחייה לא ניראה כי הממשלה הנוכחית מסוגלת לבצע מהלכים שיאפשרו טיפול משמעותי בכך, אך מומלץ כי ינקטו פעולות להורדת סף הלחץ הציבורי לפני איבוד שליטה בנושא. הבחירות להערכתי יבטאו את רצון העם לשינויי סדרי העדיפות ובראשם יוקר המחייה בישראל וטוב יעשו המפלגות שיציבו זאת בראש סדר העדיפות.

ידידיי ורעיי החוסן והביטחון הלאומי מורכבים מהרבה מרכיבים חברתיים לאומיים על פניו המשאב האנושי הלאומי כפי שבא לידי ביטויי במלחמת לבנון השניה בפרט ובכלל בחברה הישראלית הוא מקור העוצמה המשמעותי ביותר שלנו כעם, אך הפערים החברתיים ההולכים וגדלים ויוקר המחייה יכולים לפגוע אנושות בעוצמה הלאומית שלנו ועל כן מומלץ לממשלה לעסוק בכך בסדר עדיפות עליון.