אמנון אשל

זה לא שהתופעה החלה עכשיו תחת כהונת הביבי, אנו עדים למדרון החלקלק שנים רבות גם בימי בן גוריון, אשכול, גולדה רבין א' וב', ברק, אולמרט, שרון ולעיתים אנו דורשים מעט מנבחרי הציבור השונים. בתוך כך היו ימים בהם המנהיגים לקחו אחריות אישית והסיקו מסקנות כלפי עצמם ודרשו זאת מנבחרי העם. הבוקר רואיין הרב לאו האבא בתקשורת בהקשר הקורונה וחזר על האמירה "ונשמרתם לכם לנפשותיכם" וחזר מספר רב של פעמים על חשיבות הדוגמה האישית של מנהיגי ציבור, רבנים, ראשי ערים, מנהלים, מורים וכו' ומעבר לאחריות האישית ישנה אחריות מנהיגותית וקבלת החלטות תוך דגש על דוגמה אישית.

ראינו השבוע איך נשיא ארה"ב אובחן כמאומת אחרי "זלזול" בהנחיות המחייבות וגם אחרי אשפוזו בחר לצאת לעם בכדי לנופף בידו וכך סיכן את המאבטחים ואנשי הצוות הנוספים והעביר מסר סמוי וגלויי, שאפשר לנהוג כך.

כאיש צבא לאורך שנים רבות וכאחד שהוביל חיילים נוכח אויב במצבים שונים למדתי שהמרכיב המרכזי שהשפיע על פקודיי הוא הדוגמה האישית וההובלה של המפקדים והחיילים נוכח הסכנות. הדוגמה האישית באה בעיקרה דרך המראה, החיקוי והמודל שאתה מהווה עבור הסובבים אותך ויחד עם זאת גם לרעיונות, לקול האישי, לסמכותיות ולעוד מרכיבים אישיותיים יש השפעה על החיקוי וההפנמה של דרך הפעולה.

נוח כעת לתקוף את השרה, אך היא חלק מתופעה רחבה של משבר ערכי מנהיגותי, אני מאלו שחושב שראש הממשלה איבד את יכולתו הערכית לדרוש מהסובבים אותו בממשלה לנהוג אחרת מכיוון שהוא מעורר מחלוקת נוקבת באשר למנהיגותו הציבורית ודוגמתו האישית במעשיו. האיש בתפקידיו השונים דרש בתוקף מראשי ממשלה להוות מודל ובצדק כך דרש מאולמרט, כך מרבין, כך משרון משר החוץ לוי, אך כעת ניכר כי אלו היו דרישות מן הפה לחוץ וכעת הוא גורר את כולנו לאחד מהמשברים הערכיים המשמעותיים ביותר במנהיגות הלאומית הציבורית.

אותי מטרידה התופעה בכלל ועוד יותר מעצם ההתנהלות של נבחרי הציבור סביבו שחלקם "שותקים" וחלקם זועקים את זעקתו כמקהלה מתוזמנת ואף לא אחד מוצא שם טעם לפגם בהחלשת המנגנונים הדמוקרטים.

ככל שהזמן חולף המוסר והערכים נפגמים יותר ותופעות חוסר הדוגמה האישית מתעצמת ולצערי אם היא לא תיעצר המפעל הציוני יהיה בסכנת הישרדות מהותית.

השרה גמליאל אין בי כל אמפתיה כלפייך וההיפך נכון, כדאי שתבחרי בדרך הראויה להתפטר מתפקידך הציבורי, ומאידך ברור שאת חלק מסימפטום מנהיגותי כושל שמראה כי איבדנו במידה רבה דרך וכוון.

מנהיגות ציבורית נבחרת חייבת להוות מודל מעשי להתנהלות העם כולו וצניעות היא חשובה מכיוון שהעם מבקש לראות במנהיגיו דוגמה ומופת.

ימים אלו הם ימי חג הסוכות ובתוכו ימי שמחת בית השואבה עליהם נאמר "מי שלא ראה שמחת בית השואבה – לא ראה שמחה מימיו" ושמחה זו הינה ביטויי לחגיגות לקראת שנת הגשמים החדשה ובמסורת הישראלית יש הקוראים לה חג המים. כתושב קיבוץ רמת יוחנן חייב להודות כי התפתחה מסורת בת שנים רבות לחג מיוחד במינו המותאם להתחדשות הציונית בארץ ישראל ומביא לידי ביטויי ברכות על התבואה בשנה שחלפה ותפילות לשנה ברוכת גשמים, להמשך צמיחה, שפע ופריון וכל זאת בשירה ישראלית מיוחדת (משיריו של המשורר, המלחין והוגה הדעות – מתתיהו שלם), ריקודים מותאמים (של הכוריאוגרפית והיוצרת – לאה ברגשטיין). אלו הובילו את השיתוף פעולה לחגיגות המים בקיבוץ ועם השנים רבים מחברי הקיבוץ המשיכו ופיתחו מסורת מיוחדת זו.

החג הפך להיות לשם דבר בהתיישבות העובדת בפרט וברחבי הארץ בכלל ולאחד האירועים היותר משמעותיים בקיבוץ והחגיגה היא קהילתית רבת משתתפים מחברי הקיבוץ ומחוצה לו.

השנה ראוי לציון שלמרות נסיבות הקורונה חג המים יחוג, בזום ובקפסולות ברחבי הקיבוץ בהתאם למגבלות המגיפה.

ידידיי ורעיי מנהיגים נדרשים לתת דוגמה אישית ולהוות מודל לחיקויי ומופת ואנו חייבים לדרוש תמיד הכי איכותי והכי מושלם ובעיניי יהיה אסון אם נוותר למנהיגינו בהתנהלותם.

מאחל לכולנו שתהיה שנה ברוכה בגשמים ונראה שמחת בית השואבה במחוזותינו ויותר מכל שאלו ינקו את נגיפה של המגיפה ויביאו בריאות, שפע, פריון ותבואה לארצנו.