החלטתי לשתף פוסט של חבר/אח יקר שנולד, גדל, התחנך, בנה את ביתו ומחנך את ילדיו במושב אביבים. החבר לאורך חיו שרד, כמו גם תושבים אחרים בגבול הצפון, אירועים רבים. כבר כילד חולץ על ידי אמו מהבית כשחטף הפגזה, כתלמיד בכיתות היסודי שרד את אסון אוטובוס ילדי אביבים ושם איבד חברים רבים מכיתתו ותושבים מהמושב, בהמשך הוריו התפנו מהמושב במבצע ליטאני למשך כשנה עד שביתם שופץ מחדש לאחר פגיעה ישירה, התגייס לצה"ל לפני מלחמת לבנון הראשונה וכיום הינו אלוף משנה במילואים, ביצע שורת תפקידים על הגבול הצפוני של מדינת ישראל ועשה זאת בשליחות אין קץ למען מדינת ישראל, לאחר שחרורו מצה"ל המשיך לשרת במילואים ומבצע עשרות ומאות ימים בשנה בהתנדבות בשורת תפקידים מאתגרים לרבות בימים אלו. בשיחה בננו הדגיש בפניי עמי       "אני את הבית לא יעזוב לעד, אך כל מי שחושב שהפתרון הוא כמו בסבבי הלחימה הרבים והקודמים שהיו אז הוא טועה ומטעה. אני את ילדיי יחזיר למושב פורח ולא למושב חרוך והרוס והפעם השיקום חייב להיות עם חזון, שיקום בו המשאבים הם לא נקודתיים אלא משאבים מחוללי שינוי ושהצד השני יבין זאת דרך פעולות ועשיה במילים אחרות אנחנו לא פריפריה ואנחנו לא צריכים פתרונות תחבורתיים למרכז, אלא שהמרכז יהיה באביבים, יראון, זרעית, מטולה וכו..". המודל שבוצע בדרום בו יש מנהלת לא פוליטית שעוסקת בשיקום אמיתי ובראש ובראשונה שיקום החוסן המנטלי הוא המודל שדרוש לצפון. חייבים לאחר חודשים רבים של תושבים עקורים מבתיהם לחשוב שונה, אחרת, מ"חוץ לקופסא" בכדי להביא לכך שההתיישבות תהיה לנכס לאומי ולא לנטל כלכלי.

וכך כתב אל"מ במילואים עמי דהן, נשוי לנטלי (סא"ל במילואים) והורים לשלושה ילדים, תושב מושב אביבים השוכן על גדר המערכת מתחת לכפר/מוצב החיזבאללה מרון א- ראס.

"חברים יקרים לאחרונה אני נישאל לא פעם אם חזרתי לישוב ( אביבים) ראשית תודה לכולכם על הדאגה וההיתענינות  אבל חשוב לי לשתף אותכם  שהחזרת התושבים לישובים ולישובי אינה מובנת לכלל העוסקים האמונים על החזרתנו המהירה והרצויה .משתף אותכם בתחושותיי מהימים האחרונים והסיור ביישוב.

ההרס והנזק, הפיזי והמנטלי, בצפון בכלל, ובישובי קו העימות בפרט, רב. האמון ברשויות המדינה נמוך, וגם המצב הביטחוני עדין אינו יציב. אי לכך, את הצפון אי אפשר לשקם בשיטות של פעם. לא מדובר בעוד סבב. מדובר במציאות של נזק משמעותי ובמקומות מסוימים טוטאלי. בחוסר, שקט ביטחוני, במציאות חברתית אישית קשה של עקורים מביתם מעל לשנה.

שיקום האזור והחזרת התושבים בביטחה ובאמון במדינה, מחייבת פעילות שיקום ממשלתית יוזמת ומעורבת, שאינה פועלת בנורמות שהיו בסבבי לחימה קודמים. האתגר אינו נקודת המינימום של החזרת המצב לקדמותו, אלא נקודת החזון של יצירת אזור משגשג בעל ערך, עתיר פעילות, הנשען על חיים תוססים ומשגשגים המבוססים על מרקם חברתי יציב ואיתן הנשען על מקורות תעסוקה ופרנסה, בעלי ערך, מבחינת סימן לעתיד, שמקומנו כאן.

ההשקעה והשיקום אל להם להישען על נורמות העבר, יש לשנות את כללי המשחק ולהפוך את שיקום הצפון לתוכנית לאומית יזומה אקטיבית שמטרתה אינה רק החזרת איש איש לביתו אלא, החזרת התושבים למרחב פורח ומשגשג עם תקווה ועתיד.

לכן על מדינת ישראל להבטיח כי:

יש לחוקק תקציב שיקום, שהולך לפעילות יזומה של רכוש וציוד ומשחרר את התלות בחשבוניות עבר.

יש לשחרר כל בירוקרטיה ממשלתית, אזורית בכל הקשור לתיכנון ורישוי.

על ממשלת ישראל להשקיע באופן יזום בצפון ולתת עדיפות לקידום המרחב בתשתית ובהשקעות (הפשרת קרקעות לבנייה עידוד ההגירה למרחב) על בעלי התפקידים  והרשויות המעורבות בכך להתמקם בצפון ולנהל את הפרויקט במקום (לא לקצר את הדרך למרכז אלא להביא את המרכז לצפון).

על הממשלה, לקיים על כך בקרה מתמדת תוך נוכחות במקום (לא מבחינת ״שגר ושכח״ של מנהלת).

האינטרס לשיקום הצפון אינו עניין מקומי, רק של תושבי הצפון, הוא אינטרס לאומי בעדיפות עליונה. צפון משגשג, הצפון כמרכז ולא כפריפריה, היא אמירה לאומית הקובעת לאויבנו שמנגד, וכן גם לנו כאן במדינת ישראל, כי לא רק שבנו לביתנו, אלא כי יצרנו חבל ארץ, שאין בכוונתו להפקיר זאת שוב, ולוותר עליו, לא היום ולא לעולם בעתיד. כמי שנולד בישוב וילדיו גדלים ומתפתחים בו  חשוב שדור העתיד ימשיך את העשייה והרצון להישאר באזור, כולנו רוצים ומצפים לחזור  למקום בטוח פורח ומשגשג  נפשית וכלכלית .

שנדע ימים טובים, בטוחים ושלווים.

מאחל לחזרת החטופים ולאחדות בעמנו .אמן"

ידידיי ורעיי הפתרון להשבת תושבי הצפון חזרה לבתיהם הוא לא כתמול שלשום, הוא מחייב חשיבה וביצוע חזוני בו רואים את מרכז הארץ בישובי הגליל העליון. מהמשבר הזה צריכות לצמוח הזדמנויות ואחת מהם היא ליישב את הגליל העליון כמאמץ לאומי מרכזי.