אמנון אשל אסולין

ה – 7/10/23 חייב להיות צרוב עמוק בתודעה הישראלית/ יהודית כנקודת מפנה היסטורית אסטרטגית באשר לתפיסת הביטחון הישראלית שהתפתחה פה מאז ועד היום ובייתר שאת בעשורים האחרונים. התפיסה הקונספטואלית שרואה בטרור כדבר מפריע, מטריד, מציק וככזה שניתן לתחם אותו, להכיל אותו ולא כמרכיב שיכול להוות איום קיומי על מדינת ישראל ועל כל מהות השיבה לציון. לאורך שנות הטרור הרבות שמדינת ישראל סובלת ממנו ראינו מספר נקודות שיא שהובילו את מקבלי ההחלטות למגר את הטרור ולנסות להכניעו, אך ההיסטוריה מוכיחה כי הקבוצות הללו רק שינו "פנים", שינו שיטות, שינו שמות, גאוגרפיה, אמצעים, אך מעולם לא שינו את האידיאולוגיה ואת הרעיונות הלאומני ואפילו רק שיכללו אותו. כדוגמות ניתן להזכיר את תנועת הפתח ותקופת המרדפים בבקעה – בגבול הירדני עם אין ספור מבצעים עד "ספטמבר השחור" ואז התנועה שינתה את מיקומה ללבנון ובהתאם פעלו כנגד מדינת ישראל, שם שוב מבצעים גדולים וקטנים, ממוקדים ומתוחכמים עד מלחמת לבנון הראשונה ודחיקת ארגון הפתח לטוניס, שוב מבצעים, פעולות, מארבים ושנות לבנון עד מלחמת לבנון השניה והבנה שהחיזבאללה ארגון שיעי פרוקסי – איראני התעצם והגיע לרמה של השתלטות צבאית ופוליטית על מדינת לבנון וניהל מערכת הרתעתית מול מדינת ישראל מבלי יכולת להכריעו. "חומת מגן" נקודת "רתיחה" משמעותית באחת התקופות הקשות והמאתגרות שהטרור העממי הפלסטיני הביא על מדינת ישראל ולאחר אלפי הרוגים באוטובוסים מתפוצצים, מסעדות תופת, סכינאות, פיגועים בבתי ישראלים ופיגוע מלון פארק בנתניה מדינת ישראל יוצאת למבצע/מלחמת "חומת מגן" ומצליחה למגר את הטרור בשטחים לשנים. "עופרת יצוקה", "צוק איתן", "שומר חומות", "גשמי קיץ", "שובו אחים" ועוד מבצעים צבאיים רבים רבים מורכבים, גדולים וקטנים, אך כל אלו רק שיכללו את האמצעים , הביאו עוד "תדלוק" כספי וחיזקו את האידיאולוגיה והרעיונות של חיפוש שעת כושר להשמדת מדינת ישראל. כל אלו ושנות המלחמה בטרור חייבים להוביל לשינוי דרמטי של הקונספציה שהלכה והתחזקה ב- 30 השנה האחרונות עם בעיקר רעיונות של "תירבות" הטרור, הכלתו, הפיכתו לסביל וסביר. אנחנו המשכנו ושיכללנו את רעיונותינו בכדי לשמור את הטרור ברמה הנמוכה והם שיכללו את שלהם ושיפרו את היכולות הצבאיות עד להפיכת הטרור לאיום קיומי על המדינה. התפתחה כמו בלבנון כך בעזה מדינת טרור בה הטרור הופך להיות משאב לאומי רציונאלי וכל משאבי עזה מושקעים בו במילים אחרות המודל הלבנוני הועתק, שוכלל, התעצם וכעת אנו רגע לפני שמודל זה ייושם ביהודה ושומרון. הפיגוע השבוע בסמוך לכפר הפלסטיני הקטן – "פונדוק", בו נרצחו שלושה מתושבי קדומים הוא פיגוע שחייב להוות נקודת מפנה להמשך פעולת מערכת הביטחון ביהודה ושומרון. זה פיגוע שמלמד רבות על תעוזה, תחכום, שיפור, אמצעים, תכנון ועוד ומלמד שהמבצעים הממוקדים משיגים הישגים ממוקדים. אל לנו לתת לרשות הפלסטינית לנהל עבורנו את המבצעים בג'נין, שכם, רמאללה, חברון וכו אנחנו חייבים לפעול ולא בשיטת ההכלה והמיקוד, אלא בשיטת הריסוק וההחרבה התשתיתית, בשיטת ג'באלייה, בית חאנון, חאן יונס, דאחייה ודומיהם. מחנה הפליטים בג'נין היה חייב להיות כבר מחוק מהיסוד אם לא בתחילת המלחמה אז בודאי בימים אלו בצורה כזו שעשרות שנים קדימה יהיה שקט ותושבי מדינת ישראל בכל מקום יוכלו לחיות בביטחה. חייבים להשתחרר מקונספציית או פנטזיית "0" אירועים ושבהכלה נכונה נוכל לייצב את המצב ולאפשר לחיות. אם כך אז מה עושים? לשאלה הזו קשה לתת תשובה עם פתרון "זהב", אבל בהחלט זה מסוג המצבים וקיימים כאלו בחיים שלא בהכרח יש פתרון. אין פה מתמטיקה ואפילו לא פיסיקה יש פה מצב שיחייב אותנו כנראה לעד להיות במוכנות, מפוקחים ומהירי תגובה. מדינת ישראל חייבת לטפל בכל אירוע באופן מהיר, אגרסיבי ובלתי מתפשר. חייבים להחזיק כוח מחץ, "אגרוף ברזל" שבכל אירוע הוא פועל ו"מוחק" ולדוגמה הכפר שעד שלשום לא ידענו שבכלל קיים –"פונדוק" היה צריך להימחק מספר שעות אחרי הפיגוע ובלי ניסיונות להכיל, להבליג, לשמור על סובלנות וכו. המדינה חייבת לנהל את המערכה המשפטית והתקשורתית באופן שוטף ולטפל בלגיטימיות הפעולה ברגע שיש פיגוע. יחד עם כל הפעולות האגרסיביות חייבים לייצר תקוה וכאן חייבת להתפתח אסטרטגיית פעולה מדינית – המשך ביסוס ומיסוד "הסכמי אברהם" לצד יצירת פתרון לפלשתינים בדמות היכולת לניהול עצמי במתכונת מצומצמת או מורחבת. הימים המורכבים הללו עם הפיגועים ביו"ש, האירועים והנפגעים בבית חאנון, חוסר היכולת של צבא לבנון לקחת אחריות וניסיונות החיזבאללה לפעול מלמדים ששוב אנחנו בתפיסת הכלה, הרגעה ואיפוק.
ידידיי ורעי על חרבנו נמשיך לבנות ולפתח את הארץ הזו וברור שה- 7/10 חייב לשחרר את כל הפנטזיות, האשליות, החלומות ולהותיר אותנו מפוקסים, מפוקחים, מהירי פעולה וללא קונספציות שיעצימו את הקושי להמשך. יש קשר ישיר, מובהק וחד ערכי בין מטולה, שדרות וקדומים והוא שכפר כילא, הדאחייה, בית חאנון ופונדוק יהיו כחורבן עם כל ניסיון לפגוע בנו.