והנה במרחק 104 שנים בתאריך ההיסטורי ההוא במדוייק עומד מנהיג מדינה איסלאמית – אירן ובכל כוחו מצהיר "נשמיד את מדינת ישראל" וחותר להפוך למדינת גרעין בכדי לייצר פוטנציאל להחרבת הבית הלאומי לעם היהודי. השבוע נפתח סבב שיחות מחודש בין איראן ומספר מדינות בהובלה אמריקאית בניסיון לחזור להסכם שנחתם באמצע העשור הקודם. בפתח הסבב האמריקאים יחד עם בנות בריתה הצהירו על כך שחובתם למצות את הדיפלומטיה, רגע לפני חיפוש ערוצי פעולה אחרים ואילו האיראנים חזרו ואמרו נתחיל לדבר כשתסירו את הסנקציות. נקודת הפתיחה הזו עם ההצהרות הללו מבטאות את גודל הפער בין הצדדים, את חוסר האמון ואת התסכול שכל צד מביא לשולחן וזאת לאחר בזבוז של שנים קריטיות, שאפשרו מחד פעולות כלכליות קשות נגד איראן ומנגד האיראנים "התקדמו", על פי גורמים מודיעיניים, בצורה משמעותית לקראת יכולת להרכבת פצצה גרעינית. ארה"ב עושה הכל על מנת למנוע התחמשות גרעינית של איראן וזאת מהסיבה האסטרטגית האמריקאית, הם רואים בכך סיכון לשלום וליציבות של המזרח התיכון בפרט והמזרח בכלל ובנוסף מדינה שעמדה מאחורי אירועי טרור מורכבים אסור שתהייה לה אופציה אסטרטגית שכזו. מדינות אירופה מוטרדות מאוד ובהחלט נשק גרעיני לאיראן יכול לסכן אותן באופן ישיר על אף שלא היתה הצהרה כזו על ידי המנהיגות האיראנית. מדינות המפרץ השכנות לאיראן מאוד מודאגות ומבינות שברגע שיהיה נשק כזה באיראן כללי המשחק השתנו במרחב וחלקן יהיו בבעיה אסטרטגית מורכבת. כל אלו בהחלט בעלי אינטרסים בסוגיית הגרעין כן/לא לאיראן, אך המדינה היחידה ששמה את האיום הזה ברמת איום קיומי היא מדינת ישראל ובצדק. מנהיגי איראן במשך עשרות שנים מאז המהפכה האסלאמית שם, 1978, מצהירים על ה"שטן הקטן"- ישראל שצריך להיעלם מהעולם ובהתאם לכך מנסה איראן לאתגר את ישראל בגבולותיה על ידי סיוע לארגוני טרור ומפתחת אמצעי לחימה מתקדמים ובתוכם פרוייקט הגרעין האיראני הוא המשמעותי ביותר. מדינת ישראל עוסקת באיום הקיומי הזה ברמה היומיומית ומקבלי ההחלטות בישראל עוסקים בהערכות מצב יומיות, שוטפות על מנת לקבל את תמונת המודיעין הכוללת ובהתאם להחליט על עיסוק במוכנות הצבאית והאזרחית להסרת האיום הקיומי. מדינת ישראל ב"אפס" סובלנות ובצדק כלפי איום קיומי ממשי. המנהיגים יעשו הכל על מנת להסיר את האיום באמצעים דיפלומטים או צבאיים תלויי בצדדים. נכון יהיה שמדינת ישראל תמתין בסבלנות לראות האם מתממשים תנאים להשגת הישג דיפלומטי משמעותי ובמידה ולא בהחלט מדינת ישראל אם או בלי בעלי ברית נוספים תצטרך להכין אופציה אופרטיבית רועשת או שקטה. גם אם המשימה רחוקה ומאתגרת את היכולות הישראליות, אין מנוס כנגד איום שכזה. 

השבוע יצוין ערב למעברות בטבעון משנות ה -50 ובהחלט ניתן לשאול שאלות רבות על העליות דאז, אך לכל ברור שבפני המדינה ה"צעירה" לא היו ברירות רבות, זה היה או מעברה או מעברה. מדינה שרק הוקמה עם משבר כלכלי מורכב לאחר מלחמת העצמאות ועם גלי עליה מרצון וגם ללא רצון ממדינות אירופה, אפריקה והמזרח התיכון. האתגר היה עצום ההיקפים היו משמעותיים וההחלטות היו חייבות להתקבל ולכן הפתרון היה מצוין לשעתו. האם בימים שאחרי כאשר המדינה התבססה והתפתחה נעשו פעולות נכונות ואובייקטיביות, על מנת לבנות את "כור ההיתוך הישראלי" זו כבר שאלה אחרת שנדונה ועוד ידונו בה רבות. הוריי עלו ארצה ממרוקו והספיקו לעבור מספר מעברות עד אשר התבססו בקרית טבעון. החוויה מחד היתה מאוד מאתגרת ולמעשה ב"לילה" אחד מצאו עצמם כמו רבים אחרים מתחילים את החיים מאפס, ומנגד הכמיהה לציון ולירושלים, באופן הטהור ביותר, הכריעה בנפש פנימה. סיפורים רבים שמעתי על חיי המעברה והחוויות המשותפות שם החל משכנות טובה, עזרה הדדית, נאמנות, כבוד לזולת, חיי קהילה תוססים ועוד. מדינת ישראל קלטה גלי עליה רבים וכפי הניראה עוד תקלוט ויהיה נכון שנשכיל ללמוד ולהיערך לגל העליה הבא בצורה נאותה.

ידידיי ורעיי השבוע יודלקו נרות החנוכה ונחגוג ברחבי ישראל את ניצחון האור על החושך ואל לנו להתבלבל מהצהרותיהם של מנהיגי העולם, גם בזו המבשרת תקוה ואור לפני מעל 100 שנה וגם בזו המבשרת עלטה חובת העם בציון לקחת אחריות ולנקוט פעולות לפיתוחו ולהגנתו. תמיד נכון לסמוך על בורא עולם ולהאמין לניסים, אך יחד עם זה להיערך לכל "עמלק" שרוצה לכלותינו. 

חג אורים שמח!