היה זה חודשים ספורים לפני מערכת הבחירות, וניתן לומר די בוודאות כי כתב האישום הזה הכניס את המדינה לסחרור וקיטוב פוליטי חסר תקדים: חמש מערכות בחירות, חרם פוליטי מצד מפלגות על נתניהו שהפך ל"נאשם".

נדמה שהטרללת שמלווה אותנו מאז אותו בוקר איום בשבעה באוקטובר מוזנת מצינור הנשמה שמטפטף לתוכה רעל במנות. בהתנגדותו לוועדת חקירה ממלכתית, מקצועית ובלתי תלויה, גורר אותנו ראש הממשלה לשנים של סבל, שמועות, הדלפות, הכחשות ורעל.
הוא אינו רוצה להוציא את העם מן הטראומה. להפך: בתפיסת העולם המעוותת שלו, ובהתמכרות לספינים ולהודעות לתקשורת, הטראומה היא מכשיר הנשמה. הוא מחזיק חלקים גדולים בעם בתוך תסמונת מינכהאוזן לאומית: משכנע אותם שהם חולים, ואז מציג את עצמו כתרופה היחידה.
זו אינה רק דרך להימלט מאחריות על שבעה באוקטובר. זו שיטת ממשל. תחת שלטונו המאופיין ב״אני ואפסי עוד״, נאמנות גוברת על יכולת, צייתנות על שיקול דעת ופוליטיקה על שירות ציבורי. הוא ממנה שרים כמו מירי רגב, שמשרדה הוא תפארת העלבון של מינויים פוליטיים: אנשים שחסרונם המקצועי אינו מכשול למינוי – אלא יתרון. אם יש החלטה שעושה רע לתשתיות ולשירות לאזרח, מירי רגב תיקח אותה.
וכך אפשר להמשיך, משרד אחר משרד. לא מדובר רק בכישלונות או בשרים חלשים. מדובר בממשלה שהפכה את המדינה לכלי הישרדות של איש אחד – ואת הציבור לבני ערובה של הפחד, הכעס והכאוס שהוא עצמו מטפח.
בעבר, כשהיה עוד ביבי ממלכתי, הוא היה נוזף בשרים ומעמיד אותם על מקומם. היום בן גביר וסמוטריץ׳ אינם סופרים אותו. לא משנה איזה פיגוע תדמיתי הם גורמים למדינה, הוא תלוי בהם. יש כמה מאות עבריינים יהודים בשטחים שאם תינתן להם ההזדמנות ישרפו משפחות שלמות, והוא קורא להם “קומץ”. מה זה משנה שהם גורמים לנו להיראות בעולם כמדינה שירדה מהפסים? הוא פוחד מבן גביר, וזה הפחד השולט כרגע.
וכמו כל פחדן, ראש הממשלה מונע מן הפחד הגדול מכולם: מה יעשה ביום שיבעטו אותו לפנסיה? איך יעביר את היום? איך ישרוד העם החולה בלי תרופת הרעל שלו? ״אני הרועה של העדר, אני מלך המשיח״ הוא מלמל לעצמו בסיוט, וגם הטלפון ב־6:29 לא גרם לו להתעורר ממנו.
ניסים כהן

משפט נתניהו זה מינוח לשוני בלבד, משפט נתניהו הוא הבמה שמעליה מאשים השמאל השונא את הימין חסר הכוח בהאשמות שרובן מצוצות מהאצבע, אבל כמעט התרגלנו לכך לצערי.
נתניהו הוא השה לעולה אחריו מתנהל העדר שגם לו מיועד המזבח.
אנו עדים עכשיו עם עדותו של מנדלבליט שרקדנית הבלט הנפלאה נשרו מעליה הצעיף, המלמלה, הכתר המוזהב והשמלה בסיכה קטנה תלויה עדיין עליה.
אנו עדים לקבוצת אנשים קטנה העומדת בראש מערכות המשפט והתקשורת והיא מלאת שנאה, כך שכל עוון וחטא שתעשה, כשר בעיניה עבור מימוש מטרתה.
משפט נתניהו אולי יהיה מראה אל פניהם הלא יפים,
הם ישברו אותה ויחפשו מראה שתיטיב עימם, ואפשר לחבר רסיסים ולעשות מראות כאלה.
בעז דרומי