להיוולד יהודי זה לא משהו.
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה דעה אישית
- עבודה שחורה / Nissim Cho
ריבים וסכסוכים עם בורא עולם שרוב הזמן כועס על העם הנבחר, שמוציא לו אצבע משולשת בדמות עגל הזהב ורוקד סביבו כעם שלא ידע שמחה מעולם. היחסים בין הבורא לעם הנבחר מתדרדרים: שני בתים נהרסו, רדיפות, גלות, שואה ומזרח תיכון. גם לקונטה-קינטה שחום העור החיים לא האירו פנים. בעודו מטייל לו להנאתו באפריקה חוטפים אותו אנשים לבנים והוא מובל אזוק בשלשלאות לחיים של עבדות. העבדות בארה״ב נמשכה 89 שנים. 89 שנים של שלילת זכויות, התעללות, ועבודת פרך של האדם השחור עבור האדונים הלבנים.
להיות דפוק מכל הכיוונים זה כנראה להיות אתיופי יהודי. גם שחור וגם יהודי. רחוק מאוד מעין הסערה שמרו היהודים האתיופים על המנהגים והדת היהודית רק בשביל לעלות לארץ, לספוג השפלות מצד הממסד הדתי ולחיות בשוליים, זרוקים במתקני קליטה מוזנחים. ואם זה לא מספיק, הצבע השחור לא בא טוב לחלק מרשויות אכיפת החוק. כמות ההרוגים בני העדה האתיופית בהתנגשויות עם המשטרה היא פשוט לא פרופורציונלית. אין שום הצדקה למקרה שבו נער לא חמוש ימות מיריות של שוטר. אפילו אם היתה קטטה והוא ברח מהשוטר – מה לעזאזל מצדיק לשלוף נשק, לכוון, לירות ולהרוג?
ליבי על סולומון טקה. ליבי גם יוצא אל המפגינים האתיופים. שינויים חברתיים מתרחשים כאשר אוכלוסיה ממורמרת יוצאת להפגנות סוערות ולעיתים אף אלימות, רק בכדי לשנות את המשוואה. בעשותם כך מראים בני העדה אופי חזק שאנחנו הצברים חלשים בו מאוד: למעט 2011, שבה חצי עם יצא להפגין על מחיר הקוטג׳, אנחנו סופגים את כל מה שהשלטון מפיל עלינו: יוקר מחיה, מכסים, אפליה חרדית ועוד. דרך אגב – בהפגנות החרדים, שהן אלימות בצורה קשה, המשטרה נוהגת בכפפות של משי. ולעומתן הפגנות נגד השחיתות השלטונית פוזרו באלימות. כאשר השלטון מסית ומפלג, שופך טונות של כסף על חרדים ועל המתנחלים וזורק את האוכלוסיות החלשות לזבל התהליכים מתחת לפני השטח מבעבעים ודרוש רק כדור אחד להצית מחאה אלימה.
בנטפליקס סרט תיעודי על בוב דילן ומסע ההופעות שערך בשנת 1975. דילן נוהג את האוטובוס למופעים בעיירות הקטנות ברחבי ארצות הברית ואוסף מדי פעם אנשים, סתם ככה, שיצטרפו למסע. בדרכים הוא כותב את Desire שיצא בשנת 1976, ובו אחד משירי המחאה הנוקבים ביותר, על כליאתו ללא עוול של מתאגרף שחום עור באשמת רצח. דילן לא בוחל בשום דבר עד שהבחור שחום העור משוחרר ומזוכה. אחת עשרה שנה אח״כ בשנת 1987 מוציא אהוד בנאי את השיר "עבודה שחורה" במחאה על היחס לבני העדה האתיופית.
לקראת סוף הסרט על דילן, הוא נשאל מה היתה ההשפעה של המסע הזה. ודילן עונה בסרקזם: כלום. זה לא השפיע ולא שינה כלום. הסיכוי של שחור להיעצר בארה״ב גדול פי שלוש מזה של לבן ובתי הסוהר בארה״ב מפוצצים בשחורים. לפעמים אני חושב שהאמריקאים הבינו שעבדות זה אאוט ולכן הם יזרקו כמה שיותר שחורים להינמק בכלא. גם מהשיר של בנאי ועד היום נראה שלא למדנו כלום, והסיכוי של יהודי אתיופי לסבול מאלימות משטרתית גדול בהרבה מזה של סתם יהודי בצבע אחר. השוטר האומלל שירה הוא רק סימפטום, כל המערכת חולה.
כתיבת תגובה