שלומי עבר בדיקות תקופתיות והמליץ לי גם. אומר שבגילנו חשוב לערוך בדיקות כאלה.
אני מודה לו מאוד שהוא מזכיר לי שאני משתייכת לגיל שבו כבר אומרים בגילנו חשוב.
הוא ממשיך ומדגיש שזה חשוב שנראה שהכול בסדר אצלי. הוא מתכוון, בואי נבדוק מוקדם שהכול בסדר אצלך, כדי שאם לא, יהיה לי מספיק זמן להיערך למחליפה.
אני מאוד רוצה ללכת לבדיקות כי זה מאוד חשוב, כבר אמרתי? אבל מתקשה למצוא ערב שבו אפסיק לאכול ב-19:30. 12 שעות רוצים לסגור לי את הפה.
שלומי מרגיע אותי שיש ארוחת בוקר בסוף ואני מתרצה ומסכימה ללכת. אני אישה הגיונית, צריך רק להתאמץ ולמצוא את הנימוקים הנכונים ואני מגויסת.
פעמיים אני דוחה את הבדיקות כי לא הצלחתי לצום. מסבירה להם שיש משהו דחוף בעבודה ונבצר ממני להגיע. מה אומר להם? שהילדים התפנו לחדרים מאוחר ורק אז יכולתי לאכול את כל מה שאני חושבת שהם לא יודעים שאני אוכלת? אז לא נשאר לי מספיק זמן צום.
יום לפני אני מתעדכנת משלומי איזה סוגי בדיקות יש. מבינה שבין היתר יש בדיקות מאמץ. שלומי מסביר לי שכחלק מהבדיקה אצטרך לרוץ. אני מהנהנת ובלבי חושבת שעד היום שלומי לא מבין ששום דבר לא יגרום לי לרוץ. במה כשלתי?
בבדיקות רוצים לבדוק איך הלב שלי מגיב למאמץ. ברור שלא טוב. שרק ישאלו ואני אענה. לא רק הלב מגיב לא טוב למאמץ, אלא כל הגוף באופן כללי. בשביל זה אני צריכה להגיע עד רמב"ם ולהתחבר לאק"ג?
במוצאי שבת אני נתקפת רעב רק מהמחשבה שתכף שעת הצום מגיעה. אז אני מעמיסה מכל טוב: חלה של שבת, עוגה, שוקולד ולקינוח גלידה. עליי לא יגידו שלא התארגנתי נכון לקראת הבדיקות.
חוץ מזה עדיף להם שאמות מהתקף לב ולא מרעב.
מגיעה לחנייה של רמב"ם ומניסיון קודם יודעת שכדאי מאוד שאצלם את המקום ואפנים טוב טוב היכן אני חונה. נזכרת איך בפעם האחרונה שהלכתי לבקר יולדת, הייתי צריכה את הרכב המיוחד של בית החולים כדי שיסתובב איתי עד שאמצא את הרכב. עד היום אני מתעקשת שאני זכרתי את המיקום בחניה, מישהו פשוט הזיז לי את הרכב קומה.
מצלמת את מיקום החנייה ומתקדמת לכניסה. אני רואה את השומר ומסבירה לו היכן אני חונה. אני מבהירה שכחלק מהשירות אני מצפה שהוא יהיה כאן כשאצא כדי לכוון אותי. הוא מנסה להבין מאיפה נפלה עליו המטורללת.
עוברת מספר בדיקות ובסוף אין ברירה, מגיעה לבדיקת מאמץ. נכנסת לטכנאי ורגע לפני שאני מחזירה את נשמתי לבורא, הניסוי בבת האדם חסרת הישע שאני, מסתיים. כפיצוי הוא מחמיא לי שאני בכושר טוב. טוב?? אני מפקפקת והוא מיד מתקן לסביר. כשאני ממשיכה לבהות בו הוא מתקן עצמו לבינוני. אני ממשיכה לפקפק, אבל כושר בינוני נשמע לי כמו מחמאה גדולה, אז אני עוצרת אותו לפני שיאמר את האמת בפנים.
זה בסדר לרמות אותי קצת.
במהלך היום, האחות וגם הרופא ממליצים לי להיכנס לדיאטנית לשיחה. לשניהם אני מסרבת בנימוס. בינינו, למה אני צריכה שעוד מישהו יאמר לי מה לאכול ובעיקר יגער בי מה להפסיק? לזה יש לי כבר את שלומי.
יום בדיקות ברמב"ם. הטכנאי החמיא לך שהכושר בינוני והצלחת למצוא את הרכב בחניון תוך רבע שעה?
כל השאר זה בונוס.
ורגע של רצינות. לקח לי זמן למצוא זמן לבדיקות לעצמי. אני יודעת שאם זה היה בשביל מישהו מילדיי, כבר הייתי מוצאת אותו תיק תק. אז לכו להיבדק, ואם אתם חושבים שאין לכם זמן, תנסו לחשוב שוב, ותזכרו שזה בשביל אדם לא פחות אהוב, אתם.
בריאות על פי הרמב"ם: בר – בולם רוגזו, יא – יפחית אוכלו, ות – ויגביר תנועתו.
ואני מסכימה איתו ומאמצת: בר – בולם רוגזו, יא – יגביר אוכלו, ות – ויפחית תנועתו, למינימום הנדרש.
שבת של בריאות לכולנו J
ותמצאו אותי גם בפייס: ליזה ארזוני