השבוע נשיא המדינה אירח במעונו את משרתי המילואים שחצו את גיל 70 וממשיכים בכל כוחם לשרת את המדינה ובגאווה רבה. רובם הם עם בנים שמשרתים, נכדים שנלחמים ואפילו יש כאלו שזוכים לכך שניניהם שוכבים במארבים ותוקפים מחבלים. בהחלט מרגש לשמוע את סיפורם האישי וגם במרחק הזמן, הגיל והשנים הם מתרגשים ממראה של דגל ישראל מתנוסס או חיל צה"ל צעיר שיוצא לקרב. המבוגר שבמשרתי המילואים במלחמה הנוכחית הוא עזרא יכין והוא בן 95, עזרא עוד הספיק להיות מתנדב בארגון הלח"י בגיל 15 וכיום הוא עובר בין יחידות צה"ל ודואג למורל ולמוטיבציה דרך הרצאות על סיפורי גבורה. גם כיום עזרא טוען בנחרצות "אין כמו גיבורי מדינת ישראל..". באופן אישי אני מכיר את אל"מ במילואים מוסא פלד וזכיתי להיות מ"פ באחד מהתרגילים שהוא הוביל כמח"ט בסוף שנות ה – 80, תחילת ה – 90 ואז בנו יוני היה מ"מ בפלוגה שלי והוא כיום מזה כ – 30 שנה משרת במילואים כנהג מוביל טנקים ועושה זאת בשליחות מופתית. ביום ה – 7/10 הוא היה בין הראשונים להתייצב ולבצע באופן מעורר הערצה את המוטל עליו. גם כיום על פי דבריו הוא "יצאתי בהתרגשות ומתוך חובה לשרת את המדינה שלי..". כך אפשר למנות רבים בקרב משרתי המילואים שהגיעו לגיל הפטור, אך מתנדבים בגאוה רבה ובמידה רבה נותנים לדורות הצעירים את התחושה המלאה לערכים המחייבים : "שותפות הגורל", "שליחות", "הגנה על העם והמולדת", "חירוף הנפש" ועוד ערכים שעצם נוכחותם מקבלים משמעות שונה, אחרת ועמוקה. הובלתי פעמים רבות יחידות מילואים בעשיה משמעותית בהגנה על גבולות המדינה ושם בולטת כל העת ה"רוח", ההבנה, הנחישות, המקצוענות, הנכונות ובכל המפגשים הללו התרגשתי עד דמעות מההרכב האנושי המרהיב שעם ישראל מעמיד נוכח האויב. הטובים ביותר שיש לעם הזה מוכנים בכל מצב לחרף את נפשם ללא כל תנאי או סייג ועל כך כולנו צריכים לעמוד זקוף להישיר מבט ולהרימם אל על. המראות הללו של לובשי המדים בכלל, אנשי המילואים בפרט ועוד יותר "קשישי" המילואים הם מראות שמרוממים את רוחו של העם הזה ונוטעים בלב כולנו את התקווה ומסירים את האפילה. גאווה לראותם עושים זאת בצניעות וטוב שנשיא המדינה מצא לנכון להוציאם לרגע מנבכי צניעותם בכדי לשאת אותם על כפיים ובשם כולנו להודות להם בצורה חדה וברורה ועם כל מילות הפאר להם הם ראויים.

השבוע נערך בקבינט המורחב והצר דיון המשך בסוגיית ההיערכות לחודש הראמדן בעיקר בהקשר חופש הפולחן בכלל ולערביי ישראל בפרט.  לדיון נערכו השרים ובעיקר עם המון אמוציות וחלקם אף בקיצוניות ניסו להסביר איך "אסימון" ה – 7/10 לא נפל לרבים בחברה הישראלית ומבחינתם צריך לסגור כל אפשרות לכל מוסלמי. מנגד מערכת הביטחון הלאומית – שב"כ, צה"ל, מוסד ועוד שטוענים שסגירה מוחלטת והגבלת ערביי ישראל תשמש כ"דלק" מצויין בעיקר לחמאס ויאפשר לו שוב לאחד כוחות סביב סוגיית הר הבית והראמדן ולזכות בנקודות רבות שיתנו לו רוח גבית , על אף המצב המורכב בו הוא נמצא בעזה. בסופו של יום ראש הממשלה – ביבי נתניהו הכריע וקיבל את עמדת מערכת הביטחון ובחר לאפשר את חופש הפולחן לאזרחי המדינה המוסלמים תוך ביצוע של מעקב , בקרה ועל פי הצורך אכיפה במידה ויהיו אירועים חריגים. טוב עשה הקבינט שהחליט את ההחלטות הללו וטוב שביבי הכריע בכך, גם אם לרגע הוא סיכן את הקואליציה שלו. בימים אלו חייבים להמשיך לתקוף בכל העוצמה את החמאס בעזה, ביהודה ושומרון ובכל מקום בתבל ואסור ל"העניק" לו הזדמנויות שיתנו לו זריקת החייאה והתרוממות. העולם הערבי לרבות הירדנים והוואקף שאחראי בהר הבית מבין את הפוטנציאל ואת הרצון של החמאס לנצל זאת ולכן גם דאג להעביר את המסרים הנכונים בכדי להרגיע את השטח. כולנו תקוה שחופש הפולחן ינוצל לתפילות, ברכות וטקסים ולא לצורך התססה לאומנית וטרוריסטית שתפגע ברוב המכריע.

ידידיי ורעיי ההתגייסות הלאומית הספונטנית והביחד בגורל הם התשובה המוחצת למנהיגי העם ולגורמים הטרוריסטים ומלמדת שהכוחות הלאומיים להגנה על העם והמולדת מחברים יחד סבא רבא, סבא, אבא, ילד, נכד, דודים, שכנים ואת כל חלקי העם הזה ומאפשרת להמשיך בחיים משותפים בארץ ישראל.