בין הצהרות הבחירות למציאות הפוליטית, על קווים אדומים שהפכו לקווים מקווקווים ועל תקשורת שנדמה כי החליפה את סרגל הערכים בהתאם לזהות השלטון מתגלים הרבה ואפילו הרבה מאוד פערים. השבעת הכנסת ה-26 הייתה אמורה לסמן התחלה חדשה, דף חדש בפוליטיקה הישראלית, הבטחה להנהגה אחרת, לנורמות אחרות ובעיקר להחזרת האמון הציבורי במערכת הפוליטית. אבל בין זה ובין […]
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה דעה אישית
- כניעה מול מנהיגות – תלוי בנרטיב שיתוזמר!
בין הצהרות הבחירות למציאות הפוליטית, על קווים אדומים שהפכו לקווים מקווקווים ועל תקשורת שנדמה כי החליפה את סרגל הערכים בהתאם לזהות השלטון מתגלים הרבה ואפילו הרבה מאוד פערים.
השבעת הכנסת ה-26 הייתה אמורה לסמן התחלה חדשה, דף חדש בפוליטיקה הישראלית, הבטחה להנהגה אחרת, לנורמות אחרות ובעיקר להחזרת האמון הציבורי במערכת הפוליטית.
אבל בין זה ובין המציאות מתחילים להתגלות פערים שמלמדים על ערכיות משתנה בהתאם לסיטואציה הפוליטית ומסתבר שהבטחות הן אומנות הדיבור והתרגום. בשנות הצנע במדינת ישראל שאל ראש הממשלה את שר האוצר – "תאמר לי איך זה שאני מסתובב ברחבי הארץ וכולם אומרים לי ששר האוצר הבטיח את זה ואת זה ואת זה, איך נעשה זאת כשאין לנו כסף…" ושר האוצר השיב לו – "אכן הבטחתי, אבל לא הבטחתי שאקיים…", אז כניראה שמרחק השנים רק "שיבח" את הבטחתו של הפוליטיקאי הישראלי. והנה שוב הבוחר הישראלי מוצא עצמו בבעיית אמון מול הפוליטיקה הישראלית ובעיקר הפוליטיקאים שמייצגים אותה ועוד יותר לומד מהי תקשורת אוהדת וזו שנלחמת.
מערכת הבחירות "הולידה" הצהרות רבות, הציבה קווים אדומים והתחייבויות: "לא לשבת עם החרדים, הסחטנים..", "אין כניעה לסחטנות פוליטית…", "לא להקים ממשלה עם המפלגות הערביות…", "אין מקום לאלו שמעוררים מחלוקות ביחס לציונות, מדינת ישראל וארגוני הטרור…".
בעיקר הסוגיה האחרונה על רקע אירועי ה – 7 באוקטובר זו לא הייתה הבטחת בחירות שולית, היא נגעה בשאלה מרכזית בזהות המדינה היהודית, ביטחונה והגבולות שלא ניתן לעבור ללא בירור ציבורי נוקב. מפתיע שרגע אחרי הבחירות אותן הבטחות והתחייבות מתחילות לקבל פרשנות חדשה הן של הפוליטיקאים ובעיקר של ה"חיבוק" התקשורתי, שרגע לפני היה "חינוק" ופתאום פתרונות יצירתיים והסכמים פרלמנטרים הפכו לכלי לגיטימי. לכך בהחלט ניתן להוסיף את "נטישת" המליאה ע"י החברים הללו שההמנון הלאומי "צורם" להם, תארו לכם שחלק משחקני הנבחרת הלאומית היו נוטשים את המגרש בזמן ההמנון, אני מניח שהם כבר לא היו מזומנים למשחק הבא, אז לנבחרי הציבור מותר?. מה אין גבולות בדמוקרטיה שלנו? וכאן אין מקום להד תקשורתי?.
בתוך כל התקופה הזו מתגלה האבסורד הגדול במערומיו, אותם נבחרי ציבור שהציגו קוים אדומים מוצאים את עצמם מחפשים ניסוח אחר ומתאים יותר בכדי להבהיר ולגלות שהדבר אפשרי. כך מתברר שקווים אדומים אינם בהכרח קווים אידיאולוגים ואלו רק ממתינים להזדמנות למחוק אותם. בתוך כך מה שמעניין במיוחד זה לא רק סיפורם של הפוליטיקאים, אלא סיפורה של התקשורת כמדווחת לעם ועד כמה הדיווח שלהם יכול לקבל תפנית ב"עלילה" בהתאם לצורך, לצו השעה ולאינטרס שהם מייצגים ועד כמה הדיווח הוא לא אובייקטיבי. המנדט ניתן לגדי אייזנקוט וניראה שינוי במפה הפוליטית וה"משקפיים" התקשורתיות מתחלפות. הוויתורים שכונו "כניעה" הופכים למנהיגות, חוסר יכולת השתנתה לפרגמטיות, רפיסות הפכה להיות יצירתיות וחיבור פוליטי אינטרסנטי שהיה מוקד להתקפות הופך למהלך מורכב, אחראי ואפילו הכרחי. באופן "מפתיע" יש נסיבות מקלות, יש צורך בהבנת המורכבות, עולה צורך לתת זמן למנהיגים ולמנהיגות ולא כל הבטחה היא התחייבות שחייב לעמוד בה. המציאות הפוליטית השתנתה או שבעיקר היחס התקשורתי והנרטיב תפס תפנית עלילתית כי היושב בראש הוא שותף אינטרסנטי.
בעיניי אין פסול בפשרות פוליטיות ובוודאי במדינה שלנו, בה המורכבות החברתית, דמוגרפית והפוליטית היא חלק בלתי נפרד מחיינו כאן, אבל אי אפשר לנהל שתי מערכות ערכים שמשתנות בקיצוניות בהתאם לפוזיציה. אם העקרונות שלך "נמכרים" כאשר הממשלה היא מהמחנה האחר, אז לא בהכרח מדובר במנהיגות אחראית רק כי עכשיו מדובר בצד שלך. ויתור על הבטחה לא יכול להתפרש פעם אחת כהפרה ורגע אחרי כמהלך פרגמטי.
זה מלמד אותנו שסרגל הערכים התקשורתי הוא עניין של פוזיציה ובעיקר הוא לא מביא כלום מעולם התקשורת האובייקטיבית ומכאן אנו למדים שהתקשורת החופשית נשלטת על ידי בעלי אינטרסים מאוד ברורים ולהם יש דעה מוצקה פוליטית ומי שלא יעמוד בסטנדרט ובמסרים שהם מעבירים אז דרכו בערוץ הגיע לסיומה ולא חסרות דוגמות.
אל תזלזלו בעם, לא הפוליטיקאים ולא התקשורת ואל תראו בו כ"כספומט" למנדטים, הוא העניק את קולו בכדי שגם ביום שאחרי תמשיכו לייצג את דעתו. בעיניי מותר להתפשר, מותר להודות בטעויות רק הציפיה שתעמוד על הפודיום וביושרה תגיד זאת לעם וגם אתם אנשי התקשורת אל תחשבו שמדובר בעדר שיאמין לכם ביום שבו ה"משקפיים" שלכם השתנו באופן קיצוני והדמגוגיה תהפוך את עורה.
השבועה במעמד בכנסת היא טקס חשוב ורשמי ובו מצהירים החברים לשמור אמונים למדינה ולערכיה, אך אסור לזלזל בשבועה הבלתי כתובה של נבחרי הציבור כלפי העם ובמידה רבה ההתהפכות הערכית מלמדת בזלזול באינטליגנציה של האלקטורט. בניגוד לשיר "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם…" תזכרו טוב שהציבור יישאר עם הזיכרון הזה והוא יבוא חשבון בהזדמנות הבאה. אסור לנו להסכים עם כך שהנבחרים התרגלו לכך שהבטחות הן המלצות בלבד ושהתקשורת יכולה חדשות לבקרים לשנות את סרגל הערכים שלה ובעיקר את השימוש במילים או נכון יותר ב"מכבסת המילים".
ידידיי ורעיי עקרונות וערכים הם לא מוצר אופנתי שעומד למכירה בהתאם למצב הרוח, הפוזיציה והמחיר. לצערי אנו למדים שהמאבק הפוליטי הוא בעיקר על כוח ופחות על הדורש תיקון במדינה.
כתיבת תגובה