הבוקר אחרי חופשה ארוכה "מניעים" בחזרה את השגרה עם חזרת מיליוני התלמידים לספסל הלימודים וכל ההורים בשאגות "הללויה" ינסו להסדיר נשימה ולסדר בחזרה את השגרה בתוך כל המהומה והמבולקא.

כולנו נברך את תלמידי ישראל בשנת לימודים פוריה, ערכית, משמעותית, מאתגרת, חברתית, שנה עם איכות למידה, בלי חרמות, עם פחות שעות מסך ועם הרבה יותר משחקי קופסא, "גוגו", יערות, מחבואים ותוכניות להרגלי חיים מעט שונים. מעל הכל היינו רוצים שאחרי שנים ברצף זו תהיה שנה בלי הפרעות, בלי אפידמיולוגיה, בלי אקספוטנציאלי, בלי הכלה, התקפה, חמאס, חיזבאללה, נוח'בה, משמרות מהפכה, חות'ים, מילציות, בלי צבע אדום, בלי ממ"ד, מקלט שנה שבה נוכל לחזור לשגרה כי באמת התעייפנו משנות הבלבול שעוד ידרשו בהם שנים של תיקון.

 באמת התעייפנו משנות בלבול, השתנות המציאות, מהחדשות, מחוק הגיוס, מהתסיסה של הפוליטיקאים, מהמאבקים הפנימיים ובעיקר מהצורך להסביר לילדינו – "מה קרה?, מה עכשיו?". כן בהחלט אנחנו מדינה "עייפה" עם אזרחים תזזיתיים ודרוכים שמלמדים על "מתח", חוסר שקט, דריכות ורגישות ייתר.

 אבל אנחנו מדינה שלא איבדה את התקווה וזו ההזדמנות שלנו, המבוגרים, לעשות חשבון נפש קטן. לתת לילדים קצת פחות מסכים וקצת יותר ילדות. פחות פחד וקצת יותר חופש. פחות חדשות וקצת יותר שיחות. פחות ציניות וקצת יותר אמונה שאפשר לבנות כאן, כי הם העתיד שלנו. אנחנו חייבים להבטיח להם אופטימיות, לשמור אותם סקרנים, חקרנים, שלווים, שמחים, יצירתיים, ערכיים, מאמינים וזה דורש הרבה יותר מכולנו. סיכמה זאת ילדה מכיתה ח' משדרות בראיון תקשורתי – "תסמכו עלינו למרות המציאות המשתנה…", וילד שנכנס לכיתה א' ואמר "אנחנו יודעים איך לשמור על עצמנו ולגדול כשאבא במילואים…".

2.6 מיליון תלמידים יכנסו בשערי בתי הספר השונים, 260 אלף עובדי הוראה,  מאות אלפי כיתות, עשרות אלפי מעבדות, סביבות לימוד חדשות וכאלו שמותאמות והם אחרי אובדן של כ – 200 ימי לימוד בשנים האחרונות. אז בואו ניתן להם הזדמנות בעיקר ללמוד ערכים, יותר ללמוד הכרת האחר והשונה ועוד יותר להבין שאם נכוון נכון את הוויכוח אז הוא לימודי טוב, חינוכי וחקרני. נאחל להם שילמדו במפגשים פנים מול פנים עם פחות שעות למידה מרחוק, פחות זומים ויותר כישורים בינאישיים וחברתיים. גם אנחנו המבוגרים שכל שגרת חיינו השתבשה והתבלבלה חייבים מרגוע לנפש היגעה וגם אנחנו צריכים להתנתק מהטלגרם, מהערוצים, מהמדיה, הכותרות הממכרות, איבדנו את השקט והשלווה, הפכנו כל שיח למלחמה וכל ויכוח לתוכחה,   איבדנו את האיזונים, הפכנו לפוליטקאים של כורסאות ופרשנים של מחנות – סמוטריץ עם חזון הממלכה, גולן עם תחביב התינוקות, גדי שלכוד עמוק בדבש, ליברמן שמזמן פירק את סכר אסואן, ביבי שבטוח עם המלוכה ויואב היהודי ציוני שהצטרף לרשימה ולא למפלגה וממשיך להסביר שזהו צו השעה. בואו נניח את כל אלו בצד לטובת השגרה הנינוחה, השלווה והרגיעה ובעיקר בכדי לתת דוגמה לדור העתיד.

בתוך כל אלו השנה קצת יותר הבנו את השתלטות ה – AI  על חיינו ובמידה רבה נתנו לו להיכנס עמוק לתוך שיגרת חיינו ואפילו במידה רבה עמוק מדיי, רחוק מדיי ופרוע מדיי. רגע לפני הבחירות חלקים מאיתנו במחשבות שאוליי ה – AI  יכול להכריע ולבחור במקומנו. אם לנבחרים מותר לנהל קמפיינים, מניפולציות, סרטוני בינה אז גם לנו מותר לתת למלאכותית להכריע עבורנו. גם כאן המקום הוא שלנו, האחריות בידינו והשינוי יבוא מאיתנו. אל תיפלו בנפלאות הטכנולוגיה המתקדמת גם אם היא משכנעת יותר מהפוליטיקאי הממוצע בישראל. מגיע לנו יותר ובשביל יותר צריך לעבוד ובעיקר לעבד את המחשבות לאן אנו הולכים, עם מי, אם מה ומהו חוף המבטחים הראוי לנו.

אז החופש נגמר בטח עם זעקות השמחה של הסבים והסבתות, אבל בואו לא נתבלבל עומס האחריות לעתיד ילדינו הוא עלינו ובוודאי בבחירה הנכונה למען עתידנו. התעייפתם!?, אני לא בעיקר מהסיבה שהתקווה ועתיד מחייבים יותר את כולנו להשתדלות ומאמץ רב. כשפוגשים תלמיד שעולה לכיתה א', ב' או יב' חייל בעזה או מפקד פלוגה בגיל 23 או עובד הייטק צעיר מזהים שהרוח הרבה יותר איתנה והבהירות הרבה יותר גבוהה.

ידידיי ורעיי אנחנו מדינה עייפה, אך שיהיה ברור לנו ובעיקר לאויבינו אנחנו מדינה נחושה עם הרבה תקווה.

בהצלחה לתלמידים, להורים ולצוותי החינוך הרבים.