שנתיים של כאב: בטקס מרגש ומאחד התייחדה יקנעם עם בניה ובנותיה, חללי מלחמת "חרבות ברזל", ונרצחות ונרצחי פסטיבל נובה.

ראש העיר, רומן פרס:

"אורם הגדול כבה בטרם עת. המשפחות לא יהיו אף פעם לבד. כולנו שותפים לכאבן. נהיה עבורן משענת היום, מחר ולתמיד".

בערב מרגש בהשתתפות המשפחות השכולות התקיים בתיאטרון היישובי טקס לזכרם של בנות ובני יקנעם, חללי מלחמת "חרבות ברזל", נרצחות ונרצחי פסטיבל הנובה במלאות שנתיים למלחמה.

ראש העיר, רומן פרס, אמר שהתכנסנו כאן בלב כבד וכנשמה אחת כדי לזכור, לכבד ולהוקיר את יקירינו, 12 בנות ובני יקנעם שנפלו במערכה הקשה והכואבת ביותר שידע העם שלנו מזה דורות. ראש העיר הדגיש בדבריו שכל שם הוא הלב הפועם של עיר שלמה ושל עם שלם, ובמלחמה ובאירוע ברעים איבדה יקנעם צעירות וצעירים מלאי חיים שאורם הגדול כבה בטרם עת. מנחה הטקס, אמיתי פוקמן, אמר שאנו נמצאים שנתיים ועשרה ימים מאז אותו בוקר נורא ומאז אותה זעקה שהרעידה את כל מדינת ישראל, ומאז אנו מתמודדים עם כאב בלתי פוסק וסופרים. סופרים את ימי המלחמה, סופרים חטופים, סופרים את אלו ששבו, סופרים את נרצחי נובה, סופרים חללים שנפלו על הגנת המולדת, והערב נתייחד עם המשפחות השכולות ובמקום לספור הם יספרו על יקיריהם. תושב העיר, רב סמל במיל', עפר בר כוכבא, שגויס בראשית המלחמה ומאז שירת מאות ימים כמפקד גדוד בחיל רגלים סיפר שבאותה שבת שחורה השארנו הכל מאחור והתייצבנו להצלת העם והמדינה. בר כוכבא בחר לשתף ברגע מיוחד משירותו כאשר בליל הסדר ביצע משמרת עם עוד שלושה חיילים ברכב חפ"ק מג"ד והם היו רביעייה ששונה לחלוטין בהכל והמשותף להם היה הערבות ההדדית למען עם ישראל ומדינת ישראל. בר כוכבא סיים את דבריו באומרו  שיש לנו עם שלם שיודע להתאחד ולצאת יחד אל עתיד משותף והוא נושא תפילה שנדע להיות יחד גם ביום יום.

בשם המשפחות השכולות נשאו דברים, אביו של איתי גליסקו הי"ד, אורן,  והוריו של רון ויינברג הי"ד, יפעת וסיומה. אורן גליסקו אמר ששנתיים חלפו מאז היום ששינה את חיינו ומדינת ישראל לאחר ה – 7.10 לא תחזור להיות מה שהייתה ואנו המשפחות בוודאי שלא. אנו לומדים לחיות אחרת אמר אורן והוסיף עם כאב שלא חולף, געגוע שלא נגמר, ועם לב שממשיך לפעום בזכות הזיכרון. עוד אמר אורן שאנו שמחים על חזרת החטופים ויחד עם השמחה עולה הכאב כי הבנים והבנות האהובים שלנו שאיבדנו בשדה הקרב לא שבו הביתה, לא אל החיבוק ולא אל החיים והוסיף שאנו כאן בזכות הגבורה, הרוח והערכים שהנחו אותם ובזכותם יש לנו מדינה שנאבקת על חייה, על ילדיה ועל עתידה. אורן סיים את דבריו באומרו שעל כולנו מוטלת החובה הערכית והמוסרית לזכור למה הם נפלו ולפעול למען הנצחתם, ואנו נישא את זכרם בגאווה ובאהבה אין קץ כי בזכותם אנו כאן ובזכות דרכם נמשיך להיות. סיומה ויפעת אמרו שעברו שנתיים מאז היום הנורא וכביכול החיים ממשיכים אבל לא באמת. הכאב לא פוחת והגעגועים עזים עד כאב. אני בחרתי לא לוותר ולהיאחז בכל הכח בתקווה שלצד הגעגוע והכאב תהיה גם שמחת חיים אמר סיומה, ויפעת הוסיפה: הייתם מלאי שמחה ובשיא יופייכם ופריחתכם ואנו לא מבינים איך קרה דבר כזה. מרגיש שה- 7.10 היה כל כך מזמן ואנו מתגעגעים בי סוף. אנו נזכרים בכם ורואים אור זוהר, צחוק טהור ואהבה שאין לה סוף.

רגעים מרגשים במיוחד במהלך הטקס היו כאשר הוקרנו סרטונים בהם בני משפחה/חברים דיברו על מי שאיבדו וסיפרו עליו דברים חדשים או סיפרו לו דברים חדשים מהמשפחה.

החלק האמנותי בטקס כלל שירים ששר לזכרן ולזכרם הזמר והיוצר, מיכה שטרית, וכן שירים שביצעה להקת הנוער העירונית צעירי יקנעם. עוד כלל הטקס דקת דומיה, ואמירת יזכור והוא הסתיים בתפילת אל מלא רחמים, בשיר 'הביתה' ששרה להקת צעירי יקנעם ובשירת התקווה.

בלובי תיאטרון יקנעם הוצגו תמונותיהם של הנופלים, הנרצחות והנרצחים, בנות ובני העיר והונח זר לזכרם.

טרם הטקס היישובי הגיע ראש העיר לאנדרטה שהוקמה בכיכר 7.10 הדליק לפיד והתייחד עם זכרם של 12 הנופלות והנופלים, הנרצחות והנרצחים של יקנעם.

ראש העיר, מר רומן פרס:

"ערב מרגש לזכרם ולזכרן של גיבורות וגיבורי העיר, צעירות וצעירים שגדלו בתוכנו ואורם הגדול כבה בטרם עת. הן והם היו מעוררי השראה. כל אחד מהם ומהן הוא הלב הפועם של עיר שלמה ושל עם שלם.  איבדנו צעירות וצעירים שיצאו לחגוג חיים ונרצחו באכזריות רק כי היו ישראלים ורק כי העזו לשמוח וחיו. התברכנו בלוחמים אמיצים שנשאו על כתפיהם את שליחות ההגנה על המולדת. הם נלחמו באמונה, בעוז ובאהבת אין קץ לארץ הזאת ונפלו מות גיבורים. תמיד נזכור אותם ותמיד נהיה כאן בשביל המשפחות. יהא זכרם ברוך".