3 שנים של כאב: בטקס מרגש ועוצמתי התייחדה יקנעם עם בניה ובנותיה, חללי מלחמת "חרבות ברזל", ונרצחות ונרצחי פסטיבל נובה. ראש העיר, רומן פרס: "גבורת הנופלות והנופלים מחייבת אותנו לשמור על הבית שעליו הגנו ולחיות לאור הערכים שהחילו לנו: אהבת הארץ, אהבת העם, אומץ, אחריות וערבות הדדית". אריאלי לוי, אמא של רותם רחל לוי ז"ל: […]
3 שנים של כאב:
בטקס מרגש ועוצמתי התייחדה יקנעם עם בניה ובנותיה, חללי מלחמת "חרבות ברזל", ונרצחות ונרצחי פסטיבל נובה.
ראש העיר, רומן פרס:
"גבורת הנופלות והנופלים מחייבת אותנו לשמור על הבית שעליו הגנו ולחיות לאור הערכים שהחילו לנו: אהבת הארץ, אהבת העם, אומץ, אחריות וערבות הדדית".
אריאלי לוי, אמא של רותם רחל לוי ז"ל:
"שאתם אומרים את שמם אתם מזכירים לנו שלא שכחתם".
יקנעם זוכרת את בניה ובנותיה שנפלו ונרצחו מאז שבעה באוקטובר ביחד עם כל חללי מלחמת "חרבות ברזל", נרצחות ונרצחי הפסטיבל בנובה, ובתיאטרון היישובי התקיים טקס לזכרם במלאות 3 שנים למלחמה ולאובדן הגדול.
ראש העיר, רומן פרס, אמר שאנו מתייחדים עם זכרם של הנופלות והנופלים, הנרצחות והנרצחים והוסיף שכל אחת ואחד מהם היה עולם ומלואו עם משפחה, חברים, חלומות וסיפור חיים. ראש העיר הדגיש בדבריו שהיום ובכל יום אנו מחבקים את המשפחות ומבטיחים להן שיקיריהם יהיו תמיד חלק ממשפחה יקנעם. הרב נועם דקל אמר שאסון גדול אירע לעם ישראל לפני 3 שנים ביום שמחת תורה ומאות מטובי בנינו נפלו ונרצחו והוסיף שנשמתם הקדושה ממשיכה לחיות ולשמור עלינו. מנחה הטקס, אמיתי פוקמן, אמר שמאז אותו בוקר מדינת ישראל נושאת עימה כאב עצום: את כאב הנרצחות והנרצחים, את כאב החללים, את כאב הפצועים בגוף ובנפש ואת כאבם של כל מי שחייהם השתנו לעד, והוסיף שמעל הכל אנו מבקשים הערב לעצור ולהרכין ראש בפני המשפחות השכולות הנושאות כאב שאין לו שיעור ומילים שאין בהן די, ומול עוצמת האובדן של המשפחות כל שנותר לנו הוא לעמוד לצידכן, להקיף אתכן באהבה ובתמיכה ולסייע ככל שנוכל היום ובכל יום. בשם המשפחות השכולות נשאו דברים, אריאלה לוי, אימא של רותם רחל לוי ז"ל שנרצחה בפסטיבל נובה, וניצן גבאי אחותה של שני גבאי ז"ל שנרצחה בפסטיבל נובה.
אריאלה סיפרה שלהיות הורה שכול זה לאבד ילד ולהישאר ההורה שלו כי מרגע שהילד נולד אנחנו ההורים שלו לכל החיים: דואגים לו, חושבים עליו, מחכים לו ואוהבים אותו, והמוות לא מפסיק את כל זה, רק שמאותו רגע אין לנו איפה להניח את כל האהבה הזאת". אריאלה אמרה שהעולם בחוץ ממשיך וגם אנחנו ממשיכים, קמים, עובדים, מתפקדים ולפעמים צוחקים, אבל תמיד יש מישהו שחסר וחסר במיוחד ברגעים שכולם נמצאים יחד. אריאלה אמרה בכאב שהורה שכול לא רק מתגעגע לילד שהיה אלא גם לילד שהיה אמור להיות, לשיחות שעוד לא היו, לחיבוקים שעוד היינו צריכים לקבל, לחתונה שאולי כבר דמיינו, לנכדים שאולי יום אחד היו קוראים לנו סבא וסבתא והוסיפה שאנו מתגעגעים לחיים שלמים שלא הספיקו לקרות ועם הזמן לומדים שאפשר לחיות עם שני דברים שכאילו לא יכולים להיות יחד ושאפשר לצחוק ועדיין לכאוב. אריאלה ציינה שככל שהזמן עובר העולם ממשיך הלאה והפחד הוא שלאט לאט יגידו את שמם פחות ויספרו עליהם פחות עד שיום אחד הזיכרון שלהם יהיה רק אצל המשפחות ולזה הם לא ייתנו לקרות ותמיד ימשיכו לדבר ולספר. ניצן אמרה שלהיות אחים במשפחה שכולה זו התמודדות וציינה שמבחוץ נראה שאנחנו חזקים ושאנחנו מסתדרים אבל מבפנים אנחנו לא באמת ממשיכים הלאה, אלא לומדים לחיות לצד האובדן עם הגעגוע, הזיכרונות והחור שתמיד יהיה שם. ניצן אמרה ששלוש שנים שעברו זה נשמע הרבה זמן אבל שכול לא נמדד בזמן ומי שאיבדנו ממשיכים להיות חלק מחיינו רק בדרך אחרת ויש להם מקום ששום זמן לא יוכל למחוק והם תמיד יישארו האחים שלנו.
הטקס החל בדקת דומיה ובאמירת יזכור והוא כלל סרטונים בהם סיפרו בני משפחה וחברים ליקיריהם על השנה שעברה, מה השתנה וכמה הגעגוע גדול. להקת הנוער העירונית "צעירי יקנעם" שרה את "מה היינו בחיינו", שיר למילים שכתבה רב"ט נעמה בוני ז"ל שנפלה במהלך הקרבות בזיקים ב – 7.10 לאחר שהצילה חיים רבים. הזמרת, אניה בוקשטיין שרה ברגש רב את "יליד הארץ", "יום אחד", "עד אחרי הנצח", ו – "סימן" ואמרה שלא נשכח את הנופלות והנופלים הנרצחות והנרצחים אף פעם. הטקס הסתיים בתפילת "אל מלא רחמים" שנשא הרב נועם דקל, בקדיש מפיו של בני גרשוני, אביו של מאור גרשוני ז"ל ובשירת התקווה.
ראש העיר, מר רומן פרס:
"זו השנה השלישית שבה יקנעם מתכנסת וזוכרת את בנות ובני העיר שנפלו ונרצחו מאז השבעה באוקטובר. שנים עשר שמות, שנים עשר סיפורי חיים שהפכו לחלק בלתי נפרד מסיפורה של העיר. שאורח בכיר מגיע ללשכתי ושואל על יקנעם אני קודם כל מציג בפניו את שנים עשר הגיבורות והגיבורים ומספר לו על גבורתם. לפני תכניות והישגים חשוב לי שיכירו את האנשים שהם חלק בלתי נפרד מסיפורה של העיר. לאורך המלחמה יקנעם איבדה ממיטב בנותיה ובניה. נחשפנו לסיפורי גבורה עילאיים וחובתנו היא לא רק לזכור אותן ואותם אלא גם להיות ראויים להם ולמחיר הכבד ששילמו. אני גאה בפעילותינו להנצחתם ומבטיח שתמיד נזכור את רון ויינברג, שני גבאי, רותם רחל לוי, ליאב אסייג, איתי גליסקו, אופיר ציוני, עדי לנדמן, מאור גרשוני, דניאל קאסאו זגייה, טל פשבילסקי, מתן לזר ואדר גבריאל ז"ל והם יהיו חלק ממשפחת יקנעם. לאורם נלך".





כתיבת תגובה